שלום לך יקרה אהובה,

קראתי את מכתבך כמה פעמים ונפעמתי. כתבת ברצף מסע חיים מעורר הערכה עמוקה. בין המילים שלך מתנגנת מנגינה של אמת, אומץ, יכולת להחזיק מורכבות גדולה, ובחירה בחיים. את מתארת ילדה בת 12 שאיבדה את תמימותה, ועוברת דרך פגיעות וכאב לחיי אישה בוגרת מלאה באמונה, מחוברת לתורה, ללב, ולבורא יתברך- מילותייך הן עדות חיה לכוחות הנפש שה' נטע בך.

כמובן, בתוך הדרך הזו יש המון שאלות. שאלות שקשורות לחזרה בתשובה, לעבר המורכב והכואב שלך, לשידוכים, וגם להווה שבו את מתמודדת עם מצב כלכלי לא פשוט. אנסה בעזרת ה' להתייחס לשאלותייך לפי הסדר.

שאלתך הראשונה נוגעת בזמן השידוך- כמה זמן נמשך תהליך שידוך באופן כללי, ומתי מחליטים להתחתן. תוך כדי השאלה את כבר מעלה את השאלה הבאה בה את תוהה אם, מתי וכיצד נכון לספר את הסיפור שלך בתהליך השידוך.

את צודקת, לאורך השידוך אין נוסחה קבועה. תהליך השידוכים החרדי הפורמלי והמסורתי, מתחיל בדרך כלל בגיל צעיר מאד והבחורות (וגם הבחורים כמובן) נפגשות פעמים בודדות לפני שהן מקבלות החלטה להתארס ולהתחתן. עם זאת, גם לכלל הזה יש המון יוצאים מן הכלל.

ככל שהשידוך אינו 'קלאסי', כך המסורת הזו מקבלת פנים ודרכים חדשות. במצבים לדוגמא- של גיל מתקדם יותר, חזרה בתשובה, משפחה שמגיעה מרקע אחר, עבר מורכב, נכות כזו או אחרת, ולפעמים סתם אישיות שאינה פורמלית ומסורתית- כל אלו ועוד מביאים את המשודכים לסיפור שידוך אישי משלהם, שהוא מיוחד לעולם שלהם, ונרקם מהביחד הייחודי של הדרך המשותפת הספציפית להם. ישנם זוגות שמתארסים מהר, וישנם כאלו שזקוקים לטווח זמן ארוך יותר (אף חודשים ארוכים). השאלה האמיתית היא לא 'כמה זמן עבור' או 'כמה פגישות נפגשנו' אלא 'מה נבנה ביננו בזמן הזה'.

ככל שאת מגיעה עם רקע שיש בו פגיעה באמון, מורכבות ביצירת קשר עם בני המין השני והתמודדות- כך תידרשי לזמן. אני חושבת שלא נכון מצידך להגיע עם ציפייה לאמון מלא, או חברות עמוקה, אך את תרצי בהחלט להרגיש ש'עם האדם הזה אני יכולה להרגיש שיכול להיווצר לי אמון', ו'עם הבחור הזה אני מרגישה שאני רוצה להמשיך את חיי'.

אני ממליצה שתגשי לשידוכים עם הנחייה והדרכה. מכיוון שמצד אחד, יש אמת באזהרה שלא למשוך קשרים יתר על המידה, כי כשהרגש מתפתח בלי שהדברים מתבהרים, עלולים להיכנס בלבול ופגיעות מיותרות. אך מצד שני, סגירה חפוזה מדי מתוך לחץ או חשש לפספס עלולה להוביל להחלטה שאינה מבוססת. הדרך הנכונה היא לפעול מתוך הקשבה פנימית, ליווי של אנשים חכמים שאת סומכת עליהם, ותפילה אמיתית להכוונה משמים. כשהלב מרגיש שזו הדרך, וכשיש בה יציבות וביטחון, הרגע הנכון יתגלה מעצמו.

שאלתך השניה משתלבת בדיוק כאן – אין לי תשובה מדוייקת, אך אני אכתוב לך כמה נקודות שמהם תצאי לדרך:

נתחיל בכך שהעבר שלך הוא חלק מהסיפור שלך. את אמנם עברת תהליך עמוק של תיקון, ריפוי ובנייה, אך כל התהליך הזה עבר דרך הכאב, הפגיעה, האומץ והמסע. לכן, את תרצי לוודא שהבחור שאיתו את נפגשת יש בו רגישות מספקת להבין ולהכיל אותך, ותרגישי תחושה של פתיחות ויכולת לשתף גם בחלקים פחות 'יפים' שלך.

