The Butterfly Button
החברות הנשואות שכחו אותי

שאלה מקטגוריה:

שלום, אני בת 21
סיימתי סמינר וכיום הרבה מחברותיי נשואות.
אני יודעת שזה נושא לעוס קצת בקרב בנות בגיל שלי על כמה הנשואות יכולות להיות מרגיזות ואנוכיוות וכו' ובאמת אני משתדלת לזכור כל הזמן שהן בונות את הקשר שלהן ועסוקות בבין החדש אבל עדיין אני מרגישה שלפעמים זה כבר פוגע לי באיכות חיי- אני מסתובבת כל היום עצבנית בגלל חברה והיה לנו קשר קרוב מאוד מאוד והיום היא פשוט מעצבנת!!!
עסוקה בעצמה אנוכית בצורה מחרידה לא זוכרת אותי בכלל, מתנהגת ממש בצורה מגעילה. ואני חייבת לציין שהיא ממש לא הייתה כזאת.
ואני אתן דוגמאות:
היא לא מחכה אפילו דקה(!) באמת דקה! אם היא ממהרת הביתה
נותנת לי תחושה שלא אכפת לה ממני
לא מתעניינת בחיים שלי בכלל- ומספרת על עצמה המוןן
יוצאת איתי לקניות וזה לא מפריע לה לדבר עם בעלה שעות בטלפון תוך כדי
ועוד מליון דוגמאות.
וזה פשוט מרתיח מאוד
אוליי אני נשמעת סתם קריזיונרית אבל אני באמת מתקשה להתמודד עם זה..
אז מה- להמשיך לסבול? לעזוב אותה? פשוט לוותר על קשר ארוך שנים ועמוק?
איך אני מתמודדת עם זה???
נ.ב.
שמעתי מרצה שאמרה שאף פעם לא לנגיד- "אני לא אהיה כזאת" בגלל שהלואי ותהיי מרוכזת בעצמך ויהיה לך טוב בקשר החדש.
אז – אני לא אמורה להתעצבן? ככה זה נורמלי?
אשמח לעזרה
(אשמח אם התשובה תתפרסם מקוצצת)

תשובה:

שלום לך

קראתי את השאלה שלך והתכווצתי. הנחת היסוד שהיתה כל כך מובנת לך, ממש לא היתה מובנת לי. הנשואות אמורות להיות מרגיזות ואנוכיות? הן אולי יותר מעופפות, פחות מקורקעות. כתוצאה מכך אולי פחות קשובות וערות למתרחש אצל חברותיהן. אבל אנוכיות? מרגיזות? הדרך כל כך ארוכה כדי להגיע לשם. ואם זה טבעי בענייך – זה עצוב.

יתכן שכך זה נתפס בעינייך בלבד, ואז יש מקום לעבודה – למה את רואה כך את הדברים ומרגישה כך. אולם מהדוגמאות שהבאת, נראה שיש כאן סיטואציה אכל לא נעימה ומורכבת. לאף אחד לא נעים שמפילים עליו עבודות כדבר המובן מאליו, שמתעלמים מקיומו ויוצאים לשיחות ארוכות ש(לא) בנוכחותו.

הנקודות שהצפת הן לא נעימות, אולם הנישואין לא משנים את האופי של האדם באופן פתאומי, למעט מקרי קיצון (בהם הנישואין לא תקינים…). תקופת נישואין, ובעצם כל תקופה חדשה ושונה, יכולה מקסימום להקצין את האופי הקיים. חייבת להדגיש שאני מדברת על תקופת נישואין ראשונית. ברור שבהמשך יש השפעות רבות עוצמה של בן הזוג על האופי והאישיות, לטוב ולמוטב. אולם את מדברת על חברה שנשואה זמן קצר יחסית (כך משתמע מהכתוב ומהגיל שלך).

