שלום לכותבת היקרה,

שמי טליה,

משאלתך אני שומעת את כאבך האימהי והחשש הטבעי שלך לשלום ביתך, המתבגרת,

אני מחזקת את ידך על פנייתך להיוועצות, ומקווה לסייע בע"ה.

את מתארת תקופה כזו, של אתגר בהצבת גבולות כהורים מחד, אל מול הרצון לשמור על קשר עם ביתכם מאידך.

לכן, חשוב לי להתייחס לשאלתך משתי נקודות מבט.

האחת היא- המקום שלכם כהורים אל מול שינויים המתרחשים אצל ביתכם , הנקודה השניה היא- התהליך האישי שביתכם עוברת.

מנסיוני רב בשנים בעבודתי עם מתבגרות והוריהן, לעיתים נראה להורים שיכולת השפעתם על ילדיהם הולכת וקטנה, בפרט בגיל ההתבגרות.

ואני יכולה להבין היטב את החששות בהם אתם מצויים כהורים, ובפרט כהורים למתבגרת. אני מבינה היטב את הרצון שלכם שביתכם תלך בדרך שמורה יותר, שתטיב איתה בהווה ובעתיד. ואת התסכול (ואולי האכזבה?) לנוכח התנגדותה לכך.

אינני מכירה אתכם אישית, אך אתייחס לסוגיה הזו לפי הפרטים שכן כתבת.

ראשית חשוב שתדעי, שהשפעת ההורים על ילידהם טבועה מעצם מבנה הבריאה, עד 120. סמכותכם כהורים תלווה את ילדכם לכל חייהם, גם אם נראה כלפי חוץ אחרת.

מה שכן, יחד עם השינויים הטבעיים המתחוללים בחיים (ילדות, בגרות, זקנה..) צורת הסמכות משתנה אף היא. ההשפעה לובשת צורה אחרת. אם עד כה היה מספיק לכם כהורים לומר מהו הגבול ולהתנהג אותו, כעת כללי המשחק משתנים. ויש דברים אחרים שתוכלו לעשות שיעזרו לכם לשמור על ילדתכם.

ראשית, הורות למתבגרים שונה מהורות לילדים.

לא פעם הורים מוצאים עצמם חסרי אונים אל מול התנהגויות הפורצות גדרות ודרכי החינוך אליהם כיוונו במשנתם החינוכית.

רגשות של אכזבה, חוסר אונים, תסכול, בושה, אשמה ולעיתים חרדה עשויים לצבוע את התקופה הזו בחיי ההורים למתבגרים.

קצת ידע על גיל ההתבגרות עשוי לתת כיוונים ורוגע מסויים..

גיל ההתבגרות

גיל ההתבגרות נע בסקאלה שבין גיל 9-29. כל אדם מתחיל ומסיים אותו באופן אנדווידואלי לפי ההתפתחות האישית שבורא עולם טבע בו.

כל ילד עובר אחרת את גיל ההתבגרות. בד"כ ילד בכור נותן את ההזדמנות הראשונה של ההורים להיפגש עם גיל ההתבגרות חי נושם ולעיתים אף בועט. לכן אם ביתך הינה בכורה, הדבר יכול להוסיף מימד רגשי נוסף אצלכם כהורים באופן טבעי, המלווה ביותר חששות ותחושת חוסר בטחון במצב החדש והזר.

ככלל, המתבגר עובר תהליך בריא של התפתחות ושינויים, בדיוק כשם שההתפתחות הפיזית נצרכת כחלק בלתי נפרד מגדילתו, כך גם ההתפתחות הרגשית והנפשית וחיפוש הזהות האישית שלו ובחינה מחודשת של ערכים שעליהם גדל- הינן הכרחיות. ואסביר.

הילד גדל וקיבל את דרך הוריו כפי שהם החליטו. כעת, הוא בדרכו להפוך למבוגר החושב בעצמו, ואמור לקבל החלטות בחייו וכו'. תופעה ידועה בגיל ההתבגרות הינה "מרד הנעורים", כחלק מתופעה זו המתבגר עובר תהליך של נפרדות מהוריו ומדרכם, ונמצא בשלב בו הוא בוחן כל מיני כיוונים ואמור לבחור לעצמו את הדרך שרוצה, שזהו שלב הכרחי ובריא למעבר מילדות לבגרות, ושלב זה הינו קריטי להתפתחות התקינה שלו כאדם בוגר , מגובש ובוחר. יחד עם זאת טומן בחובו השלב הזה גם אלמנטים משבריים ולעיתים סיכונים ברמה כזו או אחרת.

לעיתים מתבגרים בוחרים בהתנהגויות לא בריאות ואף מסוכנות. שם חשוב יהיה להבהיר מה הגבול שלכם כהורים אבל יחד עם זאת לא יהיה יעיל ל"הכנס חזיתית" מול הילד על התנהגותו. במקרה כזה, יהיה צורך לבחון היטב את דרכי ההתייחסות, ולהיוועץ במנחת הורים או בדמות בעלת ניסיון בתחום המכירה אתכם ואת הילדה.

אתייחס לסוגיה הספציפית שהעלת-

הפסקת עישון סגריות אצל הבת המתבגרת

ראשית, חשוב שאתם כהורים הצבתם את הגבול שלכם. שמתם לב לתופעה ופתחתם איתה שיח פתוח בנושא. התגובה הזו שלכם היא חשובה כדי לתת מקום ושיח על הדברים. אמרתם את נקודת מבטכם ואת הסיכונים שבדבר. והיא בחרה ללכת בקו שלה, ואין לכם כרגע אפשרות לשנות את זה בצורה ישירה. (וזה נובע כחלק מההתפתחות של המתבגרת שפרטתי לעיל.)

כעת, לאחר ששמת לב שככל שניסיתם להשפיע עליה ללכת בדרך שלכם- היא בתגובה התרחקה והתבצרה בעמדה שלה, ובכל זאת את רוצה שהיא תפסיק לעשן אך אין לך יכולת שליטה על זה, אני מזמינה אותך לבחון דרך נוספת-

בואי לרגע ננסה להבין בכלל למה היא מעשנת?

וכיצד כדאי להגיב כדי שהיא תפתח בחזרה…?

תופעת העישון בגיל ההתבגרות הינה תופעה מצויה. לפעמים זהו כרטיס כניסה להשתייכות חברתית מסויימת והדבר נובע מלחץ חברתי ורצון להיות "מגניב" ו"חלק מהחבורה". לעיתים עישון סיגריות עשוי לנבוע מתוך רצון לבחון גבולות וגם לבדוק לעצמה "מה מתאים לי? מה אני רוצה?" כנ"ל.

בנוסף, הסיגריות באופן ספציפי, נותנות אשליה של מילוי. גם מילוי של "תאבון" וגם משתיקות רגשות. לכן בעיניי, מעבר לפן החברתי הנ"ל שיש בעישון, החומרים המצויים בסגריה בתוספת ה"פוזה" שבעישון- נותנים למתבגר אשליה של מילוי צרכים. כשלמעשה הצרכים האמיתיים בגיל הזה עשויים להיות- צורך בעצמאות, בבגרות, בשייכות, וצורך להירגע מכל סערת הרגשות שהם חווים עקב פריצה הורמונלית שאופיינית לגיל, וכדומה.

נכון, סיגריות זה לא בריא ועלול להוביל להתמכרות ושלל "מרעין בישין" בפן הבריאותי.

אבל מעבר לחלק הבריאותי, אני רוצה להתייחס לעישון מנקודת מבט של "חציית גבול".

ככל שחציית הגבול היא רחוקה יותר מהגבול המקורי- הדבר עשוי להעיד על מצוקה אצל המתבגר.

בכל חברה ישנם גבולות שונים ובכל בית גבולות נוספים אחרים. המתבגר מעצם התפתחותו הטבעית ירצה לחצות גבולות ולשבור מוסכמות, כדי לגבש אישיות משל עצמו. יהיו ערכים שיבחר לאמץ מבית הוריו, ויהיו כאלו שיבחר לזנוח.

אם למשל אצלכם בשכונה לא נהוג בכלל שבנות מעשנות, וגם לא באולפנא. וההתנהגות הזו שייכת רק לחברת שוליים, וביתך מתחילה לעשן- הייתי אומרת שחשוב לבדוק מה איתה. ייתכן שהיא חשה מצוקה או קושי. הקושי עשוי להיות חברתי, לימודי, רגשי, משפחתי. או בכל תחום אחר בחייה. ולעיתים אולי הקושי הרגשי עשוי לנבוע מעצם השינויים ההורמונליים הרבים בגיל הזה, המקשים על המתבגר לווסת את עצמו.

אני עוצרת ומדגישה: אם ההתנהגות הזו חריגה מאוד לסביבה של הילדה, או אם אתם מזהים חציית גבולות נוספים כגון לבוש פרוץ או חברים מפוקפקים, התעניינות בתכנים שלא הולמים את רוח הבית- ייתכן שהיא מבקשת עזרה בצורה עקיפה ולא מילולית. ואם זה כך, אני מציעה לכם להתייעץ אישית ובהקדם עם אשת מקצוע, למשל יועצת שמכירה את המשפחה ואת אופי הילדה, או מנחת הורים שתוכל לקבל את התמונה המלאה יותר ולכוון.

בנוסף, מאחר ואת הגבולות כבר הצבתם. החלק הנוסף והחשוב הוא בניית האמון והקשר עם ביתכם.

גם כדי לשמר את הערוץ הפתוח איתכם, כך היא תוכל לשתף ולהיפתח, וגם אם היא אכן מתמודדת עם קושי בחייה היא תוכל לשתף ותוכלו לעזור לה.

ובמקרה שאין קושי מיוחד ורק מדובר התפתחות הטבעית או במרדנות התבגרות, כשהיא תחוש מכם אמון ואהבה למרות המרדנות שלה- ייתכן שמעצמה תוותר על התנהגויות ותכבד גבולות. (זה לא קסם ואני גם לא מבטיחה שום דבר, וזו גם לא המטרה הראשית, אבל לעיתים זה פשוט קורה :).

אז איך מחזקים קשר ובונים אמון?

* בכללי חשוב להתעניין בעולמה ושלומה (מתוך מקום אכפתי ולא חטטני או בולש).

* להחמיא על מאמצים ולהתעניין בכנות בעולמה (בלי קשר לסולם הערכים שלכם).

* מתבגרים זקוקים לאהבה כזו שלא תלויה בדבר ולא בריצוי שלהם אתכם, ולעיתים חציית הגבול היא מעיין מבחן של המתבגר עד כמה הוא אהוב גם כשהוא לא "מספק את הסחורה" שההורים רוצים אלא הוא כפי שהוא בוחר.

* אפשר להתייעץ איתה ובכך להראות לה שמוכנים לשמוע ולקבל ממנה זה מאוד מעצים בגיל הזה.. להתייעץ על דברים בבית למשל או על נושאי אקטואליה וכדומה..

* חשוב שתשדרו לה שאת סומכים עליה. אפשר אפילו לתת לה משימות המצריכות אחריות- בתוספת מילות עידוד לפני המשימה- "אני סומכת עלייך" ומחמאות לאחר המשימה "ידעתי שאפשר לסמוך עלייך" "אני מעריכה מאוד את המאמץ שלך"..

* חשוב שגם אם אתם מציבים גבולות בבית- שהם יהיו סביב הדברים החשובים לכם ביותר. אבל שוב, חשובה פה הנחיית הורים כדי להבין על מה להתעקש ומה לשחרר. כדי שהיא תשתף פעולה, היא צריכה להרגיש שלא כופים עליה משהו . אחרת (כפי שראית) היא עשויה להתרחק..

* אפשר למצוא ואפילו להכין מראש נושאי שיחה שיכולים לעניין אותה ,לשולחן שבת למשל..

וכן הלאה על זו הדרך…

לסיום,

אני ממליצה בחום ללכת לתהליך אישי של הנחיית הורים בדגש גיל ההתבגרות. הדרכה טובה תוכל בע"ה לסייע לכם להתמודד עם המצב וגם לכוון אתכם לשפה הנכונה עם ביתכם. ואם יש דמות מקצועית שמכירה את הילדה טוב אפשר להתייעץ גם איתה.

חיזקי ואמצי יקירה! וזיכרי, דמעות של אמא – אינן שבות ריקם! שלושה שותפים לו לאדם, אביו אימו ואלוקיו. למילותייך כאמא ישנו כוח אדיר! בפרט בימים אלו לקראת חג הט"ו בשבט הבעל"ט המסוגל בעניין חינוך הילדים! תכניסי אותו לתמונה שיעזור ישמור ויכוון אתכם ואותה בע"ה.

לכל שאלה, הכוונה או הבהרה את מוזמנת לפנות בפרטי בשמחה,

בהערכה רבה,

טליה נ.

[email protected]