The Butterfly Button
איך לנהוג עם הבן שלנו שמתרחק מקיום מצוות?

שאלה מקטגוריה:

יש לי בן מקסים בן 17 שעזב את הלימודים לא מזמן הילד מחלק את זמנו בין עבודה לכושר ובית. בסך הכל ילד עם ערכים, לא מסתובב בכלל בחברה רעה, קורא הרבה וכו׳.
מבחינה רוחנית, הילד בהתרחקות הדרגתית מהדת. הוא לא מתפלל ולא מניח תפילין. לאחרונה גילינו שהוא יוצא לעבודה ללא כיפה. הדבר מצער אותנו מאד, בעלי טוען כי זהו קו אדום ויש להציב בפני הילד את הבחירה האם לקבל על עצמו את המצוות הבסיסיות: שבת (שהוא שומר בבית), כיפה ותפילין ולא, בגיל 18, ייאלץ לעזוב את הבית. הבחירה בידיו.
יש לנו כזוג הורים חילוקי דעות בנושא. אני לא מסכימה עם הסנקציה הנ״ל אך אין לי אלטרנטיבה אחרת מעבר לשיחות עם הילד ודוגמא אישית. בעלי מאד נחוש שזאת הדרך שדווקא תעזור לו להישאר בבית ועל ידי כך להתחזק רוחנית (לדבריו, אלו כללים בסיסיים שעליו לקיים בכדי להישאר בבית).
עוד נוסיף כי הבית שלנו די פתוח אך מקפידים ומשתדלים לקיים את כל המצוות. . תודה מראש.

תשובה:

משיב/ה:דן|

שלום וברכה

קראתי בעיון את שאלתכם כמה פעמים. אני מלא הערכה אליכם, שהצלחתם לעצור את תחושות הבטן שלכם ולהתיעץ. אכן זו דילמה לא פשוטה, שפוגעת אצלנו בבטן הרכה. הרי כל כך חשוב לנו שהילדים יעשו בחירות טובות וכאשר ילד מתנהג כך, זה שורף את הלב. מה באמת האסטרטגיה עם סיכויי ההצלחה הגבוהים ביותר?

יש כאן שאלה רגישה בניהול סיכונים. מצד אחד, הופעה חיצונית ללא כיפה היא הצהרה, ופתח להרבה סכנות, ולכן ראוי לעשות מאמץ ולעצור את זה. מצד שני, אם נשים קו אדום שרק יגרום לנער להצהיר הצהרות ולקבל החלטות שיקבעו אותו בצד הלא נכון של הקו האדום, אז לא הרווחנו כלום… בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם, וגם בחינוך מטרתנו לגרום לילד להיות מחובר ולעשות בחירות טובות, וזו שאלה מאד קשה אם קו אדום בנושא הזה יועיל או יזיק. בעיה אמיתית.

אני רוצה להתיחס ברשותכם לשתי שאלות שונות שעולות משאלתכם. האחת, האם איום בסילוק הוא כלי יעיל בחינוך. השניה, האם ראוי להשתמש בכלי הזה על עניני הופעה חיצונית.

אתחיל דוקא מהשאלה השניה. ויש לי בזה סיפור מענין. בכולל של בעלי תשובה בירושלים, נכנס פעם בחור, והצטרף לחבורה שלמדה שם (זו תופעה די מצויה בבית המדרש הזה). אבל למרבה הצער, הוא לא היה עם כיפה. כמה אברכים ששמו לב לדבר, פנו לראש הכולל בבקשה להעיר לו. ראש הכולל ביקש רגע לבדוק משהו בענין הזה באיזה ספר, אבל מפה לשם הבחור כבר עזב והבעיה נפתרה. לאחר כשבוע, שוב נכנס הבחור, שוב למד גמרא ללא כיפה, שוב ראש הכולל לא העיר לו אלא בדק, ושוב הבחור עזב לפני שמישהו העיר לו. לאחר שבוע נוסף שוב קרה אותו סיפור, רק שהפעם הבחור גם נשאר להתפלל מנחה. ללא כיפה.

