שלום וברכה!

ראשית, רוצה להודות לך על שאלתך זו בעת הזאת.

אנו נמצאים בעיצומו של אירוע מכונן בדברי הימים של עם ישראל, אשר גם אם לא הייתי משווה אותו לשואה האיומה שפקדה את עמנו במאה שעברה, הרי שהוא בוודאי יהיה אבן דרך כואבת ומשמעותית בתולדות העם היהודי. בזמן כזה, כאשר תפיסות, קונספציות ומוסכמות עמן התהלכנו שנים רבות קורסות כמגדל קלפים, כולנו שואלים את עצמנו מאין יבוא עזרנו. המשענים עליהם בטחנו שבדרך הטבע "יעשו לנו את העבודה" בעת מתקפה ערבית, קורסים בזה אחר זה, ואנו נוכחים בצורה ברורה שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים.

בעידן כזה צפות ועולות שאלות שבתקופה אחרת היינו כנראה מדחיקים. שאלות יסוד, שאלות אמוניות, ולעיתים אף תהייה על עצם אמונתנו בדת היהודית לאורה אנו הולכים.

כל משבר הינו שבר מצד אחד, אך גם הזדמנות גדולה מצד שני. רק כשיש משבר ניתן לתקן ולבנות מחדש. רק כשמתערערים כל המבנים שבנינו סביבנו, ניתן "לצאת מהקופסה" ולכונן מציאות חדשה. לכן על אף הקושי ואולי אף הרתיעה לשאול שאלות שכאלו, שומה עלינו להציף אותן כאשר הן עולות, לא להדחיק, לא לחסום אותן, אלא להיפך, לנצל את ההזדמנות לעסוק לעומק בתשובה הנדרשת עליהן, כדי להבין מה הקב"ה רוצה מעימנו.

לכן מודה לך על עצם השאלה שבוודאי מעסיקה רבים וטובים בימים אלו, ואנצל את ההזדמנות לענות עליה.

ניתן להתמודד עם שאלה זו מכמה בחינות, ואנסה לענות על כולם: מהבחינה האמונית, מהבחינה האנושית, מהבחינה החברתית, ועוד.

ראשית, מהבחינה האמונית: שאלת האם יתכן שהערבים טובים מאיתנו? האם יתכן שמסירות נפשם כביכול למען אללה (את שמו הם נושאים בגאון בכל מעשיהם), רצויה בעיניו יותר מאשר מעשינו? האם יתכן כי חטאנו ולכן הקב"ה כביכול מאס בנו ובחר בהם?

חז"ל לימדונו כי כאשר מתגלגלת עלינו עת צרה, עלינו לפשפש במעשינו ולשוב בתשובה שלמה. "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה'" נאמר במגילת איכה בפרק ג', וזה הפתרון שנותנים הנביאים והחכמים לצרות המגיעות ומתרגשות עלינו. סביר להניח שבעת הקשה בה אנו נמצאים, אותו רב רצה לחזק אותנו בדברים שככל הנראה איננו מקפידים עליהם מספיק, ולכן הזכיר את האמונה בה', את מסירות הנפש וכו'.

אבל האם אותו רב התכוון לומר שהם צדיקים וטהורים מאיתנו ולכן הקב"ה עזר להם?

הרי את שמו של האלוקים הם הזכירו כאשר התעללו בקשישים, כאשר שרפו תינוקות, כאשר עשו עוד ועוד מעשי זוועה כביכול בשמו. האם יתכן שהאלוקים מרוצה מזה?

האם האלוקים, המיטיב, הכל יכול, אשר ברא את האדם כדי שיישב את העולם ויעשה את רצונו, מעוניין בהרג, רצח, שפך דם נקי, גניבה ובזיזה חסרת מעצורים, ניאוף תחת כל עץ רענן, ועוד מעשים שנעשו שם?

אינני רוצה להיכנס לפולמוס הנרחב איזו דת צודקת. במידה ואת מעוניינת, אוכל להפנות אותך לספרים ומאמרים העוסקים בנושא, גם מהכיוון היהודי וגם מהכיוון המוסלמי. רק אומר בקצרה, כי כולם מודים שהיהדות היא אם כל הדתות, וכי היא הדת היחידה שמספרת על סיפור שהמונים ראו (יציאת מצרים, מתן תורה) ואף אחד לא הכחיש זאת מעולם, בעוד הדתות האחרות מספרות על סיפורים שיחידים ראו ולא ניתן היה להכחישם. זהו פולמוס ארוך שליהדות יש בו ראיות משכנעות ואמינות, אך אינני רוצה להיכנס אליו כרגע מפני קוצר היריעה.

אולם מעבר לויכוח התיאולוגי איזו דת צודקת. האם מסירות נפש לרצוח אנשים אחרים ללא עוול בכפם רצויה לפני האלוקים? האם עבירה בשם הדת על מרבית הציוויים הנמצאים בעשרת הדיברות (וגם בשבע המצוות של בני נח) רצויה לפני האלוקים?

