דלג לתוכן
בני בן 14.5 התחיל השנה את הישיבה, הוא מתמודד עם קשיים בלימוד, החומר קשה לו הוא מאוד משקיע בלימוד ובסוף נכשל במבחנים וזה מאוד מתסכל אותו.
הוא משווה את עצמו לאחרים שמצליחים.
בנוסף יש לו קושי עם השעות לימוד הרבות.
אשמח להכוונה איך אוכל לעודד אותו אותו.
שלום וברכה,
קראתי את דברייך, ואני מבין היטב עד כמה המצב מתסכל עבורכם. זה בהחלט לא פשוט עבור בנך להשקיע זמן ומאמץ בלימודיו ולגלות שהתוצאות אינן תואמות את ציפיותיו או את הישגיהם של אחרים.
ציינת שהוא נוהג להשוות את עצמו לאחרים, וחשוב לשוחח עמו על מהי באמת הצלחה. לצערנו מעת היותנו במוסדות לימוד שונים תמיד שידרו לנו שהצלחה פירושה ציונים גבוהים. ומשום כך זו הפכה להיות התפיסה הרווחת שהצלחה נמדדת לפי תוצאות חיצוניות – ציונים, הישגים או הכרה חברתית. אך במבט עמוק יותר, הצלחה אמיתית נמדדת דווקא במאמץ ובהשקעה שאדם מקדיש למטרה, במיוחד כשמדובר בעשיית רצון ה'. ההצלחה היא הדרך בה הולך התלמיד חכם ולאו דווקא המקום אליו הוא מגיע.
אף כותב שורות אלו הוא ר"מ בישיבה גדולה ובישיבה קטנה ולא מעט אני מוצא את עצמי נמצא מול בחורים מתוסכלים על שנראה בעינם שאינם מצליחים אחר שאינם עומדים בהשגים שקובע המוסד בו הם לומדים. ואני מסביר להם שהאמת היא שהטעו אותם לחשוב שלהיות "מצליח" משמעו לעמוד בציפיות של אחרים – מחנכים, הורים, או חברים. אך האמת היא, שכאשר אדם מבין את ייעודו ותפקידו בעולם, ההצלחה האמיתית היא לעמוד בציפיות שהוא עצמו מציב לעצמו מתוך חיבור לייעודו.
לכן תחילה קודם שאת משוחחת עמו עלייך לדעת שבנך, שיושב ולומד תורה ומשקיע למרות הקשיים, הוא דוגמה מובהקת להצלחה אמיתית. ישנם רבים שמכירים בערך לימוד התורה, אך נכנעים לקשיים או ליצרים שמרחיקים אותם מהלימוד. לעומת זאת, בנך, ברוך ה', מתמיד בעשייה הגדולה ביותר – לשבת וללמוד תורה – גם כאשר הדרך מאתגרת.
כדאי לשבת עם בנך ולפתוח בשאלה: מהי הצלחה בעיניך? האם היא נמדדת בציונים בלבד, או אולי במאמץ ובהתמדה? השיחה יכולה לעזור לו לבחון את ההגדרה הפנימית שלו להצלחה. כשהוא יתמקד בשאיפות האישיות שלו, ולא בציפיות החיצוניות שמכתיבה החברה, הוא יוכל לחוות תחושת הצלחה אמיתית שאינה תלויה בתוצאה מסוימת.
עם זאת, חשוב לזכור שילד בגיל 14.5 עלול להיות ממוקד בעיקר בהגדרות החיצוניות של הצלחה, כמו ציונים גבוהים. לכן, כדאי לגשת לנושא ברגישות ובהדרגה, מתוך הכרה בתחושותיו ומתן מקום לציפיותיו.
שלבים מומלצים לשיחה:
1. הכרה בכאב ובתסכול שלו
אם בנך רואה בציונים את המדד להצלחה, חשוב להתחיל בהבנה של תחושותיו: ולאמר לו "אני מבינה כמה חשוב לך להצליח במבחנים ולקבל ציונים טובים. זה טבעי מאוד, במיוחד כשאתה משקיע כל כך הרבה." הכרה בתחושותיו תעזור לו להרגיש שמקשיבים לו ושלא מנסים לבטל את רגשותיו.
2. חיבור בין המאמץ הפנימי לתוצאות החיצוניות
במקום לשלול את החשיבות של ציונים, ניתן לחבר בין השקעתו לתוצאות שהוא שואף אליהן: ולאמר לו "הציונים באמת חשובים, אבל מה שמביא לציונים הם העמל, ההתמדה וההשקעה שלך. לפעמים התוצאה לא משקפת מיד את המאמץ, אבל בטווח הארוך, העמל תמיד משתלם."
