שואלת יקרה

שאלת שאלה חשובה ועמוקה.

אני רואה שאת כבר בחצי הדרך לפתרונה.

יש לך מודעות גדולה לצרכים שלך ומקורם ויש בכך חצי מפתרון האתגר…

הרב יוסף דב סולובייצ'יק אומר על הפסוק "לא טוב היות האדם לבדו" כי האדם הוא יחיד, מיוחד וגם…בודד.

כן הבדידות היא בטבע האדם. למה אני מתכוונת?

כשתחווי חוויה, כמה שתתארי אותה לזולת, עדיין תהיי בודדה בחוויה, אף אחד לא יצליח לחוות אותה כמוך, ואפילו אם יהיו נוכחים איתך באותה חוויה ,זה עדיין לא יתקרב לתחושותייך האמיתיות כי הן ייחודיות לך. כל אדם חווה את המציאות אחרת וזה נובע מהיותו "היות" הוויה נפרדת מזולתו.

אין בזה משהו רע, כי כך נבראנו. אז הבדידות שאת חשה היא נורמלית, כל אדם נורמטיבי-חושב חש אותה במידה כזו או אחרת.

אלא מה?

אנחנו גם יצור חברתי, מאוד, ומזה נובע הצורך שלנו לחברה, לקהילה ולמשפחה. גם, צורך טבעי שלנו.

בחיים תמיד נדרש למצוא איזונים בין הביחד ללחוד. מתי הביחד הוא במינון הנכון לנו ומתי לא, כנל לגבי ה"לחוד".

נכון שיש לך סיבות טובות לתחושת הלבד שאת חשה ולצורך בדמות משמעותית. אין ספק שעברת מסע לא פשוט. אני לא מפנה אותך למטפלת, תרופות וכו' לא בגלל שזה לא עוזר, אלא מ-2 סיבות:

1. אני בטוחה שניסית ואולי את עוד מנסה חלק מדרכים אלה וזה מבורך ולפעמים אפילו הכרח.

2. בסוף, הדבר שירגיע את החיפוש שלך הוא פתרון אחד: ה'. את תגיעי לפתרון הזה כי בסוף כולם מבינים שהיישות היחידה בעולם הזה, שלא תעזוב אותך אף פעם, זה רק הקב"ה.

חברה, מורה, הורה או כל דמות משמעותית אחרת, יכולים ללוות אותך במהלך חייך, אך כיוון שגם הם בני אדם, הם מוגבלים… הם יכולים פתאום לעזוב מהרבה סיבות, בין שתלויות בהם ובין שלא (מחלה, פטירה, אילוץ למעבר וכדומה)

ולכן, היישות היחידה שתוכלי לפנות אליה תמיד אבל ממש תמיד זה הקב"ה, הוא לא נעלם ואין לו אילוצים לעולם. הוא יהיה איתך בכל מקום, מצב וזמן.

הידיעה הזאת יכולה להיות מופנמת ברגע ויש כאלה שיקח להם יותר זמן להפנים זאת. אבל אם כיוון החשיבה שלך יהיה כזה יגיע הרגע שזה יהיה חלק ממך וילווה אותך תמיד.

אני חוזרת לצורך בחברה, כמו שאמרתי ,זה צורך בסיסי וטבעי וחשוב שתהיי מוקפת באנשים שאת מרגישה איתם בנח. תנסי לאמץ לך חשיבה שאת מסתכלת על האדם שמולך ואת אומרת לעצמך: נח וכיף לי איתו, הוא עוטף אותי ומעניק לי מה שאני צריכה, אבל: מה יקרה לי אם אהיה בלעדיו?

האם אשאר שוב בודדה או שאמצא לי חברה כמו שמצאתי בעבר? האם אני נכנסת לקשר הזה וחושבת שהוא אינסופי או שאני מבינה שלכל דבר יש התחלה וסוף? התשובות הנכונות יגיעו ממך.

אני חושבת שבשלב בו את נמצאת את צריכה לשנן לעצמך :

1. הקב"ה היה הווה ויהיה איתי, בכל מצב (אגב,כל יהודי משנן זאת)

2. כל דבר בעולם הזה הוא זמני. תהני מקשר בהווה, אל תפתחי ציפיות לעתיד וממילא טיב הקשר ישתפר, גם עבורך וגם עבור זולתך (תחושת תלות היא תחושה שהזולת מרגיש ובד"כ זה מלחיץ ולא נעים לו)

תדעי תמיד שתחושת בדידות כמו תחושת רצון לחברה, הן טבעיות באותה מידה ויכולות להתקיים בו זמנית. תחושת הפחד שלך עם הזמן תהפוך לתחושת בטחון, בה' ובעצמך ואפילו גם בזולתך.

מאחלת לך עצמאות גוף ונפש, שמחה והצלחה בכל

יפית