שלום לך בחורה יקרה, חכמה ואכפתית.

קראתי את שאלתך, פעם, פעמיים ושלוש .

וכל כך הבנתי אותך. את נמצאת בצומת משמעותי מאוד בחיים, מקום בו רב הבלבול על הבהירות, לא ברור תמיד מה תפקידך, מה תפקיד הורייך, ובכלל, לא תמיד נעים לשתף אנשים נוספים בהתלבטויות. עולות שאלות רבות של מי אני? מה מתאים לי? למה לא רוצים אותי יותר? מצד שני, את ודאי יודעת שאת לא זקוקה ל'הצעות', אלא לאדם אחד מתאים שאיתו בעזרת השם תקימי את ביתך.

ראשית, אני רוצה לספר לך, שלא תמיד אלו שמוצפים בהצעות, קל להם יותר. לפעמים ההיצע מבלבל, מתיש ומכניס ללחץ נפשי גדול.

גם העניין הכספי, שלחלוטין לא תלוי בך, הוא ודאי חלק מהתוכנית האלוקית של הבורא, כדי לסנן לך את האדם המתאים לך.

ועדיין, התחושה היא לא פשוטה, מה גם שאת מתארת קצת לחץ מצד האחיות…

אז הייתי רוצה ברשותך להשתמש במילים שלך עצמך כדי לעשות קצת סדר.

'הצעות מעליבות', 'הצעה גרועה'.. וכדומה.

איני מכירה אותך, איני יודעת מהו סדר העדיפויות שלך. האם בעינייך בחור שלא לומד תורה כל היום הוא 'הצעה גרועה'? האם בעינייך בחור שנמוך ממך באופן משמעותי הוא 'הצעה גרועה', או אולי אדם שמשתייך לעדה אחרת? או מבוגר ממך?

טוב/לא טוב/ מעליב/ לא מעליב, הם מושגים יחסיים. ותלויים בעיקר בנקודת המבט שלך.

יתכן שיש משהו שנראה לך גרוע, ובעיני אדם אחר הוא דבר מתאים ומצוין.

אז קודם כל, עצתי הפשוטה היא, אל תעלבי מכלום!, הצעות אין לא מדד למי שאת. הצעות הן מדד לאכפתיות של אנשים, לראייה מסוימת שלהם את המציאות, אולי לרצון שלהם להרוויח כסף  או להיענות למישהו שביקש משהו, בלי לחשוב הרבה מדי.

ככל שתהיי יותר עניינית. כך ייטב לך. הלא הכל כל כך סוער ורוגש סביבך, קל מאוד להישאב למערבולת של רגשות שליליים כמו נחיתות, אשמה, כעס, התרסה או חרדה.

ברור שאחיותייך הנושפות בעורפך אינן תורמות לרגיעה הכללית. אבל גם בעניין זה כדאי להיות עניינית.

אם ישנו בחור שיכול להתאים, הלא הוא יכול להתאים בין אם יש אחרייך אחות הרוצה כבר להינשא, ובין אם לא.

ואם יש בהצעה פגם רציני ביותר, הרי שאין להתפשר ולסבול.

כאשר ההחלטה נעשית משיקולים ענייניים,  הכל נראה אחרת.

באופן כללי, כדאי לך להתבונן מול עצמך, מהם הדברים החשובים וההכרחיים ביותר מבחינתך, ועל כל השאר, פשוט לא להסתכל.

חשוב שתביני כי אי אפשר לקבל הכל, כשם שאי אפשר לתת הכל.  את אולי מרגישה בגלל דלילות ההצעות צורך ללכת על 'פחות'.  אך את  ודאי יודעת  , שגם כאשר נערה 'מוצפת' בהצעות. וגם כאשר נראה שהיא קבלה בחור כליל המעלות , בגלל מעלותיה היא, תמיד מדובר בעסקאות חבילה.

כשיש כסף אז הרבה פעמים דברים אחרים אינם ולהיפך .

נסי להתמקד בדברים הבסיסיים שאינך יכולה בשום פנים בלעדיהם . ואם הם נמצאים, אנא, גשי לכל הצעה.

חיי נישואין מוצלחים הן לא תמיד תוצאה של 'סחורה משובחת', כמו של גישה נכונה ובריאה לחיים, מתוך ענווה, רצון לתת ולתקשר נכון.

כאשר המדדים הם 'כמה הוא רגיש/ בריא בנפשו/ אוהב לתת/ אחראי' וכו'… שאלו הן תכונות יסוד בחיי נישואין.

אז כל הפרמטרים הנוספים, הם אולי לא הדברים הכי נחשקים, אבל הם משניים, וההחלטה לגביהם צריכה לקבל משקל מסוים, אך לא משקל מכריע.

ונסיים בשאלתך,

איך אני יודעת שאני לא מפספסת?

אני מתחילה להרגיש את החרדה המוכרת של בנות רבות. 'מי אמר שלא אמרתי לא והפסדתי את השידוך שלי….'

ארגיעך, הסיפור ההוא על אותה בחורה רווקה מבוגרת שהגיעה אל הסטייפלר, והוא הביט בה ואמר לה שהיא הפסידה את השידוך שלה. לא היה ולא נברא.

אין דבר כזה.

אלוקים מושיב יחידים ביתה, חפץ ורוצה בבניין העולם. יושב ומזווג זיווגין.

אם את מתנהלת באופן אחראי ושקול, ומונעת מתוך שיקולים של 'מה נכון לי, מה יכול להתאים לי', ולא 'מה יגידו', הרי שאת פועלת בבגרות ובעזרת השם תראי סיעתא דשמיא.

הערה נוספת, כדאי לנסות להסתכל על הצעה בעיניים של 'האם זה יכול להתאים לי?' ולא 'איזה נתון בהצעה מפריע לי'.

וההבדל הוא פשוט, בהבטה הראשונה את מנסה לראות כמה דברים טובים יש בסלו של המועמד. וכמה פוטנציאל יש להקים איתו בית איתן.

בהבטה השניה, את מתבוננת בפגמיה, ממילא קצת נעלבת , וממילא ההצעה דוחה אותך .

לא קל להסתכל כך על דברים, מה גם שהחברה נותנת משקל עצום  לדברים חיצוניים.

ולכן הצעות רבות, שיכולות להיות טובות וראויות. נחשבות ל'מעליבות'.

אך תקופת השידוכים היא הזדמנות מצוינת, בה יכול אדם לנסח לעצמו את ערכיו, להגדיר לעצמו את זהותו. ולחזק את המבט האמיתי והמדויק על המציאות סביבו.

מאחלת לך ראיה נכוחה ואופטימית, מתוך אמונה עמוקה שתדעי בעזרת השם אך טוב ושמחה.

שירה

[email protected]