שלום לך בחור יקר!

ביקשת עזרה וייעוץ, ו…..דברים שיגרמו לך להרגיש יותר טוב.

ורציתי להתחיל בדברים שיגרמו לך להרגיש יותר טוב, כי אולי בכלל זו העזרה והיעוץ,

שתרגיש יותר טוב.

ורציתי לחזק אותך במצב הרגשי אליו נקלעת.

אך מצאתי מגוון רחב של רגשות ותחושות. נקרא לזה 'סערת' רגשות.

כתבת על תחושה של יאוש, ועל תחושות נחיתות, ותחושות אשמה לא פשוטות, וחוסר חשק מוחלט, ו….בדידות נוראית, ואכזבה, ובעיקר שאתה מרגיש שבור לגמרי.

אז ראשית בשביל להרגיש טוב צריך לנסות לאסוף את השברים, על ידי למפות את התחושות ולתת סדר בתחושות.

אלו יותר חזקות, ואלו מהן רק נלוות, ומה קשה לך בכל זה.

לפני שנתחיל למפות ולסדר, רק לגבי תחושת הבדידות אוכל לכתוב לך שאני איתך כאן, לפחות במה שאני יכול לתרום לתחושה זו, הנה אני פה.

קראתי כמה פעמים את דבריך, ותאמין לי שאני מבין ומרגיש כל מילה שכתבת, לפחות בחוויותיך הצלחת לגרום לי לחיבור איתך.

טוב,

בוא נתחיל.

לאחר קריאת שאלתך שוב, נראה לי נכון לחלק זאת לעבר הווה ועתיד.

מה שהיה, מה שקורה עכשיו, ומה שאתה חושב על מה שיקרה.

עבר:

לגבי מה שהיה, יש בך תחושות אשמה לא פשוטות, ונחיתות, ואתה מרגיש שהפסדת את השידוך הכי טוב שהיה לך.

מה יש בתחושות אשמה? אתה מרגיש שאתה אשם שבגללך השידוך לא המשיך?

כי מה? לא התנהלת נכון? אולי יכולת לומר דברים אחרת? יכולת להציג את עצמך אחרת?

אני יכול להמשיך עם עוד הרבה שאלות כאלו שבטח אתה שואל את עצמך, כי לא פירטת למה אתה מרגיש אשם. אבל אני מאמין שכל השאלות שעוררתי עברו אצלך בראש.

והעיקרון מובן.

הראש במצבים כאלו מתחיל לספר סיפורים.

אוהה כמה סיפורים…… זה לא נגמר…..

מן הסתם אתה יכול להוציא ספר מהתיאוריות שאתה בונה למה השידוך ירד.

ולמה אתה בונה את התיאוריות האלו?

כי אתה לא יודע…… (כך כתבת בשאלה – "ולפתע ללא שום הסבר מיוחד ככה הורידו אותי").

אבל אתה חייב שיהיה הסבר ופשר למה זה ירד. ואתה מרגיש רצון עז לתקן.

אז חייב להיות שיש הסבר.

וכמחפשים הסבר אז מספרים אתת כל הסיפורים האפשריים, שאולי אחד מהם יהיה הסבר למה שקרה.

אבל מרוב כל הסיפורים, לא נראה לי שיש לנו באמת הסבר.

והאמת אני יכול להגיד לך, שמן הסתם, עם כל הניחושים והתיאוריות לא בטוח שתקלע לסיבה האמיתית שנמצאת אצל הבחורה בלב. ואולי בכלל זה משהו שלא קשור אליך, אלא אליה.

אבל המוח שלנו עובד ככה שהוא חייב לתת הסברים.

ובהסברים אתה יוצא אשם. כי זה ההסבר הכי טוב. לא?

אני ממליץ לך מאוד, לא לספר סיפורים!

כי כנראה שחלקם הגדול לא נכון.

אינני מטיל ספק ביכולת השיפוט שלך על התנהגותך בפגישות, ואולי אפילו יש מה לתקן, אבל אני בטוח שאתה לא יודע מה הסיבה שהבחורה הורידה, ולגבי זה כל סיפור שאתה מספר לעצמך הוא לא נכון. ולכן, למה לך להטיל על עצמך אשמה שכנראה איננה קיימת במציאות.

אך יותר מזה, נניח שחלק מן הסיפורים כן נכון, למה להתעסק בזה?

כלומר מהי תחושת הצורך להטיל על עצמך אשמה?

כמו שהסברנו, כי אתה חייב הסבר…..

אז תסביר לעצמך שזה שייך לה זה שהיא הורידה….

הצורך הזה לתת הסבר לוקח אותך להסברים שאין עניין להתעסק בהם.

ההתעסקות בתיאוריות מפיל עליך תחושת אשמה כבדה מאוד….

ובנוסף גורם לך לתחושה השניה והיא הנחיתות. (לנחיתות יש עוד סיבה יותר עמוקה, ותיכף נרחיב עליה).

ואתה לא אשם!!!

זה הרבה יותר מלגיטימי שבחור ובחורה נפגשים ולא יוצא שידוך בסוף.

על מה בדיוק צריך לחפש סיבות ואשמים?

על טבע ומנהגו של עולם?

אבל כנראה שמעבר לרצון שיהיה הסבר, יש עוד נקודה.

אנחנו מחפשים הסברים כי לא נעים לנו שמישהו אמר לנו לא!

תחושת הנחיתות שכתבת היא לא רק מהסברים על אשמה, אלא עצם זה שקיבלת תשובה שלילית.

אמרו לך לא!

וזה נותן לך תחושה של "לא שווה".

אז אתה מחפש סיבות, למה בעצם אמרו לי לא?

מה, סתם אני לא שווה?!

ואז יש סיבות….

ושוב פעם הסיבות מטילות אשמה ואז שוב חוזרת הנחיתות, אבל הפעם מהסיבות שאתה מספר לעצמך.

כלומר יש פה מעגל של – נחיתות שמייצרת סיפורים – שמייצרים אשמה – שמייצרים נחיתות, וחוזר חלילה.

אז בוא נדבר על השורש והוא, תחושת ה"לא שווה" שקיבלתי תשובה שלילית.

אז הנה אני אומר לך – אתה שווה!!!

אתה שווה מאותה סיבה בדיוק שהיית שווה לפני שפגשת את הבחורה.

האם היא מערערת את כל מי שאתה? את כל הטוב שיש בך? את כל העולם הפנימי שיש לך?

אולי כדאי להכניס את העניין של תשובתה השלילית לפרופורציות.

מה זו תשובה שלילית מבחורה לעומת כל מי שאתה בשני עשורים וחצי?

אל תחפש סיבות להיותך שווה, כי שום דבר לא ערער את זה.

תשובה שלילית מבחורה פירושה, משמיים כנראה לא זו הבחורה שהכריזו בבת קול שהיא מתאימה לי!

טוב.

מקווה עד כאן שסידרנו קצת את התחושות על מה שהיה.

אבל יש הווה ועתיד.

וההווה מלא בתחושות.

בדידות נוראית, ותחושה של יאוש – הפסדתי את השידוך הכי טוב שהיה לי, ואכזבה, ורצון עז להתחתן, ופספוס גדול, וחוסר חשק.

ויש את …… העתיד.

לאיפה אני חוזר?

למקום שמרבית החברים שלי כבר נשואים, בכולל, עם ילדים, והמקום אליו אני חוזר הוא ללא חיים……

ואולי נתחיל דווקא מתחושות על העתיד.

מה אני עושה מחר בבוקר כשאין לי בעצם חשק לחזור אחורה למקום ללא חיים?

ונתחיל בזה, כי יתכן וזה גם משפיע על ההווה, וכמו שציינת בעצמך שזה מוסיף לתחושות הנ"ל.

אני רוצה לומר לך מניסיון רב,

האדם כל הזמן מתקדם בחיים (אם הוא בוחר להסתכל על זה ככה).

גם אם נראה לך שחזרת לאותו מקום, ולאותו מצב, ולאותה סיטואציה. האמת היא שזה לא בדיוק אותו דבר.

אתה מתקדם, אתה גדל, אתה מתפתח, אתה מוסיף עוד חוויות לחייך.

הנה למשל, אתה לפני הפגישות עם הבחורה הזו, ואתה אחרי הפגישות עם הבחורה הזו, זה לא בדיוק אותו אתה. עברת חוויה….. ונקווה שגם תגדל מהחוויה הזו.

כלומר, התחושה של אני חוזר אחורה לאותו מקום שהייתי, לא מדוייקת, אולי טכנית זה נכון, אבל באמת זה כלל לא נכון, אתה צועד במסלול התקדמות.