אנוכיות לא צומחת ביום שנישאים, זה אמור להיות ברור. להיפך. הנישואין מחייבים בדיוק את ההיפך: רגישות לשני, יציאה מהמשבצת הפרטית, והתחשבות. אלו חיים משותפים, שכל אחד צריך לזוז מעט מעצמו כדי לבנות משהו משותף. אני מאריכה בכך, כדי להבהיר כמה הנחת היסוד שלך היא טעות.

אז מה בכל זאת קרה כאן? זו שאלה שיש מישהי אחת שיכולה לענות על כך: את בעצמך.

לפעמים זה רק עניין של חוסר שימת לב. ואז אפשר לדבר, כמה פשוט. להעלות את התחושות שלך, להציג בפניה את החוויה. בדרך כלל היא תתפוס את עצמה, ותתנצל מאד. אבל לפעמים זה מישהו שהנישואין הם רק טריגר להתנהגות שהיתה חבויה עד כה.

האם זו חברה שלא היו התנהגויות מעין אלו לפני החתונה? האם היא תמיד המתינה בסבלנות כשאיחרת? יוצאת למרפסת שלכם בחופשיות לסיים שם עניינים דחופים? תמיד התנערה ממטלות והעדיפה 'לזרוק' על אחרים? לפעמים הנקודות הללו לא בולטות כשזה אחת לתקופה, אבל קיימות. תקופת הנישואין מאפשרת לה להתלות בתירוץ ולדרוש את מה שתמיד היתה רוצה.

נתקדם עוד צעד.

האם את מסוגלת לסרב לה? להיענות בשלילה לדרישותיה? היא הפילה עלייך את הפרויקט, את מסוגלת לומר לה שבלתי אפשרי, מבחינתך? אולי היא מבחינה בחולשה שלך ו'רוכבת' עליה? מערכת חברית אמורה להיות דו כיוונית. אם היא לא כזו – משהו בה פגום. אם היא חברה שאת לא מסוגלת להציב מולה מראה לגבי תחושותייך, ואף לא להציב לה גבולות – מי אמר שזו מערכת חברות נכונה וטובה בעבורך? מי אמר זו קשר תקין? קשר תקין אמור לגרום לך לשמחה, לכיף. לא נשמע שכך את מרגישה. אולי זה הזמן לבדוק לעומק את מערכת היחסים, ולהחליט לפי מה שטוב לך? אולי יפתיע אותך לגלות שיש חברות נוספות בעולם, כן, גם נשואות, ואיתן יותר נחמד וכיף?

לגבי ההערה שציינת מפי המרצה: לא יודעת מי זו, וזה גם לא משנה. משהו באמירה הזו מאד פשטני.

ברור שחשוב שיהיה לך טוב ותהיי מרוכזת בבית החדש שאת מקימה. אבל כל זה לא אמור להיות על חשבון מערכת יחסים פוגענית מול חברה. זה הזמן להנמיך פרופיל בקשר עם חברות, אבל לא להתנער מהן. לא להטיל עליהן משימות, לא להתעלם מקיומן. המידות לא נהרסות כשמתחתנים. ממש לא. חשוב להבדיל בין הדברים, ולו בשבילך, לאחר נישואייך….

