The Butterfly Button
איך דובקים בדרך כשהכל מתפורר?

שאלה מקטגוריה:

יש שאלה שמייסרת אותי כבר הרבה זמן.
כל החיים ליוותה אותי האמונה,גדלתי בבית מאוד מאמין,התבגרתי וחונכתי בידיעה שהכל כתוב למעלה,שהכל נעשה ונגרם בידי בורא עולם והוא הישועה התשובה והדרך היחידה.
עם הזמן התרחקתי קצת מהדרך אבל לעולם לא הפסקתי לדבוק באמונה,ובדרך בה גדלתי.
לאחרונה אני עוברת כל כך הרבה קשיים,אני מתבוננת איך כל החיים שבניתי לעצמי מתפרקים לי מול העיניים ולא נשארה לי שום פיסה של תקווה.בתקופה הזאת התשובה והמקום בריחה היחידי שלי הוא לקדוש ברוך הוא. אני יודעת שכל החיים האלה זה בעצם ניסיון,אבל אני הייתי בטוחה שהוא סלל לי את הדרך שהלכתי בה אז איך זה הגיוני שהוא פירק לי את הכל והשאיר בי כל כך הרבה צער?כל כך הרבה כאב שאני לא מסוגלת לסחוב?
אני עדיין מאמינה בכל ליבי שהוא מכוון את הכל,שיש לי אבא בשמיים שרואה ושומע הכל.אני באמת מנסה ללכת בשבילים שלו,מנסה להתחזק הכי הרבה שאני יכולה,עם כל הקושי והמצב הנפשי שאני נמצאת בו אני מנסה בכל כוחי להתקרב אליו,לקבל ממנו את הכח והאמונה שאני כל כך צריכה.אבל ככל שאני מתקרבת אליו,ככל שאני קוראת תהילים,חוזרת לשמור שבת,להתפלל,לברך,לתקן את הדרך שלי.ככה אני מרגישה שאני מתרחקת יותר.ככל שאני מתקרבת יותר המצב שלי נהיה יותר ויותר גרוע ומאפשר ליצר הרע להיכנס לי למחשבות.אני מתפללת לקדוש ברוך הוא עם כל כך הרבה דמעות,אני מדברת אליו כל לילה,זועקת את נשמתי החוצה,בהתחלה הייתי מרגישה עוד נוכחות איתי בחדר,הייתי מרגישה שנמצא מעלי מישהו ששומר עלי,שמקשיב לי ומכוון לי את הדרך.עכשיו,אני מרגישה שאף אחד כבר לא מקשיב לי,כאילו בשמים כועסים עלי או מאוכזבים ממני ופשוט חסמו לי את הדרך וכל הדלתות
אני מנסה להתקרב אליו בזמן משבר כי אני יודעת שהוא היחידי שיכול להציל אותי,לעזור לי. אבל אני כבר מאבדת את הכח,את התקווה ואולי קצת מהאמונה,אחרי הכל איך אבא יכול לתת לבת שלו להישבר בצורה כזו?איך הוא לא מציל אותי מהבור הזה?

תשובה:

שלום לך,

אשריך שאת שבה אל האלוקים בלבב שלם ועומדת בניסיונות קשים!

כמה קשים הימים שאת עוברת, שרבים מאיתנו עוברים בגיא צלמוות. הגעת לאותן תקופות שלא נותר בהם דבר אלא להאמין. רוב חיינו איננו נצרכים לאמונה. ואבאר את כוונתי:

רבים חושבים בטעות ש"אמונה" היא קבלה של אמיתות התורה, אבל זהו רק היבט אחד של האמונה.  האמונה היא נתינת אמון בקב"ה בשעה שהוא מסתיר פניו.  את חווה בימים אלו באופן אישי את אותו משבר נוראי שכלל ישראל חווה זה עידנים בגלות המרה.

רש"י מפרש את הפסוק "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות.

"להגיד בבקר חסדך – בעת הגאולה

ואמונתך בלילות – ובעוד צרת הגלות להאמין בך שתשמור הבטחתך"

אם יש אדם שאנו יודעים שהוא טוב וישר ללא גבול שהבטיח לעזור לנו לקחת אותנו אל מחוז חפצנו ולפתע הוא נטש אותנו לזמן קצר בתחנת הרכבת, אנו נתקלים בניסיון של אמון. מצד אחד, אנחנו מכירים במעלותיו של אותו אדם ויודעים שהוא לא היה משאיר אותנו כך סתם, מאידך קשה לנו עתה כאשר אנחנו נטושים, מבוהלים ובודדים. אם האיש מאוד נאמן עלינו אנחנו מסבירים לעצמינו שהוא הלך לסדר בשבילנו משהו בדחיפות, או שהוא רוצה ללמד אותנו להסתדר, או כל הסבר אחר שמלמד אותנו שכל מה שהוא עשה הוא לטובת העניין. על אחת כמה וכמה במלך מלכי המלכים, גם השבר גדול יותר מהמשל וגם האמונה. השבר גדול כי כאן לא מדובר בנסיעה אחת אלא בכל מסע החיים שלנו, האומללות והבדידות גדולות לאין שיעור. מאידך, האמון גדול לאין שיעור, כי אנו יודעים שהוא ברא אותנו להיטיב לנו וכל מה שהסתיר פניו אינו אלא לטובתנו.

