בחור יקר, שלום לך!

כנותך מעוררת הערכה רבה. אתה עושה חשבון לעצמך, לא נותן לחיים לזרום סתם כך, מחפש את ה"אני" האמיתי שלך ולא נותן לעצמך להתפנק. אלו כלים נפלאים שבעז"ה תוכל להתקדם איתם רבות.

התפעלתי מהכח שלך לומר לעצמך שאתה לא מה שכולם חושבים עליך. הדבר מוכיח על עוצמה, על נחישות פנימית, ועל כוחות נפש גדולים.

הפנית אלי בקשה גדולה – לעזור לך להכיר את עצמך. צר לי שאין לי את היכולת לעשות זאת. אינני מכיר אותך, ומעבר לכמה שורות שכתבת אין לי שום כלים לדעת על כוחות נפשך, על קווי האופי שלך, ועל עולמך הפנימי העשיר. לא התברכתי בנבואה.

אני מכיר מישהו שמכיר אותך מצוין, איכפת לו ממך יותר מכל אחד, הוא רוצה מאוד שתצליח בחיים, ויש לו העוז לחלוק על דיאגנוזות של אחרים. ממש כל המעלות האפשריות. ממליץ לך להתייעץ איתו. הבעיה היא שהוא לא תמיד פנוי. הוא עונה רק אם מתיישבים איתו בפינה שקטה, עדיף במקום מנותק ורגוע כמו שפת הים או בלב חורשה שקטה, וגם שם – הוא משתף פעולה רק אם אתה באמת באמת איתו.

האיש הזה הוא אתה עצמך.

הרב וולבה מיצר בכתביו על כך שלא כל אחד מכיר את עצמו, ויש אנשים שבורחים מעצמם. אבל עושה רושם שאתה לא מאלה. ממכתבך ניכר שאתה מודע לעצמך ויש לך דיאלוג פנימי עם עצמך. אם כך – חבל לחפש מראות שיראו לך את חזותך החיצונית בטשטוש. עדיף ללכת לצילום רנטגן, ואין טכנאי יותר טוב ממך עצמך.

אוכל לכתוב לך רק קווים כלליים שמתאימים לכל בחור בשלב זה של החיים, אולי הדבר יביא לך תועלת.

בין בחור לאדם נשוי יש הבדל תהומי, מהותי.

חיים עם אשה לצידך זו לא עוד מטלה, לא עוד חברה, לא עוד עול. זה משהו אחר לגמרי. ורבים מהנשואים לא קולטים זאת ומפסידים את עיקר החוויה ועיקר ההתקדמות שבחיי נישואין.

חיי נישואין משנים את תפיסת ה"אני".

כל אדם מרגע בריאתו חי את חייו סביב "אני". אני רוצה לאכול, בא לי לשחק, יש לי חשק לעשות כך וכך, אני מתחרט על כך, אני רוצה ללכת לשם, אני מדוכא, אני מבסוט.

חיי נישואין אמיתיים משנים את תפיסת ה"אני". הם הופכים אותנו לשותפים.

אנחנו חולקים את חיינו האינטימיים ביותר עם בת זוג לצידנו. שותפה להתמודדויות, ללבטים, ליצרים הקטנים, להנאות ולחוויות. אנחנו קולטים את החיים מנקודת מבט הרבה יותר בוגרת ואחראית – לא לחשוב רק על עצמנו האנוכי והמצומצם, אלא על הסובבים אותנו היקרים לנו.

לא מגיעים לשותפות הזו ביום אחד. יום החופה הוא בסך הכל נקודת התחלה לתהליך ארוך המתמשך כמה עשרות שנים, עם עליות וירידות, ובעיקר עם המון השקעה. אבל זה היעד, ולשם הדרך מובילה – אם מוכנים לצעוד בה.

השותפות הזו מפרה, מעצימה, מגביהה את האישיות לגבהים, מחזקת את הרוח ונותנת כח בשעות קשות.

הייתי אומר שחבל לגשת לחיי נישואין בלי מוכנות לזה. אם ניגשים להתחתן סתם כי למה לא, כי נמאס לי מהקטע של להיות בחור ובוא נבדוק איך זה עם אשה – זו נקודת התחלה לא טובה כלל וכלל. חיי הנישואין נותנים המון – רק כאשר יש מוכנות כל שהיא לחוויה שבהם.

הבסיס הוא לצאת קצת מנקודת ה"אני" הילדותי ולרצות באמת להרחיב את המעגל, לחוות קשר אמיתי וקרוב, לחוות איכפתיות על שולמם וטובתם של אחרים.

איך עושים זאת? על ידי נתינה. הנתינה לאחרים עוזרת לצאת מבועת ה"אני" ולהרחיב את ההסתכלות על העולם ועל האנשים החיים בו.

אצרף עצה, שאיני יודע אם היא מתאימה לפי מצבך ולכן אני כותב זאת כהמלצה בלבד – להעמיק את הקשר עם אמך. לשוחח מידי פעם, לרצות לגרום לה תענוג ונחת ולמצוא את הדרכים לכך.

כמובן – אל תעצור כאן. העולם מלא באנשים המשתוקקים לתמיכה, למילה טובה, להתייחסות, להערכה. קל לפתוח גמ"ח, אבל הרבה יותר קשה להטות אוזן לאחרים, לחוות אותם, ולרצות באמת שיהיה להם טוב.

אפשר לרכוש זאת אט אט, ואין רכישה יותר משתלמת מזו – היא משפרת את כל איכות החיים ונותנת לך חיים מאושרים, עם עצמך ועם סובביך, ובעיקר – בביתך העתידי.

הרבה הצלחה, כתיבה וחתימה טובה

יעקב

[email protected]