אני נשוי ב"ה שנה וחודשיים, זכיתי ב"ה באשה מקסימה ומסורה, אני מעריך אותה מאוד, ובהחלט כיף לי איתה, עד שמשהו משגע אותי ואז נתקע לי, ואני אסביר.
גדלתי בבית ממש שמור, אבא שלי נוהג להחמיר בכל דבר אפשרי, וכמובן שגם בטכנולוגיה, בצניעות וכו', אני הייתי ילד ממש מרדן, ומלא מרץ,אני עם אופי חזק, ולא נבהל, הייתי עושה מה שאני רוצה, עפתי המון מהת"ת, היה לי קשה לשבת בשיעורים, וכשהרב'ה היה יורד לי לחיים הייתי יורד לו בחזרה, וכן למפקח, חוץ מהמנהל שממש הערכתי, ועדיין! אבל הוא ידע לכבד אותי.
כמובן שההורים שלי לא נהגו להבין אותי כ"כ, והפכתי להיות הילד הרע, והחוצפן, וכו' והאמת שמסתמא הם צודקים!!
 וגם בהמשך בישיבה קטנה.
הייתי בחור מוכשר והייתי בישיבה ממש טובה, אבל מרדן, למדתי טוב, עד שירדו לי לחיים על שטויות, על איחורים וכדו', ואז מיררתי את החיים של כל הצוות, עד שהם החליטו שאין להם מה לעשות איתי, הם לא כ"כ יכלו להעיף, אבל דיברו עם ההורים שלי, שזהו זה!!
כמובן שההורים שלי שמעו והסכימו, ביררו לי על ישיבה אחרת, זה היה ישיבה לבחורים מתקשים, ואני התביישתי לעבור לשם, אבל בסוף הסכמתי לנסות והוקסמתי, הייתי שם שנה וחצי, ופשוט השתניתי, הר"י והרמי"ם פשוט אנשים מדהימים, קיבלו אותי כ"כ וידעו להסתדר עם השגעונות שלי, והשטויות שלי, ופשוט פרחתי, למדתי כמו שצריך, והכל היה פשוט פצצה, הגעתי ל"אור ישראל הגדולה" וגם שמא בתחילה למדתי טוב, עד שבקורונה נשברתי, ופשוט יצא לי כל החשק, למדנו בטלפון בבית, וזה לא היה בשבילי בכלל, (אני עם הפרעות קשב) אמנם בלימוד אני הייתי מתגשמק ולומד, אבל עד בטלפון. ואח"כ גם כשחזרתי לישיבה כבר לא הייתי אני, מפה לשם, ועזבתי את הישיבה.
אחרי שבועיים שלושה מצאתי לי ישיבת קיבוץ בהקמה, הלכתי לראות, איפשהו באמצע ההרים, פאנן כזה, אמרתי יאלה, נלך לנסות, הלכתי לשם והייתי בין כותלי ה"תיבת נח" כמו שאומרים המשגיחים אמנם לא למדתי מדי הרבה אבל הייתי במקום טוב, עם בחורים ברמה, עד שיום אחד הראש ישיבה דרש ממני ללמוד יותר, ולהודיע לו כל פעם שאני יוצא, וזה ממש לא התאים לי, והחלטתי שאני עוזב.
חזרתי הביתה, אבל לא השתעממתי, מצאתי לי מילוי מקום בבי"ס של חינוך מיוחד, והייתי מורה או סייע בבי"ס, נהניתי מהאווירה ומהמקום, תוכ"ד ממש באקראי, או שנקרא לזה בשמו "סיעתא דשמיא" ניגש אלי אחד המלווים בהסעות, תוכ"ד שאני יושב בחדר מורים וממלא מבחן בקורס חובשים של מד"א, הוא התעניין, הוא ראה מה אני עושה, והוא אמר שיש לו איזה אחיינית שמתאימה לי, אני שלא הייתי בשידוכים בכלל, אמרתי לו שאני לא בעניין, הוא לקח את הפרטים של ההורים שלי, והעניין נשכח מליבי.
אחרי תקופה החלטתי לנסות שוב ישיבה, אבל בשוויץ, טסתי לשוויץ, לראשונה בחיים, היה בהחלט חוויה, למדתי טוב, אבל אחרי שחזרתי, חזרתי חזרה לביה"ס שוב, ועבדתי שם.
מאז שעזבתי את הישיבה, הייתי בחור שמור מאוד, אבל בהחלט נפתחתי קצת, במושגים שלי, הייתי עם שיומי חצי טאצ' ותקופה גם עם סמארטפון, אבל כמובן שמור כהוגן. היו כאלו שהרימו גבה, אבל אותי זה לא עניין בכלל.