הקב"ה מבקש מאיתנו להאמין בו. הקב"ה מבקש מאיתנו למסור את נפשנו אליו ולקיים מצוותיו בכל לבבנו, בכל נפשנו ובכל מאודנו. אך יחד עם זאת הוא גם נתן לנו שכל בריא כדי שנבחן כל דבר שמתרחש בקנה המידה האמוניים והאנושיים שאנו מכירים. באף אחד מקנה מידה אלו, החמאס אינו רצוי לפני האלוקים. בהגיון בריא, לא יתכן אחרת. ולכן ברור כי עזרתו של אלוקים למחבלים ביום שמחת תורה השחור, איננה בגלל בחירתו בהם. אולי זה נועד להעניש אותנו, אולי זה נועד לאחד אותנו, אולי זה נועד לתת לנו אות משמיים לדברים נוספים, אך בוודאי לא מבחירתו של הקב"ה במחבלים נתעבים ושפלים, שטופי יצרים, זימה ותאוות רצח בלתי נשלטת, שלנגד עיניהם רק תאוותיהם החייתיות.

כשאנו מסתכלים על היהדות, על התורה שלנו ועל המוסר האלוקי הטמון בקרבה, הרי שהם כל כך נזהרים בחיי אדם, כל כך מרחיקים אותנו מדברים המטמטמים את הנפש כמו זימה, תועבה ומאכלות אסורות, וכל כך מונעים מאיתנו מלפגוע באדם אחר שלא כדין. על אף שניתנו ארבע מיתות בית דין, הרי שבית דין שהרגה יותר מאדם אחד פעם בשבעים שנה נקראת קטלנית, ורבי אלעזר בן עזריה אומר שאף החובלת אחת לשבעים שנה נקראת קטלנית (מכות פרק א'). גם כאשר ניתנה רשות לאדם לפגוע באחר, כמו למשל במקרה של פנחס שלמד הלכה למשה מסיני ש"כל הבועל ארמית קנאים פוגעים בו", הרי שיש לדבר כל כך הרבה סייגים. ראשית, רשות הייתה בידי זמרי להרוג בחזרה את פנחס, מעבר לכך אם משה היה נזכר בהלכה זו אסור היה לפנחס להרוג, כמו כן פנחס היה צריך לעשות זאת רק ללא שמץ של תחושת נקמה או נגיעה אישית מול זמרי, ועוד ועוד סייגים ומגבלות ההופכות מקרה זה לכל כך חריג.

אינני מדבר על הדת המוסלמית בכללותה, שיש בה גם הרבה חכמה שאפשר ללמוד ממנה. אך האם דתם של המחבלים הארורים, שאיננה מציבה בפניהם שום מחסום או מגבלה למען כבוש את אדמתם מהיהודים, האם נראה לך שהיא דת שהקב"ה רוצה בה? האם המעשים שעשו כביכול "לשם שמיים", האם הם רצויים לפני הקב"ה??

האם מישהו מאנשי הדת שלהם, אלו האמורים להביא להם את דבר האלוקים ולחנך אותם לקדושה וטהרה, האם מישהו מאלו גינה את המעשים הכל כך חמורים? האם יתכן שאצלנו היו מתרחשים כאלו דברים בלי שהיינו שוקעים לבדק בית עמוק איך התדרדרנו לכך?

אינני רואה כאן שני צדדים, ובטוח שגם הרב אותו שמעת, לו היה נשאל על דבריו, היה מבהיר אותם בכיוון הזה שכתבתי.

וכאן ארצה להגיע לבחינות האנושית והחברתית:

קיבוצי העוטף בכלל וקיבוץ בארי בפרט, היו דוגמה וסמל לניסיון ליצור אחווה בין העמים. גם בתקופות הקשות ביותר כאשר עם ישראל היושב בציון היה נתון למתקפות בלתי פוסקות מצידם של העזתים, בקיבוץ בארי המשיכו להאמין בדו-קיום. הם ציינו מדי שנה יום אבל להרוגים הערבים בעזה, הם עודדו עוד ועוד פועלים עזתים לבוא ולעבוד בשדותיהם ובבתיהם, ולרבים מהם אף היו חברים טובים המתגוררים בעזה. תדיר היה שגור על לשונם כי העם העזתי הנו קרבן של ארגון הטרור חמאס, וכי הם ביסודם שוחרי שלום וצריך למצוא פתרון כדי לגור עמם בשלום ובאחווה. למרבה האירוניה, חלק מהנרצחים והחטופים הנם ראשי ארגוני שלום, אשר פעלו רבות למען אנשי עזה והדבר היה ידוע בחוגי החמאס. כמובן שזה לא הפריע להם להגיע לטבוח, לשחוט, להרוג ולהשפיל אותם ואת משפחותיהם, כולל כאלו הנמצאים כעת בעזה ואנחנו מתפללים לשלומם.

האם יעלה על הדעת שהקב"ה חפץ בכך?

האם יעלה על הדעת שאותם אנשים עשו זאת במסירות נפש למען שמו ית'?

האם העובדה שלקחו סמים כדי לעשות זאת רצויה על ידו?

האם התעללות בקרבנות בטרם שחיטתם זה משהו שהקב"ה חפץ בו??