הפעם זה כבר לא עבר בשקט. משלחת רשמית של אברכים הגיעה למחות בראש הכולל. מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב, ויש גבול, זה מקום קדוש. הרב הסכים שיש כאן בעיה, והציע ללכת לגאון הגדול הרב משה שפירא זצ”ל. הרב שפירא שמע את הסיפור בסבלנות, ושאל: אני לא מבין, איך אתם רוצים למנוע מיהודי שיבחר בעצמו לשים כיפה? האברכים ענו שעם כל הכבוד, זו לא כפיה דתית, זה בית מדרש, מקום קדוש, וכל אחד יודע שבמקום כזה שמים כיפה, אפילו נשיא ארצות הברית שם כיפה שהגיע לכותל. ענה להם הרב, שנשיא ארה”ב הוא פרא אדם, אין לנו ענין לחנך אותו, ולכן כל מה שחשוב זה רק הניראות החיצונית. אבל יהודי, שמטרתנו לקרב, לא זו הדרך. תאירו לו פנים, וזה עצמו יגרום לו לבחור מעצמו לשים כיפה. כך הורה הרב (ובהשגחה פרטית מופלאה זה בדיוק מה שקרה בפעם הבאה כשהוא נכנס).

לא סתם בסמינרים של ערכים לא מחלקים כיפות וציציות. עובדים על הפנימיות, והחיצוניות לאט לאט מיישרת קו. כך זה קירוב רחוקים, וכך בדיוק זה גם בקירוב קרובים. הערות ותוכחות בענין הזה הם בומרנג, שרק יותר מרחיק, יותר מקבע, יותר גורם לאנטי ולכן לא זו הדרך.

אני לא חושב שצריך להתיאש. יש הרבה כלים מעולם הקירוב והקבלה שדוקא הם גורמים לבחורים מבולבלים לעשות בחירות טובות יותר. הרב אורי זוהר זצ”ל, שבעצמו התנסה בנסיון הזה עם כל ששת בניו, העיד שכל עוד הוא ניסה להעיר ולתקן אותם, זו היתה מלחמה חסרת סיכוי בסימפטומים, ולכן זה לא עזר. ברגע שהבין שהשורש הוא קשר חם ומקבל, והצליח להניח להערות ולדבוק במהלך חדש של קירוב, רק אז הוא הצליח להשפיע.

ובכלל, איום בסילוק הוא דבר חמור, טראומה של ממש. אנחנו, כבני אדם, יצורים ביתיים, וזקוקים לדעת שיש לנו פינה בטוחה שלנו בעולם. אם היא ‘על-תנאי’, או אם אנו מסולקים ממנה, זו טראומה אמיתית עם השלכות קשות.

סילוק מהבית לא יפתור את הבעיות. הבעיות לא הולכות להיפתר אם לא נראה אותם. להיפך. הן רק יתעצמו. יש בחוץ כל כך הרבה צרות, הרבה מעֵבר לזלזול במצוות. הרחוב מוצף בהתמכרויות, הימורים, סמים קשים, פשע, עולם תחתון. הבית הוא המקום הכי בטוח בעולם עבורו, גם בגשמיות וגם ברוחניות.

אני מכיר אנשים רבים שאיימו, ובסופו של דבר הנער עזב. אבל הבעיות לא עזבו איתו, אלא הצרות דפקו אצלם בדלת. אז בינתיים, צריך לקחת נשימה עמוקה, להתעלם הרבה, לבחור קרבות נכונים, ולא לבזבז אנרגיה על הדברים החיצוניים. יש ספרים בנושא הזה (“בוסר המלאכים”, או “אבות על בנים” של הרב אורי זוהר) יש הרצאות. אני ממש ממליץ שתלמדו עוד כלים איך מקרבים בצורה נכונה ויעילה. אבל הערות על ענין לבוש – זו הדרך עם סיכויי ההצלחה הכי פחות גבוהים, ולכן אני לא ממליץ.

אם יהיו לכם עוד שאלות תרגישו נוח לפנות, אשמח לנסות לעזור גם הלאה.