תוכלי להוסיף דוגמאות מהחיים, כגון סיפורים על דמויות גדולות שהתמדה ועבודה קשה הביאו אותן להצלחה. למשל, אפשר להזכיר את הגאון הרב קניבסקי זצ"ל, שבילדותו לא נחשב "מוצלח" במיוחד, אך בזכות ההתמדה הפך לאחד מגדולי ישראל. או את דברי הרב אהרן לייב שטיינמן זצ"ל, שציין כי לעיתים דווקא אלו שאינם מוגדרים כ"כישרוניים" מצליחים בגדול בזכות התמדה עקבית. המשיכי לעודד אותו לאורך זמן, תוך הדגשת ערך ההתמדה וההשקעה, גם אם הציונים אינם משקפים זאת מיידית. ספרים או סיפורים על דמויות מעוררות השראה יכולים להמחיש לו עד כמה העמל וההתמדה חשובים ומספקים יותר מכל תוצאה רגעית. כך הוא יוכל להבין בהדרגה שההשקעה היא ההישג האמיתי, ושגם אם הדרך מאתגרת, היא מובילה לצמיחה אמיתית – פנימית וחיצונית כאחד.
כדאי גם לבחון אם ייתכן שהקושי של בנך נובע מכך שהחומר הנלמד בישיבה קשה עבורו. ייתכן שהמאמץ הרב שהוא משקיע לא מתבטא בציונים פשוט משום שהחומר מאתגר מדי. במצב כזה, כדאי לשקול להתאים עבורו תכנים לימודיים קלים יותר, שיאפשרו לו לצבור תחושת הצלחה ולחזק את הביטחון העצמי בלימוד.
סיפור שיכול לשמש השראה בהקשר זה הוא מהגאון הרב גרשון אדלשטין זצ"ל: לפני מספר שנים, בעת שביקרתי בביתו, נכנס אב עם שני בניו. האב קירב את אחד הבנים אל הרב וסיפר: "לילד הזה קשה מאוד בישיבה." הרב השיב לו מיד: "תתחיל ללמוד דברים קלים, תלמד רק דברים קלים." לאחר מכן, פנה הרב אל הבן השני ואמר גם לו: "תלמד דברים קלים." האב התפלא ואמר: "אבל הילד הזה מסתדר מצוין." הרב ענה: "זה לא משנה – צריך להתרגל ללמוד דברים קלים, דברים שנוח ללמוד."
הרעיון המרכזי כאן הוא שלימוד תורה צריך להיות נעים ונגיש, במיוחד בגיל צעיר. כאשר אדם לומד תכנים שמתאימים לרמתו ושניתן להתחבר אליהם בקלות, הוא מפתח אהבה ללימוד עצמו. התחושה החיובית הזו היא הבסיס להמשך צמיחה בלימוד ולהתמודדות עם אתגרים עתידיים.
כדאי לחשוב על מסלול לימודי שמותאם לבנך, כזה שכולל נושאים שקל לו יותר להתחבר אליהם. למשל, ניתן לשלב פרקים מתורה שבכתב, הלכות יומיומיות או סוגיות גמרא פשוטות עם פירושים נגישים. העיקר הוא ליצור חוויות של הצלחה והנאה בלימוד, שיבנו אצלו תחושת מסוגלות ויסייעו לו להתקדם בקצב שמתאים לו. בגישה כזו, לא רק שמפחיתים את תחושת התסכול, אלא גם מניחים יסודות ללימוד מתמשך מתוך שמחה וסיפוק.
וכמובן שכדאי גם לשתף את צוות הישיבה במחשבות אלו ולבחון יחד איתם כיצד ניתן להקל על בנך ולעזור לו להתקדם בצורה שמתאימה לו. צוות הישיבה מכיר את אופי הלימוד והצרכים האישיים של התלמידים ויכול לסייע בהתאמת תכנים לימודיים שיקלו עליו לצבור תחושת הצלחה.
ניתן להעלות בפניהם את הרעיון להתחיל בלימוד נושאים קלים ונגישים יותר, כפי שציין הגאון הרב גרשון אדלשטין זצ"ל. למידה כזו לא רק תאפשר לבנך להרגיש מסוגל ומצליח, אלא גם תבסס את חיבורו ללימוד התורה מתוך שמחה.
שיחה פתוחה עם צוות הישיבה תוכל גם לאפשר להם להבין את תחושת התסכול שבנך חווה ולעודד אותם לתמוך בו רגשית ואישית. כאשר יש שיתוף פעולה בין הבית לישיבה, הסיכוי להצלחתו גדל משמעותית, ובנך ירגיש שהוא מוקף בסביבה שמבינה אותו ופועלת לטובתו.
לסיום, אני מקווה שהדברים הללו יוכלו לסייע לך לעודד את בנך ולהחזיר לו את תחושת המסוגלות וההנאה בלימוד. זכרי שעם גישה נכונה ותמיכה, ניתן לעזור לו לצמוח ולהתמודד בהצלחה עם האתגרים.
אם יש צורך בהתייעצות נוספת או בעזרה,את מוזמנת לשאול
בברכה,
טל
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
