תגית: דיכאון

עברתי שנה שעברה לתיכון אחר ולא הסתדרתי שם חברתית כאילו אין לי שם חברות בכלל בכיתה אני כמו אוויר לא רואים אותי וכו עכשיו אני כלל לא כזו עד תחילת שנה שעברה הייתי במרכז החברה כולם הכירו אותי וכל הזמן הייתי מוקפת חברות... וכשעברתי לתיכון השני כלום אפילו בוקר טוב...

אני בחורה חרדית בת 28. כל חיי הצלחתי בכל, הייתי מספר 1 בלימודים ובעבודה. הסביבה מאוד אוהבת אותי ואני מרבה לעשות מצוות וחסדים לכל אוהביי. עשיתי טעות חמורה והתחתנתי מתוך לחץ ויאוש של עשרות שידוכים שלא הלכו. הבחור שהתחתנתי איתו נראה היה לי עדין נפש אך התברר כחולה נפש ומירר...

מצבי רוח שלי משתנים מזמן לזמן לפעמים אני רציני ומתפלל ארוך ומקפיד על ברכהמ"ז וקרי"ש מתוך ברכון ועוד - ולפעמים אני יותר קר ויכול לזלזל בהרבה דברים ביהדות, וכן כלפי המצב רוח לפעמים אני בהיי שמח ומרוצה מסתובב עם מצב רוח מרומם, ולפעמים המצב רוח שלי ירוד כעוס ועצבני, ולפעמים...

אני רגיל בהתבודדות כבר שבע שמונה שנים למדתי שאם מדברים עם השם מאמינים ואם לא מדברים אז לא..אז ככה נולדתי למשפחה הרוסה עם הזמן התחזקתי במשך השנים אחי הגדול ואחותי הקטנה התחתנו כבר עם ילדים ורק אני נשארתי ככה המשכתי באמונה ותפילה .אך עם הזמן הניסיונות והצרות רק המשיכו לגדול...

אני בת 30, לפני כחודש ידיד מהקהילה שבה אני חיה חצה גבול אינטימי וניסה להתקרב אלי בניגוד לרצוני. הוא כבר כמה פעמים עבר איתי את הגבול אבל הפעם זה היה ממש מוגזם, קפאתי במקום וכשהתעשתתי הזזתי אותו ממני. כשקלטתי מה קרה אחרי כמה ימים התחלתי לדבר על זה. סיפרתי לאנשים...

אני סובל מדכאון ברמה בינונית שקשור (בתנודות שלו) לדת. אסביר. אני אדם חרדי העובד לפרנסתו וקובע עיתים לתורה. אני מתמודד עם קשיים מסוגים שונים במשפחתי - כלכליים, רפואיים ואחרים. אני מרבה להתפלל, ומעומק הלב. חלק מהתפילות נענות, אחרות, בנושאים מסויימים, כלל לא. זה מפתח אצלי לפעמים מחשבות על כך שבעצם...

בעלי סובל שנים מחרדות ודיכאון, לאורך השנים היה מטופל בתרופות שהקלו על המצב אך עדיין היו תסמינים. לפני שנה הוא החליט להפסיק את הטיפול התרופתי כי אמר שזה עושה לו רע ובמקביל הלך לפסיכולוג. כרגע החליט להפסיק גם את הפסיכולוג למרות שהמצב לא משתפר ורק מחמיר, הוא לא נהנה מכלום...

משהו בי לא חזר לעצמו.. איבדתי את שמחת החיים.. את החשק לשמוח לצחוק.. שומדבר כבר לא מרגש אותי לא מלהיב אותי.. דברים שאהבתי לעשות כבר לא נוגעים בי.. אני עושה הכל כי חייב ולא כי אני רוצה.. יש לי חרדה קיומית ברמה קשה ביותר של למה אנחנו פה בכלל אם...

מה אומר ומה אדבר, מה ריק מתוכן עם שום שאיפה לכלום, כל מה שגדלתי וחונכתי היה בהפחדות, השפלות, איומים, גידופים, מכות, עונשים, אני לא מתחבר לשום דבר לא תפילה לא לימוד, מה שאני רגיל אני שומר עם השיניים במלחמת חרמה של ממש, כמו הנחת תפילין, שמירת שבת, שמירת הברית, טהרת...

עברתי חיים לא פשוטים עם המשפחה שלי,דעתי מאוד חלוקה מצד אחד אני מאוד אוהבת אותם והם תומכים בהכל מצד שני המצב בבית גרם לי מאוד להתרחק מהם עזבתי את הבית מיד כשיכולתי, מבחירה (תמיד יש לי מקום לחזור אליו) עברתי לעיר רחוקה מהם מגיל 20 אני מבססת את עצמי בלימודים,שכר...