הצלחות רבות, ובע"ה בקרוב אצלך, בקלות ובשמחה,

תמי

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. מסכימה עם שואלת השאלה.
    אני באופן אישי לא נוטה לחשוב שאנשים הם אנוכיים וכדו' אך גם אצלי כאשר קבוצה של בנות מהכיתה ובתוכן חברתי הטובה התחתנו בזו אחר זו שמתי לב לסימנים כאלו.
    בהתחלה, כשחברתי פגעה בי קרוב לחתונתה אמרתי לעצמי שבטח היא לחוצה ונרגשת ולא שמה לב ועשיתי עבודה עם עצמי למה זה פגע בי והיא בסדר.
    אבל אחר כך שמתי לב שזה דפוס בין הכלות והנשואות, אני לא יודעת איך להגדיר או להסביר אותו אבל מה שרואים- הן נוטות להסתודד עם עצמן לעיתים תוך היפרדות מופגנת מחברות שלצערן עוד לא מצאו את זיווגן ומילא אפשר להבין שיש להן נושאים חדשים אבל הן גם מרשות לעצמן (או לא שמות לב) להתבטא בצורה חסרת רגישות כלפי חברותיהן הרווקות.
    חסרת רגישות בתור עובדה. אם אכתוב כאן משפטים שאמרו (גם בלי הטון) לא יהיה חולק שאלו מילים חסרות רגישות…
    אז כן, מבינה שיש לכן עכשיו בעל שמעניין אתכן יותר מכולן אבל אתן עצמכן הייתן לפני שניה רווקות ואולי אנחנו עוד מעט במצב שלכן אז… סורי קשה לי להבין את זה.
    גם לא למה זה בא על חשבון מידות (כנראה רק מגלה את הפרצוף האמיתי של מי שחשבתי כחברות אין לי הסבר אחר)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

הכרת תודה או אובססיה? כיצד למצוא את האיזון הנכון בהבעת הכרת תודה?
השאלה שלי אולי קצרה אבל ממש מהותית בשבילי. אני מרגיש שאני נוטה להודות לאנשים בצורה אובססיבית, עד כדי כך שזה ניראה לא טבעי או מוגזם, ואני תוהה איך אני יכל לשים את הדברים בפרופורציה. האם יש דרכים שבהן אני יכל ללמוד להעריך את מה שעושים עבורי אחרים מבלי להרגיש צורך...
לא מסתדרת עם אנשים
אני מרגישה שיש לי ממש בעיה קשה בתקשורת עם אנשים, עם המעסיקה שלי בעבודה, עם ההורים שלי, עם בעלי, עם חמותי, עם הסובבים אותי, עם כולם… אני כל הזמן נפגעת מכל דבר ומתפרצת חזרה ואז מבקשת סליחה וחוזר שוב פעם, בקושי עם עצמי אני מסתדרת… ברוך השם יש לנו תינוקת...
מציאת חברים בעיר חדשה
אני בן 30 נשוי +2. עברתי לעיר חדשה לפני חודש. אני עובד מהבית כבר 5 שנים בערך, מה שמקשה עליי למצוא חברים. יש לי שני חברים שמדבר איתם פעם ב בפלאפון ונפגש פעם בכמה זמן. חבר לי מאוד העיניין החברי, לפעמים סתם לשבת על בירה בערב. אני אדם נורא שקט...
מרגישה מנוצלת מחברה-איך מציבים גבול?
הרבה פעמים אני מרגישה לא נעים לסרב לחברה ולמען האמת אין לי כבר כח אליה והתחלתי לסנן אותה בטלפון. כל שיחת טלפון שלה מלווה בטובה קטנה/ גדולה שמעיקה עליי, ולפעמים אני מרגישה שהיא כבר מרגישה בנוח לבקש ממני טובות שהיא עצמה מסוגלת לעשות אבל מרגישה בנוח לבקש ממני , למשל...
איך להניע חבר ללכת לטיפול?
אני בחור ישיבה חרדי ויש לי חבר (בן 22 בערך )שלטעמי וכן לדעת רבני הישיבה וכל החברים הקרובים אליו ואפילו אלה שפחות חושבים שהוא צריך יעוץ (הבחור בעצמו מעולם לא הזכיר את הנידון בעצמו כמובן…) ראשית אציין שמדובר בבחור שעד גיל 18 ישב ולמד ללא הפסקה יש מצב שהוא גם...
חברה שמתחתנת ואני בודדה!
יש לי חברה ממש טובה חברה בנפש עברנו חיים דומים וקשיים דומים ותמיד תמכנו אחת בשניה. עכשיו היא מתארסת ואני נגמרת מזה לא מפסיקה לבכות ולכעוס על כל העולם אפילו ברמה שקשה לי לדבר איתה בטבעיות שהייתה לנו תמיד לא יודעת מה לעשות אני הולכת ונכבת לתוך עצמי בלי חשק...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן