שלום לך שואלת יקרה,

תודה על פנייתך, מקריאה של השאלה עולה רושם כי את בחורה חושבת ונבונה ומתמודדת עם מציאות מאוד לא פשוטה. את שואלת מס’ שאלות, ברשותך אחלק ביניהם.

את שואלת : “בנוגע למראות אסורות … מאיזה מקום בנפש הוא מגיע” אכן זה יכול לנבוע ממס’ מקומות ומצבים, ברשותך אתייחס תחילה לצורך של סקרנות. ה’ ברא אותנו סקרנים, הסקרנות טובה ומועילה להתפתחותינו, היא מסייעת לנו ללמוד דברים חדשים על עצמנו, על החיים ועל הסביבה בה אנו חיים. כמו כן “הסתכלות במראות אסורים” עשויה לנבוע מהצורך שלנו כבני אדם לריגוש מעת לעת, התכנים הללו אכן מספקים ריגושים קלים וזמינים אשר ברובם אינם חיוביים בלשון המעטה. בהעדרם של גבולות ברורים תכנים מסוג זה עלולים להוות מחדל לפורקן רגשי במצבי לחץ ושעמום, פיצוי ומקור בריחה מהתמודדות עם רגשותינו. יתכן ואצלך כל זה התחיל מסקרנות טבעית ובריאה והעדר של גבולות תואמים לגילך הביאו לכך שהשימוש שלך ברשת וחיפוש אחר תכנים מעניינים יצאה מכלל פרופורציה.

נהנתי מהיכולת שלך להפריד בין ה”אני” האמיתי שלך לבין המצב בו את נמצאת. אכן הנפש שלנו מורכבת ממספר של סוגי “אני”, בכל אופן חשוב שתהיה הלימה ביניהם, מצב של פיצול מתמשך לא מיטיב עם האדם ועשוי לגרום לסבל מיותר.

עושה רושם שאת ממש סובלת מהמצב בו את נמצאת, את מתמודדת לבד בלי עזרה של הורייך וללא ליווי של אשת מקצוע שיכולה לסייע לך לצאת מהמצב בו את נמצאת. חשוב שתדעי שאת לא יכולה להיות גם זאת שמוצאת פתרונות לעצמך כי עובדה שזה לא עזר והסבל שלך נמשך, חכמים מאיתנו בתלמוד בבלי כתבו כי: “אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים”. משמעו היא כי לעיתים אדם לא יכול לבצע דברים פשוטים שאילו היה זה מישהו חיצוני היה עושה זאת עבורו בקלות. גם לא נכון להאשים את הסביבה, את בחורה בוגרת וצריכה לקחת אחריות על חייך ומעשייך. האחריות בשלב זה היא שלך, ציינת שאולי זאת התמכרות, מה שמחזק את השערתך זה שניסית מספר פעמים, נמנעת מצפיה בתכנים אסורים וזה לא עבד, חזרת לזה לאחר זמן מה.

צעד ראשון שלך בלקיחת אחריות היא גמילה מהתמכרות אצל גורם מקצוע שעבר הכשרה בתחום זה. חשוב שתביני כי התמכרות היא רק סימפטום, לכל התמכרות יש מקור רגשי לא פתור, ללא עזרה מקצועית אנשים עלולים לברוח מהתמכרות אחת לשניה כי הם בעצם לא פתרו את השורש לבעיה. גורם מקצועי יוכל לסייע לך להבין את השורש להתמכרות וכן יסייע לך בבניית ויצירת הגבולות האישיים שלך המותאמים לך, כך תוכלי לחזור להשתמש ברשת באופן יעיל וערכי.

בשאלתך ציינת שאולי הפתרון הוא להתחתן ולבנות את ביתך. אכן יכול להיות שאת בשלה לנישואין ואת באמת רוצה לבנות את קינך, יכול להיות שאת כבר חשה בצורך לבן זוג לחיים, צורך טבעי וחיוני לשותף אמיתי לחייך. חשוב שתדעי שנישואין הם לא פתרון ולא ברירת מחדל לבריחה מאתגרים ונושאים לא פתורים בתוכנו, להפך נישואין במצב כזה עשוים להעצים את הטריגרים ואף להחריף את התגובות שלנו לאתגרים. ההחלטה האם להינשא ו/או למי להינשא, עם מי נחלוק את חיינו ועוד יותר מכך, מי יהיה ההורה השני לילדינו היא ההחלטה הכי משמעותית בחיינו. לפי מה שאת כותבת ומשתפת אני חוששת שמהמקום בו את נמצאת כעת את עשויה לקבל החלטות לא נכונות. הייתי ממתינה, מטפלת בעניין ההתמכרות, מיישבת בין כלל סוגי ה”אני” שבנפשך ומהמקום הזה מקבלת את ההחלטה בה’ הידיעה להמשך חייך.

לגבי שאלתך השניה: “למה להביא ילדים זה לא אגואיסטי?”. נתחיל בכך שלהביא ילדים לעולם ולהעמיד אחרינו דור המשך הוא צורך דבר טבעי ואף אולי הישרדותי המשותף לבני אדם ובעלי חיים בעולם כולו. כמו כן קיים גם הציווי של “פרו ורבו” בחומש בראשית, האמונה שלנו כאנשים מאמינים כי זהו רצונו של ה’ למען תיקון עולם, מילוי ומימוש תפקידנו בעולם.

אני יכולה להבין את חששותיך מאחריות הגדולה של להיות הורה לילדים, אחריות ומחויבות שרק הולכת וגדלה עם השנים. ככל שהילדים גדלים האחריות היא לא רק טכנית במילוי צרכיהם הפיזיים אלא גם במילוי צרכיהם הרגשיים ולהיות שם לצידם גם בחייהם הבוגרים. את כותבת יפה: “… יולדים ילדים בעיקר לטובת עצמנו, לא כך?”, ממבט גשמי נוכל לומר אולי כי העולם מלא במחלות, קשיים וכאב ובסופו של דבר גם המוות הוא בלתי נמנע ולא בשליטתינו. העובדה כי ישנם לא מעט ילדים מסביבנו נטושים וסובלים ו/או שלא מקבלים את אשר מגיע להם כילדים, או שמא החשש של לא מעט אנשים כי לא יוכלו להתחייב לספק לילדיהם הורות מושלמת וכו’… כיהודים מאמינים אנחנו יודעים ומאמינים בכל לב כי ישנה תוכנית אלוקית מדויקת ומושלמת לכל נשמה ונשמה, אנחנו לא נוכל למנוע מאותה נשמה את תפקידה ויעודה בעולם. מה שכן בידיך כעת הוא להגיע לנישואין ולאחר מכן להורות ממקום רגשי ונפשי מיטבי, כך תקבלי החלטות שקולות ונבונות, וכך תוכלי לספק עבור ילדייך הורות בשלה ומיטיבה.

בהצלחה רבה!

מלכי