עם זאת, את צודקת- אין זה אומר שאת צריכה לספר את הסיפור עם כל הפרטים, בעיקר מכיוון שהוא איננו מי שאת היום. כתבת שמעיקר הדין אין חובה לחשוף פרטים מהעבר אם הם אינם משפיעים בפועל על חיי הנישואין, אני מוסיפה לכך שיש דברים שעלולים להרתיע את השומע אם הם נאמרים לפני שהוא מכיר את האדם לעומק.

לכן אני מציעה שבשלב שנראה לך נכון ותרגישי שמתאים לך, תתחילי לאמר משפטים שלפיהם תוכלי להבין אם האדם שלפנייך יוכל להכיל את המורכבות של האישיות המיוחדת שלך. משפטים כמו- 'עברתי דברים קשים בעבר' או 'התמודדתי בילדות עם דברים שילדים לא אמורים להתמודד, ובזכות זה אני היום מי שאני'. אני חושבת שלפי התגובות של הבחור, את תרגישי אם וכמה נכון לך לשתף.

האדם הנכון ידע להעריך את הכנות ואת הדרך שעשית, ויראה אותך כפי שאת היום, לא כפי שהיית.

ועכשיו לנושא השלישי שקשור לכל מה שכתבנו, ומתמקד במצבך הכלכלי:

אני ממשיכה באותו הדרך- המצב הכלכלי שלך הוא עוד נדבך במציאות חייך. את יודעת וגם כותבת כי הוא אינו חזות הכול והוא בוודאי לא סיבה לעכב את מציאת הזיווג. בתים רבים קמים מתוך נקודת פתיחה לא מושלמת, ובסיעתא דשמיא לשותפות אמיתית וליציבות של נישואין יש ערך ומשמעות גם בפן הכלכלי. כמו מקודם- לכנות ולשקיפות יש תפקיד מאד חשוב ביצירת קשר, אך נרצה להעביר מסר מאורגן, מרגיע, ולא חרד וחסר אונים. תוכלי לומר בפשטות ובטון בטוח: "כרגע אני לא במקום הכלכלי הכי מסודר, אבל אני בתהליך התקדמות ואמונה. אני חושבת שכשבונים בית ביחד אפשר ליצור גם את היציבות הכלכלית שנדרשת."

כך המסר נשמע אחראי, אמיתי ולא מתנצל.

לסיום יקרה,

מתוך השאלות שלך אני מרגישה שאת עדיין עסוקה מאד בכל מה שקשור לאמון, לקשר, לאפשרות של חיים משותפים. אני חשה עד כמה את כמהה למישהו שיראה את האור שבך, אך יוקיר גם את הדרך שעברת. אינך רוצה מישהו שתאלצי להציג בפניו רק את החלקים הגבוהים שלך ולחיות בפחד שיום אחד הוא 'יגלה' שאת מורכבת יותר, או נושאת בתוכך רגישות ופגיעות יתר.

אני רוצה להרגיע אותך, ולהגיד לך 'לאט לך'. את בתהליך למידה בו את יכולה להתחיל, אך בלי לחץ. את עדיין במסע של בירור, ואני בטוחה שעם הזמן, וכשתתחילי להיפגש יותר, את תלמדי על עצמך ועל סגנון השידוכים הייחודי שלך.

קשר לא נבנה מהר אלא דוקא לאט ובטוח. בדיוק כמו שכתבת את המכתב הזה- באומץ, זהירות, יושרה ואמת נדירים, ובבקשה ללכת בדבר ה' – כך תבני את הקשר שלך.

הדבר המרשים ביותר במכתבך הוא לא רק האתגרים שציינת, אלא הדרך שבה את ניגשת אליהם. יש לך הבנה לתהליכים ארוכים ואת חיה בסבלנות ואמונה, כך בעזרת ה' תגשי לשידוך- בסבלנות ואמונה.

ואני מאמינה באמונה שלמה שה' יזמן לך את האדם הנכון שיגיע בזמן המדויק והבשל עבורך לקשר של שותפות אמיתית מלאה בקדושה, אהבה אחווה שלום ורעות.

בברכת בשורות טובות

חנה