שלום וברכה, קודם כל תודה על מלאכת הקודש שאתם עושים!
אז אני ינסה להבין בעצמי מה הבעיה ע"מ שאי יצליח לנסח נכון ע"מ לקבל תתשובה הכי מדויקת ותועלתית… למרות שאני חושבת על הדברים האלו המון ומתעמקת בזה הרבה וגם "מתבודדת" על זה, מה שאומר שאני מסיחה את זה ובכ"ז הדברים קשים להסברה…
אני חרדיה בת 20 ובשלב שבנות גילי מתחילות לצאת לשידוכים ואני לא ככ רוצה. אין לי בעיות בתקשורת אני דווקא אדם מאד חברותי שמסתדרת כולם ואני לא חוששת מעצם השידוך ומהסיטואציה, אבל אני מבינה שכ"כ קשה להיות נשוי וזה ככ עול שאיו לי רצון להתחתן. אני אדישה לגמרי לגבי הענין. למה להתחתן, יחסית טוב לי וחתונה עם כל הטוב שבזה זה לא אביר על סוס שפתאום החיים מושלמים וקסומים, אז למה שאני ירצה??
בנוסף לזה יש לי גם הרבה פחדים מלתחתן: מה אם אני יטעה בהחלטה? אני די מסתדרת עם כולם וגם רואה אחרים בעניים טובות כך שאא"כ הבחור יראה צד מאד אגרסיבי או תוקפני בפגישה אני יחשוב שהוא בנאדם טוב… לדג הבנאדם היחיד שיצאתי איתו היה בחור שדוקא הגיעה בעבודה, בחור ממש טוב שעבדתי איתו שנה, התעניינו אחד בשני והחלטנו לצאת לשידוך ,אומנם הוא היה במנטליות אחרת לגמרי ממני,ממיגזר אחר עדה אחרת וסגנון משפחה שונה אבל למרות הכל מאד הסתדרנו ואהבנו, והכיוון היה חתונה, לכרגע זה ירד כשהרב שלנו נפגש עם הבחור והחליט שלמרות שהוא ממש נשמה טובה והכל הוא צעיר ואינו מספיק מוכן לקראת נישואין.. בקיצור אני די לא החלטית בהכל בחיים וכמובן עוד יותר כשמדובר במשהו כזה גדול…
גם רציתי לשאול האם זה שאני לא רוצה זה בסדר ורק מעיד על כך שלמרות שאני בוגרת אני עוד לא בשלה? או שברגע שאני יצא אז אני יתחיל לרצות?
בנוסף לזה אם אני כן יצא איך אני יכל להחליט, כי כרגע הבחור השני עוד בראש שלי שאני לא יודעת אם בכלל אני יכולה לאהוב מישהו אחר? ומה אם כן? מה יהיה אז, אם אני יאהב את שניהם?
חוץ מזה אני גם מפחדת שבעלי לא יאהב אותי… איך הוא לא ישתעמם ממני אחרי זמן? מה אם הוא לא יהיה נאמן? אני יודעת שבעזרת השם אני יהיה אישה טובה שתתן את כל כולה לבעלה(בגבולות בריאים כמובן) ואני מפחדת שהוא בתור גבר לא יקריב בשבילי אותו דבר… אני לא יודעת למה אני מפחדת מזה הרי אבא שלי הוא דוגמא חיה לנאמנות וכנ"ל אחי( אנשים המדהימים והנאמנים ביותר של יפגעו בעז"ה לרעה בנשיהם , אולי מכח הדברים והסיפורים שאני שומעת או מבטים שגברים שולחים לעבר בנות, זה מפחיד,,,
אני יכולה להתפלל ולסמוך על השם, אבל מה עלי לעשות במושגים הגשמיים?
זה אולי נשמע מממש גרוע שאני במצב טראגי ובפאניקה. ואולי זה נכון אבל הכל מגיעה מהשכל שלי, אני בנאדם מאד חושב וכל הפחדים ברובם נראלי הגיעו ממסקנות שכליות … אני לא בנאדם אינטואטיבי שפועל אחרי הרגש… כמו שאומרים אין שכל- אין דאגות.
מקווה שלא חפרתי יותר מדי ואני ממש מעריכה! אשריכם!