אני בחורה חרדית בשנתי האחרונה בסמינר מעולה וכל מכרי בטוחים שאני בחורה למופת. לפני שנתיים הכרתי בחור -חרדי אף הוא- ונסחפנו לקשר חזק שנתן לי הרבה אפילו היינו מדברים על שאלות באמונה בינינו... לפני שנה הבחור פתאום מודיע לי שזהו,החליט להתחזק,ואני כמובן לא גורם מחזק עבורו... נשארתי שבורה, בודדה, עצובה....
אני אם חד הורית שמתקשה לקבל את הדברים שקרו לה בעבר. כל פעם הזכרונות מאבא של הילדה צפים ומכאיבים לי מאוד. לא מזמן נהלתי מערכת יחסים עם בחור שהבטיח להתחתן איתי וגם עזב אותי בסוף אני מתמוטטת מבחינה נפשית ולא יודעת מה לעשות עם הילדה. לאבא שלה יש מלא חובות...
אנו מספר חברי בית כנסת שבו יש מחלוקות ומריבות, הרבה עזבו, ועתה הוועד שנבחר בדרך לא כשרה בעל צביון אנטי חרדי תבעו את רב הקהילה ובית הכנסת בבית משפט חילוני, לאור זאת הרב הדיר רגליו מבית הכנסת וכל הפעילות התורנית נערכת בביתו של הרב, הרב מתנה את חזרתו בהחלפת הוועד....
הייתי רוצה לדעת האם באמת טוב לו שם? הוא מתגעגע? עצוב ? כואב לו עלינו? האם אני יכולה להמשיך במציאות בידיעה שבאמת טוב לו שם. ואוכל להיות רגועה? אני לא כועסת על ה' חלילה מי אני שאכעס? באתי לעולם לתקן וללכת..אבל יש בי מעין אקרא לזה ריחוק לא מוסבר מהשם...
למה מגיע לי להיראות ככה אם אני חרדית שומרת תורה ומצוות אז נגיד שזה בגלל שאני חוטאת אבל מי לא אני מכירה מליון בנות אחרות שחוטאות כמוני והן יפות ורזות למה זה מגיע לי אז נגיד שאני אקבל שכר בעולם הבא איך אני יודעת אני אקבל שכר איך אני יודעת...
אני לא מצליחה להרגיש שאני כאן בעולם שאני חייה , שאני מחוברת לאדמה . אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל זה כאילו אני לא כאן באמת . אני הולכת ברחוב , אני עושה משהו, מדברת עם אנשים , כל מה שאני עושה אני לא מצליחה להרגיש את זה...
האם זה עונש על עברות שעשיתי? האם זה גלגול? האם זה נגזר בר"ה לפי מעשיי? האם טוב לה עכשיו לתינוקת שלי? מה תינוקות עושים בשמיים? כולם אומרים לי להמשיך בחיים ולהביא עוד ילדים. מי הבטיח שזה לא יקרה שוב? לפי הרופאים זה תאונה ואין משהו רפואי שהיה לא תקין..אבל עדיין....
מאז נישואי, לפני כ-8 שנים אני מרגישה "סמרטוט".. מצד אחד, אני מרגישה שהנישואים עשו לי טוב בהרבה תחומים. בניתי את עצמי, ההתמודדות עם החיים גרמה לי להתגבר על חולשות שלי ולגלות הרבה יכולות וכוחות, הזוגיות שלי טובה ואני שואבת הרבה הנאה מגידול הילדים אך מצד שני, רוב הזמן אני מרגישה...
הבעיה שלי היא ביישנות חולנית. אני בחור שנמצא בישיבה וכל הזמן עסוק בתכסיסים איך לדאוג שלא יעלו אותי לתורה או יתנו לי כיבודים או להתחמק מלדבר בפומבי. ואם בכל אופן קורה אני מרגיש ששומעים שהקול שלי רועד מפחד ואני כל כך מלא בושה. וגם לא מעז לדבר עם ראש הישיבה....
אני בספקות לגבי האמונה שלי ואני דיי מתעצל בקטע של לברר ובכל זאת אני נשאר בישיבה למרות שמה שאני עושה שם זה בעיקר לישון ולהתבטל בפנימיה רק בגלל שאני מפחד מהתגובה של ההורים. תכלס אני רוצה ללמוד קצת במקום קרוב לבית ולעבוד מה אני יכול לעשות?
דלג לתוכן