זו תמצית האמונה. הלוואי שהיינו חיים את כל חיינו ב"בוקר חסדך" ולא נזדקק ל"אמונתך בלילות", אבל אם החשיך לנו ואנחנו לא רואים כלום, וגם שתם תפילתנו, אז זו הזדמנות שלנו לאחוז באהבה ובאמון ולצאת אל הבוקר הבא בדרגה אחרת של קירבה אל הקב"ה.

כך בחיים הפרטיים, כך ישראל בגלות, אנו יודעים שכל המשברים והגלים כולם יביאו אותנו לגאולה שלימה, אל אור חדש.

 

אמנם, לא כל לילה שלנו הוא לילה אפל לחלוטין, גם בלילות יש קצת אור, יש כוכבים שמאירים. נסי להתבונן היטב ולהתאמץ למצוא כוכבים קטנים רבים ככל האפשר, ותוכלי למשוך שפע לחייך. תוכלי לומר גם בשעת "אמונתך בלילות" שירות קטנות של "בבוקר חסדך" וזה מפתח להארת פנים. אפילו מצב פיזי טוב, אפילו פרח אחד יפה, אפילו איש אחד, מעשה אחד, ניגון אחד שלא שמנו לב שנמצא שם ולא שמנו לב. זו פעילות שדורשת מאמץ והתמדה, לפחות פעם ביום למצוא אותם. זה נותן כח לאהבת השם ולצלוח את היסורים אל בוקר חדש.

 

בציפייה לישועה בקרוב,

דביר

[email protected]

 

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

האם בימי מלחמה אין מקום לחיזוק ותוספת לימוד בישיבות ובכוללים מתוך העקרון של תורה 'מגנא ומצלא'?
המסורת הליטאית רואה בלימוד התורה את התרומה הרוחנית העליונה לעם ישראל – "מגנא ומצלא". לימוד התורה נתפס לא רק כעיסוק אישי, אלא כשליחות למען העם, ובפרט בשעות משבר וסכנה. תפיסה זו משמשת כהצדקה לפטור משירות צבאי, מתוך האמונה שתלמידי הישיבות והאברכים מגִנים על העם בכוח התורה. אבל בימים אלה, כשעם...
הלימוד לא ממלא אותי ואני מודאג מפרנסה
חזרתי בתשובה בגיל 22 דרך ישיבה של חוזרים בתשובה מאד מאד נוחה ונעימה הן ביחס ובגישה והן בחופשיות להביא את עצמך איך שאתה , עם הזמן מאד התחזקתי וגם התחתנתי , ולאחר כמעט חמש שנים שם התחלתי להרגיש שפג טעם הלימוד ואני חש בריקנות מסוימת שאינה עוברת , לא מוצא...
מרגיש תקוע ומיובש בלימוד תורה
אני אברך בסביבות גיל 40, אני לומד באחד הכוללים החשובים בעולם, כולל גדול ומיוחד באמת. וגם שם אני נחשב מאוד לאחד האברכים הטובים ביותר, אני כאן אנונימי ולכן אני מרשה לעצמי לכתוב בצורה גלויה, יש לי באמת כשרון גדול לעומק בסוגיות ואני כמו חצי משיב בכולל, חצאי סדרים שלמים אני...
נקרע בין הצורך בפרנסה לבין הרצון ללמוד תורה
ברצוני להתייעץ על הנושא הכלכלי בחיי כאברך חרדי, אני מרגיש במיצוי. אשתי לא יכולה להשתכר יותר ממה שעכשיו, ואני מצד אחד לא רוצה לוותר על החלום להיות גדול הדור הבא… או סתם להיות מונח בלימוד ומצד שני לא מסוגל ללמוד מרוב לחץ. לא מצליח לחשוב על אפיק פרנסה שישאיר אותי...
איך יוצאים מהחושך של הדיכאון?
אני אמא לארבעה ילדים מקסימים ונשואה לבעל מדהים, יש לי היסטוריה של חרדות ודכאון אחרי לידה שחוויתי לאחר הלידה הראשונה, מאז הייתי מטופלת בכדורים שלאחר ככ5 שנים ניסיתי להפסיק והחרדות חזרו בעוצמה גדולה מאד, חזרתי לכדורים תוך כדי טיפולים רגשיים ורוחניים שנמשכו כ3 שנים, מאז הייתי יציבה כבר 4 שנים...
אפשר ללמוד בבית עם רעש הילדים?
אני בעל תשובה המון שנים, כבר עם מספר ילדים, ולא נתתי דעתי מעולם לשאול ולהתייעץ איך זה אצל אחרים? איך בית של תורה (אברך) אמור להתנהג מבחינת לימוד התורה בתוך הבית. לא גדלתי כמו שאמרתי בבית של תורה. ולכן המון שנים שאני נשוי, חשבתי לתומי שזה נורמלי ללמוד ולבקש קצת...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן