שלום לך
קראתי את השאלה שלך והתכווצתי. הנחת היסוד שהיתה כל כך מובנת לך, ממש לא היתה מובנת לי. הנשואות אמורות להיות מרגיזות ואנוכיות? הן אולי יותר מעופפות, פחות מקורקעות. כתוצאה מכך אולי פחות קשובות וערות למתרחש אצל חברותיהן. אבל אנוכיות? מרגיזות? הדרך כל כך ארוכה כדי להגיע לשם. ואם זה טבעי בענייך – זה עצוב.
יתכן שכך זה נתפס בעינייך בלבד, ואז יש מקום לעבודה – למה את רואה כך את הדברים ומרגישה כך. אולם מהדוגמאות שהבאת, נראה שיש כאן סיטואציה אכל לא נעימה ומורכבת. לאף אחד לא נעים שמפילים עליו עבודות כדבר המובן מאליו, שמתעלמים מקיומו ויוצאים לשיחות ארוכות ש(לא) בנוכחותו.
הנקודות שהצפת הן לא נעימות, אולם הנישואין לא משנים את האופי של האדם באופן פתאומי, למעט מקרי קיצון (בהם הנישואין לא תקינים…). תקופת נישואין, ובעצם כל תקופה חדשה ושונה, יכולה מקסימום להקצין את האופי הקיים. חייבת להדגיש שאני מדברת על תקופת נישואין ראשונית. ברור שבהמשך יש השפעות רבות עוצמה של בן הזוג על האופי והאישיות, לטוב ולמוטב. אולם את מדברת על חברה שנשואה זמן קצר יחסית (כך משתמע מהכתוב ומהגיל שלך).
אנוכיות לא צומחת ביום שנישאים, זה אמור להיות ברור. להיפך. הנישואין מחייבים בדיוק את ההיפך: רגישות לשני, יציאה מהמשבצת הפרטית, והתחשבות. אלו חיים משותפים, שכל אחד צריך לזוז מעט מעצמו כדי לבנות משהו משותף. אני מאריכה בכך, כדי להבהיר כמה הנחת היסוד שלך היא טעות.
אז מה בכל זאת קרה כאן? זו שאלה שיש מישהי אחת שיכולה לענות על כך: את בעצמך.
לפעמים זה רק עניין של חוסר שימת לב. ואז אפשר לדבר, כמה פשוט. להעלות את התחושות שלך, להציג בפניה את החוויה. בדרך כלל היא תתפוס את עצמה, ותתנצל מאד. אבל לפעמים זה מישהו שהנישואין הם רק טריגר להתנהגות שהיתה חבויה עד כה.
האם זו חברה שלא היו התנהגויות מעין אלו לפני החתונה? האם היא תמיד המתינה בסבלנות כשאיחרת? יוצאת למרפסת שלכם בחופשיות לסיים שם עניינים דחופים? תמיד התנערה ממטלות והעדיפה 'לזרוק' על אחרים? לפעמים הנקודות הללו לא בולטות כשזה אחת לתקופה, אבל קיימות. תקופת הנישואין מאפשרת לה להתלות בתירוץ ולדרוש את מה שתמיד היתה רוצה.
נתקדם עוד צעד.
האם את מסוגלת לסרב לה? להיענות בשלילה לדרישותיה? היא הפילה עלייך את הפרויקט, את מסוגלת לומר לה שבלתי אפשרי, מבחינתך? אולי היא מבחינה בחולשה שלך ו'רוכבת' עליה? מערכת חברית אמורה להיות דו כיוונית. אם היא לא כזו – משהו בה פגום. אם היא חברה שאת לא מסוגלת להציב מולה מראה לגבי תחושותייך, ואף לא להציב לה גבולות – מי אמר שזו מערכת חברות נכונה וטובה בעבורך? מי אמר זו קשר תקין? קשר תקין אמור לגרום לך לשמחה, לכיף. לא נשמע שכך את מרגישה. אולי זה הזמן לבדוק לעומק את מערכת היחסים, ולהחליט לפי מה שטוב לך? אולי יפתיע אותך לגלות שיש חברות נוספות בעולם, כן, גם נשואות, ואיתן יותר נחמד וכיף?
לגבי ההערה שציינת מפי המרצה: לא יודעת מי זו, וזה גם לא משנה. משהו באמירה הזו מאד פשטני.
ברור שחשוב שיהיה לך טוב ותהיי מרוכזת בבית החדש שאת מקימה. אבל כל זה לא אמור להיות על חשבון מערכת יחסים פוגענית מול חברה. זה הזמן להנמיך פרופיל בקשר עם חברות, אבל לא להתנער מהן. לא להטיל עליהן משימות, לא להתעלם מקיומן. המידות לא נהרסות כשמתחתנים. ממש לא. חשוב להבדיל בין הדברים, ולו בשבילך, לאחר נישואייך….
הצלחות רבות, ובע"ה בקרוב אצלך, בקלות ובשמחה,
תמי
[email protected]
דלג לתוכן
תגובה אחת
מסכימה עם שואלת השאלה.
אני באופן אישי לא נוטה לחשוב שאנשים הם אנוכיים וכדו' אך גם אצלי כאשר קבוצה של בנות מהכיתה ובתוכן חברתי הטובה התחתנו בזו אחר זו שמתי לב לסימנים כאלו.
בהתחלה, כשחברתי פגעה בי קרוב לחתונתה אמרתי לעצמי שבטח היא לחוצה ונרגשת ולא שמה לב ועשיתי עבודה עם עצמי למה זה פגע בי והיא בסדר.
אבל אחר כך שמתי לב שזה דפוס בין הכלות והנשואות, אני לא יודעת איך להגדיר או להסביר אותו אבל מה שרואים- הן נוטות להסתודד עם עצמן לעיתים תוך היפרדות מופגנת מחברות שלצערן עוד לא מצאו את זיווגן ומילא אפשר להבין שיש להן נושאים חדשים אבל הן גם מרשות לעצמן (או לא שמות לב) להתבטא בצורה חסרת רגישות כלפי חברותיהן הרווקות.
חסרת רגישות בתור עובדה. אם אכתוב כאן משפטים שאמרו (גם בלי הטון) לא יהיה חולק שאלו מילים חסרות רגישות…
אז כן, מבינה שיש לכן עכשיו בעל שמעניין אתכן יותר מכולן אבל אתן עצמכן הייתן לפני שניה רווקות ואולי אנחנו עוד מעט במצב שלכן אז… סורי קשה לי להבין את זה.
גם לא למה זה בא על חשבון מידות (כנראה רק מגלה את הפרצוף האמיתי של מי שחשבתי כחברות אין לי הסבר אחר)