מה שכן כדאי זה לראות איך מתקדמים מכל מה שעובר עלינו.

אבל בשביל זה צריך להבין שבאמת יש פה התקדמות.

ו……להווה:

אני רוצה לשאול אותך שאלה,

מה היה ההווה שלך לפני שפגשת את הבחורה הזו?

מה היו החוויות שלך?

האם גם אז הרגשת מאוד בודד וחסר חשק, וכל התיאורים שתיארת שאתה חווה כעת?

כלומר, בוא נבחן האם השידוך עכשיו רק הציף דברים שקיימים או שהוא חידש תחושות חדשות.

כי יתכן ובאמת היית בודד ורק התרגלת לזה. ופתאום היה לך תקווה ונאחזת בה, ואז כשהתקווה נעלמה באחת, אתה פתאום מרגיש את הבדידות.

אך יתכן והבדידות לא באמת היתה (אולי קצת במינון הנכון לבחור רווק בגילך), ורק כעת ניקזת את כל נפשך ואת כל ישותך לכיוון הבחורה הזאת, וכשפתאום היא נעלמת נשאר חור גדול בבת אחת.

אם זה ככה באמת אז נקווה שתחושה זו תיעלם.

כי החור שנוצר היה עקב ההתמלאות הפתאומית מהבחורה.

אבל זה כן מגלה לנו שיש בליבך חלק גדול שרוצה להתמלא, כי באמת רווק הוא חצי.

ואולי זו הבדידות שהרגשת גם לפני אותה בחורה ורק עכשיו זה בעוצמה גדולה יותר.

אז בוא נקדיש מחשבה על החיים של רווק מבוגר שמרגיש בודד כי הוא רק חצי.

למה אתה מרגיש חצי?

איזה חלק בך רוצה להתמלא?

האם רק החלק של להיות בכולל כמו כל החברים?

האם אתה רוצה להתחתן כי אין חברה כי כולם התחתנו?

נראה לי יש חסר יותר פנימי ועמוק, בדיוק כמו שאתה מרגיש.

וגם את החלוקה הזו כדאי לעשות.

אלו מהרגשות שהנך חווה ביחס לרווקות הינם חוויות חיצוניות קרי: חוסר חברה, קנאה בחברים נשואים וכדו'

ואלו הם הדבר בעצמו, הרגשה של חוסר שלמות, של חצי.

אחרי החלוקה הזו.

כמה מילים על התחושה בעצמה של החצי.

שים לב שאני כל הזמן חוזר על המילה "חצי".

כי חשוב להבין את העניין הזה. פעם כתב לי מישהו "חיי בלי אישה אינם חיים",

והגבתי לו באותו רעיון, שבני זוג לא עושים החייאה אחד לשני אלא משלימים אחד את השני.

אותו אחד כנראה הלך עם תחושה שמבטלת את עצמיותו. הוא תלוי אך ורק באישה, ובלי זה אין כלום. אין חיים!!!

אבל האמת היא שיש חיים, ואפילו חיים מלאים, שכאשר מתחתנים משתדרגים ומקבלים תפנית משמעותית מאוד. אבל יש חיים!!!

וזה בדיוק מה שהאישה גם כן מחפשת….. היא איה מחפשת בחור "מת".

ולכן חשובה המילה "חצי". שזה לא שאין כלום. רווק הוא חצי, וחצי זה המון.

ובתוך החצי יש הרבה מה לעשות, ויש מקום גדול מאוד לחיות ולהתפתח.

ובמקביל לחפש את ההשלמה, את החצי השני.

וצריך לשים לב שהכאב של החוסר הוא בגבולות החצי ולא הרגשת חוסר שמשאירה אותך בלי כלום.

לגבי הפרקיטה של כל זה:

כדאי להיכנס לחיים חזרה בעוצמה.

להיות עסוק כל הזמן.

לא לתת למחשבות לשוטט במרחבי הזמן.

פשוט לחיות. לעשות דברים. לפעול.

ככה די מהר תרגיש שאתה "חצי"

חצי חי וקיים, שיש לו מלא חיים משלו, וכנראה גם במקביל מחפש השלמה.

זה אפשרי להחזיק את זה בצורה הזו.

מאחל לך בהצלחה ומקווה שעזרתי במשהו…

שמעון