שלום לך שואלת יקרה,

את מתארת את הכמיהה שלך לקשרים עם אנשים, אנשים נכנסים לך ללב מהר, את זקוקה להם מאד.

כשקראתי את המילים שלך דמיינתי אדם מורעב שרוצה כל כך לאכול. הוא מגיע למקום עם אוכל ופשוט מסתער מכל הבא ליד,

לא בודק איכות, פחות בודק כשרות, לא שם על בריאות. הוא רעב, אז הוא אוכל.

נשמע מהמילים שלך שאצלך יש רעב לקשר.

וכשרעבים לא בוררים.

לא בוררים איכות ופחות בודקים התאמה. ונקשרים, מהר. לפעמים מהר מדי ולפעמים קשר שלא בריא לנו.

אז ממה נובע הרעב הזה? למה את כל כך צריכה אנשים?

האמת שהקב"ה ברא אותנו כיצורים חברתיים, אנחנו צריכים אנשים סביבנו, אנחנו זקוקים לקשרים עמוקים

זה ממלא אותנו וגורם מספר אחת לאושר שלנו. זה נכון.

אבל החברות העמוקה ביותר שאנחנו אמורים לחוות בחיינו היא זו שלנו עם עצמנו (ולזוכים בכך -החברות שלנו עם הקב"ה בבחינת ידיד נפש)

לאהוב את עצמנו, להיות בנחת עם עצמנו, לפרגן לעצמנו, לחבק את עצמנו,

להתייחס לעצמנו כחבר הכי טוב והכי יקר.

כשיש לנו את עצמנו הצורך לאחרים הוא פחות נואש. הוא קיים, הוא חיוני, אבל הוא לא בבחינת "ואם אין מתה אנוכי"..

ולכן אתן לך נקודות למחשבה שתתבונני עליהם בינך לבינך:

האם נעים לך להיות לבד בלי אנשים?

מה את אוהבת לעשות כשאת רק עם עצמך?

כשיש לך קושי את יודעת לעזור לעצמך להתמודד איתו?

את יודעת לומר לעצמך מילים טובות ומרגיעות?

כשאנחנו טובים עם עצמנו גם הקשרים החברתיים שלנו מרויחים מזה.

אנשים סביבנו לא אוהבים אנשים שתלויים בהם, אנשים שדורשים מהם את כל כולם,

אנשים אוהבים סביבם אנשים יציבים, עם ערך עצמי יציב, שיש להם רוגע פנימי ואישיות מוצקה.

לכן הצעתי אליך היא לפעול בכיוון הזה, היי טובה לך

ואני חושבת שזה יעזור להיקשרות המהירה מדי שיש לך לאנשים.

בהצלחה רבה!

תמר