אלו שעשו זאת לא היו פרחחים טועים או אנשים מתת-החברה העזתית, אלא אנשי צבא הארגון של חמאס, אנשים מורמים מעם ולוחמים מצטיינים, אשר ניצלו את ההזדמנות כדי להוציא את כל שאיפותיהם האכזריות לפועל.

האם נפש כל כך אכזרית יכולה להיות מחוברת לקדושה של הקב"ה?

האם יש לנו צל צילו של ספק שדברים כל כך אכזריים, שמאמללים כל כך הרבה בני אדם חפים מפשע ואף בעלי רצון לעזור, יכולים להיעשות בשמו של אלוקים?

ורק אנקדוטה קטנה שתמחיש את הנושא:

זוג מבוגר מאחד היישובים, לקחו על עצמם את משימת חייהם, לסייע לפצועים וחולים מעזה להגיע לבתי חולים בישראל. במשך שנים הם מסרו את נפשם, פשוטו כמשמעו, כדי לקבל רשיונות ולהעביר חולים עזתיים לבתי החולים בישראל. הם היו מגיעים ברכבם הפרטי, מחכים לחולים במעבר ארז, מעבירים אותם לבתי החולים בישראל ודואגים לכל מחסורם, מביאים להם אוכל, שתיה, ואף באים לבקר אותם כדי להנעים את זמנם. למותר לציין כי האספסוף שרצחו ושחטו את אותו זוג בשמחת תורה השחור, הובל על ידי שניים מהחולים בהם הם טיפלו. כאלו שהכירו את ביתם והובילו את ההמון צמא הדם כדי שירצח אותם בייסורים.

הייתכן ש"מסירות נפש" כזו רצויה לפני האלוקים?

הרי גם אם אלוקים שלהם צוה להם לסלק מכאן את כל היהודים, אין דרכים אנושיות יותר לעשות זאת??

כשמשה ואהרן היו צריכים להכות את מצרים, הקפיד הקב"ה שמשה לא יכה את היאור מפני שניצל על ידו בהיותו תינוק. היתה זו מינימום של הכרת טובה כלפי היאור, שאיננו אדם או חי, ובכל זאת נדרש משה להכיר לו תודה ולתת לאהרן את המשימה להכותו.

ומאידך מחבלים שפלים אלו?

הצורר העומד בראשם קבל מאיתנו לפני כעשור את חייו במתנה, כאשר במימון משלם המיסים הישראלי הוא עבר ניתוח מציל חיים בהדסה עין כרם, ובכך ניתנה לו האפשרות להמשיך לחיות.

ומהי "הכרת הטוב" לה זכינו ממנו? ואיך הוא מודה לעם ישראל על החיים שהוא קבל מאיתנו? דם ואש ותמרות עשן!

תרבות שפלה כזאת, אנשים שפלים כאלו, אינם יכולים להיות שליחי האלוקים. גם אם יצעקו במלוא גרונם הניחר "אללה הוא אכבר", הרי שהם נושאים את שמו לשווא ומחללים אותו על מזבח תאוותיהם הבהמיות. גם בהמה טורפת בשל רצונה לשבוע, והם התעללו ורצחו זקנים נשים וילדים רק לשם האכזריות וההנאה. מדובר במפלצות ולא בבני אדם, ואינני רוצה להכביר כאן בתיאורים מיותרים על מעשיהם, אשר מוכיחים את הדברים.

הקב"ה הנחיל לעולם תורה טהורה – תורת חיים ואהבת חסד, הוא הנחיל לעולם מוסר אלוקי שהוא סופר-אנושי ומתחשב. גם כאשר צריך להעניש מישהו, הקב"ה הרחום הגביל אותנו בלצער את הנענש כמה שפחות. זאת תורת אמת ולא תורתם של המחבלים הארורים.

שוב אומר שאינני מדבר על הדת המוסלמית בכללותה. יש בה לא מעט חכמות שהרמב"ם וחכמי ישראל למדו מהם. ניתן להתווכח מהי הדת הנכונה ועל כך נשפכו קולמוסים רבים. אך אנשים אלו כמחבלי חמאס, דאעש ודומיהם, עוותו את דבר האלוקים, בגדו בו, מדברים בו סרה ומחללים את שמו לשווא. תאוותיהם הבהמיות מול עיניהם ותו לא.

וחוזר למה שכתבתי בתחילה: עלינו מוטל לפשפש במעשינו, לחפש את דרכינו ולחקורה, ולשוב אל השם. לא ניתן לומר שיש בקרבנו מישהו שאינו אחראי לסער הזה. כולנו אחראים, כולנו צריכים להשתדל לשוב בתשובה ועל כולנו לחפש במה אנו יכולים להשתפר בעת הזאת. אם בדברים שבין אדם לחבירו, אם בדברים שבין אדם למקום.

ואסיים בתקווה שהקב"ה יבלע את המוות לנצח, שלא יהיה עוד שכול ואבדון בארצנו, החלמה מהירה לכל הפצועים ושיבה מהירה בשלום לשבויים והנעדרים.

בשורות טובות

דניאל

[email protected]