חודש אחרי שחזרתי, אחרי התייעצות, החלטתי לצאת לשידוכים, אבל רציתי בחורה עם ראש בריא, שתבין אותי, שנבנה ביחד בית שמור, בית ברמה, אבל בהחלט הרגשתי שאני צריך משהו פתוח יותר, משהו מכיל יותר.
היו לי כמה הצעות, אבל אמא שלי הציעה שנחזור להצעה שהוצעה, היא ביררה בזמנו, והייתה ממש מרוצה, שאלתי אותה האם גם לרוחי 🙂 והיא אמרה שכן, שמחתי נורא, ביררנו שוב, שאלתי את מה שרציתי, ונפגשנו.
הפגישות ניו זורמות וכיפיות, פטפטנו על המון נושאים, וכמובן על הנושאים שחשובים לי, דיברנו על סגנון, על הלימוד, והיה ממש כיף וזורם, ואמרתי לה שאני מאוד רוצה לזכות לחזור לפחות לחצי יום ללמוד, והיא שמעה ונהנתה.
היו כמה דברים שהציקו לי, היא איטית יותר ממני, אני אומר משהו ולוקח זמן עד שהיא מבינה או שאני צריך להסביר שוב, וגם הפריע לי המראה שלה, היא רחבה, היא אמנם עשתה דיאטה וזה יותר טוב אבל זה הנטייה שלה, אבל אחרי שהתייעצתי אחרי פגישה נוספת נהניתי מאוד, ובפגישה רביעית כבר סגרנו, הייתי בריגושים, ממש שמחתי שזכיתי בה, באמת מיוחדת במינה, בתקופת האירוסין שוב הפריע לי המראה, וגם בפגישת סגירה היא הגיעה עם איזה בגד שישב עליה לא טוב, וזה הציק לי מאוד, אבל כשהתייעצתי אמרו לי, שזה בסדר, ואחרי שמכירים את כל המכלול יותר טוב זה פחות תופס מקום וכו', קיבלתי והמשכתי ב"ה.
התחתנו בשמחה ובששון, אחרי החתונה רציתי להיות בכולל, לא כמו עבודה מחייבת שצריך לדפוק 8 בבוקר כל יום, הלכתי ללמוד בישיבה האחרונה שלי, כמה שלמדתי, אבל הייתי שם יום שלם, הייתי חוזר בערב, אזור 6, ואז היה לנו ערב שלם להיות יחד, והיה מקסים.
בימים שהיא היתה בחופש, היא כל פעם התחננה שאני אשאר, כי לא הייתי בכולל שמחייב לבוא, ואני נשארתי, בהתחלה חשבתי רק בשבוע הראשון, ותכל'ס זה נשאר גם שבוע אחרי, ואחרי…
אשתי נכנסה עם קצת כסף, ואני עם עוד קצת, חלק השקענו בדירה שקנינו, אז תקופה מסויימת לא עבדתי והסתמכתי על מה שיש, אחרי תקופה שהייתי צריך כסף, וההוצאות גדלו כי אנחנו שילמנו משכנתא, ולא הצלחנו להשכיר את הדירה, אז שילמנו גם שכירות וגם משכנתא, וגם… וכמובן שרוצים להתפנק בהתחלה…
כשזה הגיע למעשה וחיפשתי עבודה, היא טענה פתאום שהיא רוצה שאני אלמד חצי יום, ואמרתי לה, והיה לה טענות רק בעבודה כזאת ולא כזאת, כי היא רוצה רק משהו תורני, וביחד עם זה, היא רצתה שאני אלך עם כובע וחליפה ביום חול, וזה ממש מפריע לה וכו', ולי זה ממש לא התאים, אז יצאתי איתה, וניסיתי להסביר לה שזה קשה לי ולא מתאים לי, היא עיקמה את האף, ו"הסכימה". אבל היא אמרה שאם כן, היא ממש תשמח, והביאה לי דוגמאות מכל הדודים שלה וכו'.
פתאום גיליתי שאני מה זה רגיש, וקשה לי לראות אותה עם הפרצוף העצוב הזה, ולמרות שהגיעו לי הצעות עבודה מכל מיני מקומות סירבתי, והלכתי להיות שוב בחינוך מיוחד, למרות שלא רציתי, כי לא היה לי ברירה אחרת.
כמובן שעזבתי שם, ועברתי ל… ול… והיום אני בלי עבודה, ומתוסבך!!
אז מה אני שואל בעצם?שמתי לב שזה לא רק עבודה, ולא רק כובע וחליפה, זה משהו הרבה יותר כללי, היא לא מוכנה לקבל את הסגנון שלי, אז אני משתדל להבין את הקושי שלה, את הוסר נעימות, אבל מה אני יכול לעשות? היא מפחדת שאם אני אלך לעבוד ב… אז אני אפתח יותר, ואז הילדים יקבלו מושגים ח"ו. אני מרגיש שהיא לא סומכת עלי, היא מרגישה שהיא צריכה להחזיק את הבית בידיה, כי אם לא, אז ח"ו אני עלול להרוס אותו.הנקודה שעוררה אותי, ופתחה בינינו את הנושא, היתה מקרה מעניין, יום אחד הכנו אוכל יחד ואני חתכתי את הבצל, בסוף החיתוך באתי לפנות את הבצל לצלחת בשרית, והתבשיל פרווה, היא קפצה ותפסה את הצלחת, "היי זה בשרי" אז אמרתי לה, "מותק, זה בסדר" והיא בשלה, "אבל זה בשרי" ואז שאלתי אותה, "את לא סומכת עלי? היא הסתכלה עלי בעיניים גדולות, ואז היא אמרה, "בטח שכן, רק חשבתי שהתבלבלת, אז הזכרתי לך" אני לא יודע למה, אבל הרגיש שזה לא רק תזכורת, אז אמרתי לה, תחשבי על זה ונדבר על זה בהמשך, כשדיברנו על זה, היא הבינה על מה אני מדבר, אבל היא טענה שזה בגללי, כי אני שובב, ומתנהג כאילו אני קטן, אז קשה לה להעריך אותי ולסמוך עלי. קיבלתי את הטענה, וביקשתי ממנה שתחשוב מה בדיוק גורם לה להרגיש ככה, עדיין לא דיברנו על זה, אבל אני מרגיש שהיא פשוט רוצה אותי אחר, היא רוצה שאני אהיה, כמו…. ,זה לא רק זה, זה עוד המון דברים, שהיא אומרת לי, אל תעשה ככה, אל תגיד, תלבש, תעשה…ואני שואל, היא צודקת, אולי באמת אני לא בסדר, ואני צריך להרשים אותה יותר בישביל שהיא תסכים לי להיות הגבר בבית? או להביע דעה? או שיש משהו אחר שאני לא מבין ?? דבר נוסף שמציק לי, באותו עניין, זה הביגוד שלה, וגם סתם כל הטיפוח שלה, אני רוצה שהיא תשקיע בעצמה יותר, אני רוצה שהיא תתלבש עדכני יותר, וסגנון גם יותר פתוח, כמובן צנוע והכל, אבל לא עם חומרות וסייגים. ויותר זה מציק לי בגלל המבנה גוף שלה, שזה יגרום לי לראות אותה יותר טוב.ולדעתי יש פה שני נקודות, א. היא באה ממשפחה שהאבא יותר פתוח בראש, אבל האמא שמרנית יותר, וכל היום יש נייעס אצלם בין האחיות, מה היא? והוא יותר פתוח, והיא יותר צולי"ת, וזה משגע אותי, למה צריך לחפור לשני בצלחת, זכותו לעשות מה שטוב לו, ואני  מרגיש שזה חלק ממה שתוקע אותה, כי לא נעים לה לעשות משהו שונה, למרות שיכול להיות שהיא רוצה ללבוש אחרת.ב. יום אחד היא הסתובבה בבית, עם חצאית מקורזלת ואיזה חולצה ישנה, אז שאלתי אותה מה קרה? אז היא אומרת לי, מה הבעיה אני בבית. ואני חושב לעצמי, ובבית לא צריך? אני כן משתדל להתחשב, ורוב הפעמים שאחנו יוצאים חשוב לי שיהיה לה הכי נוח, אז אני אומר לה שתצא עם מטפחת, למרות שיותר יפה לה עם פאה, כי בא לי שיהיה לה נוח, אבל מפריע לי שזה מוזנח כזה. איך אני יכול לומר את זה?אולי זה לא בסדר שזה מפריע לי, והיא אמורה להיות הכי יפה בעולם איך שהיא, אבל אני מרגיש שזה כן מציק לי, אולי יש משהו שיכול לעזור לי?אולי אני אמור להיות יותר בסגנון שלה, אבל מה אני יעשה שזה קשה לי, אולי בגלל הילדות וההורים שלי, אני רוצה בית של תורה, אבל בית שנותן יותר מקום, שמאפשר יותר, או לא יודע בדיוק מה, אבל קשה לי עם הסגנון הזה, השמרני והקפדן הזה.והכי משגע אותי, שכל פעם שיש משהו שמפריע לי, זה הורס לי את האיזון, זה פשוט משבש אותי וקשה לי להינות מכל הטוב שיש בה, צף לי הסגנון והלבוש, וקשה לי עם השכל היותר איטי שלה, למרות שאני לא רציתי אשה חכמה במיוחד, והעדפתי אשה עם פחות שכל ויותר רגישות.
סליחה על האריכות, והבלבול, לא ידעתי איך לכתוב, והסתבך לי, אני מקווה שזה מובן מספיק.תודה רבה על התשובות שאתם נותנים, ועל המיזם האדיר, אני ממש נהנה לקרוא את התשובות, מחכים מאוד.