דן

dtiomkin@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

3 תגובות

  1. שמעתי סיפור על פלוני שבא לרב להתייעץ. כמדומה לי שזה היה הרב שטיינמן. גם כן אותה דילמה האם להשאיר את הילד בבית או שמא להוציא אותו בשביל שלא יקלקל את האחים שלנו. הרב הגיב שאכן יש מקום לדון אולי כדאי להוציא את האחים שלו מהבית שהוא לא יקלקל אותם ..
    המסר שהרב ניסה להעביר לפי הסיפור הוא שהילד ה”מקולקל” זקוק יותר ליד תומכת ולאהבה ללא גבולות ובלתי תלויה בהתנהגותו

  2. שמעתי הרצאה מאלפת של הרב יוסף יצחק ג’ייקובסון על סיפור דומה.
    שההורים זרקו ילד בצורה כזו של סנקציות ו30 שנה האבא לא רואה את הילד שלו. ולא מצליח לישון לילה אחד כראוי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

הבן הנשוי לא רוצה בקשר איתנו
הבן הנשוי שלנו בתקופה האחרונה הפסיק קשר איתנו ההורים נשוי כבר 3 שנים ומתחילת הנישואין התגלו קשיים עם כלתנו כשנולדה להם בת לא ניתנה לנו ההרגשה לגישה חופשית לנכדה- תמיד הגבילה אותנו אם זה בשעות ביקור וגם כשהיינו מגיעים היו התניות של זמן איכות איתו כי היא צריכה לישון (באמצע...
בן ה-8 שלנו משקר
בני הבכור בן 8, פעמים רבות משקר עלינו ההורים. כבר תקופה ארוכה שאנחנו לא יודעים מה לעשות ואיך להגיב. כמו כן הוא תמיד דואג להוציא את עצמו “נקי” מכל מריבה שהייתה בכיתה וכד’. מספר לנו שהוא לא אשם והילדים התחילו איתו ולא הוא. שהחבר דיבר איתו ולא הוא דיבר. מורים...
איך לבנות חוסן נפשי לילדים שלי?
תודה רבה על אתר נפלא! אני בת 43 אמא למשפחה ברוכה בטווח גילאים 22-4 שנים. בעקבות קריאת כתבה בשולחן שבת באחד מעלוני פ”ש על תפקידנו ותיפקודינו בפועל כהורים התפתח דיון משפחתי על כך. בכתבה הועלו מספר פרמטרים לבחינת תפקודנו כהורים. אחד מהם היה בנית החוסן הנפשי של הילדים ותפקידנו כהורים...
בעיות עם בן ה10 שלנו
אני בת 34 ויש לי חמישה ילדים ב”ה. עם אחד הילדים – השני יש לי קשיים רבים. הוא כמעט בן 10. הקושי איתו הוא ההתנהגות שלו. הוא כל הזמן חושב שחברים בכיתה או בבית הספר מציקים לו ועושים לו ‘דווקא’, הוא חושב שאחים שלו עושים לו ‘דווקא’, זה גורם לו...
איך לנהוג עם הבן שלנו שמתרחק מקיום מצוות?
משיב/ה:דן|
יש לי בן מקסים בן 17 שעזב את הלימודים לא מזמן הילד מחלק את זמנו בין עבודה לכושר ובית. בסך הכל ילד עם ערכים, לא מסתובב בכלל בחברה רעה, קורא הרבה וכו׳. מבחינה רוחנית, הילד בהתרחקות הדרגתית מהדת. הוא לא מתפלל ולא מניח תפילין. לאחרונה גילינו שהוא יוצא לעבודה ללא...
הבן שלי לא רוצה ללכת לבית הספר
הנער שלי בן 13 לא רוצה ללכת לבית הספר ולא הולך כבר חודשיים חוץ מאשר פעמים בודדות. אני ואבא שלו גרושים בגירושים קשים משהוא היה ילד מגיל 11 וחצי הוא לא רוצה ללכת לאבא שלו ולא הולך אליו. כבר בכיתה ו’ הוא לא הלך באופן סדיר גם כי אבא שלו...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן