קטגוריה: רגשות

כשהתחתנו היינו נורא צעירים והכל קרה ככ מהר, בלי יותר מידי מחשבה. מההתחלה לא הייתי מאה אחוז בטוחה שאני רוצה אותו כבעלי גם חיצונית שלא הכי אהבתי וגם פנימית שלא מספיק הכרתי אך התאהבתי בו במידה מה והחלטנו שזה לחתונה והגיע הזמן. היה לנו סבבה ביחד לפני חתונה לא כמו...

סיימתי לפני שנה 12 שנות לימוד, והתחזקתי יותר בצניעות, ואמונה בשנה האחרונה ב"ה. לצערי, מכיתה ו' אני זוכרת את עצמי בסיטואציה שבה ילד הטביע אותי בבריכה בצחוק, ושנורא נבהלתי מיזה (אני מניחה שהטראומה שלי קרתה מאז) ושמאז התרחקתי מבנים, וכל מה שנוגע להם וכמובן שסרטים הוסיפו לתחושת הפחד את המראה...

אני כועסת באופן נורא. כל הזמןןן.. על כל דבר קטן ואני מתביישת בעצמי.. לדוגמא: אני לחוצה נורא כל הזמן להספיק את האוטובוס בחזור מהלימודים ואני נורא עצבנית.. ועצבנית כשאני מספיקה אותו.. עצבנית על הכל בחיים!!! וכשקורה משהו מעצבן לצערי אני אומרת ש:"החיים שלי מעצבנית וכו..".. ואומרת ש:" בטח השם שונא...

הנישואין שלי קשים ומרים. אני לא אוהבת את בעלי בכלל! לפעמים אני חושבת הלוואי והייתי אלמנה במקום להיות נשואה לו. מעולם לא חויתי ממנו תחושת פינוק או איזה חיבוק מעודד .אני עייפה מהזוגיות הזאת , כבר עמדתי בעבר במצב שכמעט התגרשתי , ועצרתי את עצמי מפחד מה יהיה עם הילדים...

היה לי רע בבית הוריי. הם היו פוגעים בי הרבה וזה גרם לי למהר לצאת מהבית. כשהכרתי את בעלי . לא הכרתי אותו בכלל בעצם. והאופי שלו לא מתאים לאופי שלי. הוא לא משלים אותי . הוא אדם לא חברותי. ולא כיף לי במחיצתו. הוא לא מרביץ לי הוא לא...

היי, אני נורא מתביישת בשאלה 🙁 הכרתי בשידוך את החתן שלי לעתיד ניסינו לשמור נגיעה אבל לא הצלחנו אח"כ ניסינו לשמורשוב ולא הצליח עשינו מה שעשינו בפגישה האחרונה אני מרגישה מוזר אני אוהבת אותו, אני קצת לחוצה להתחתן לא יודעת איך לשמור ממנו נגיעה מתחילים בי הלבטים אם אני בכלל...

קשה לי לסלוח ואני נושאת עמי פגיעות של שנים רבות אחורה. אני רוצה למחול לאלו שפגעו בי, במיוחד הקרובים אלי ביותר, אבל אני פשוט לא מצליחה לעשות את זה, אני אוצרת בלבי הרבה כעס שיוצא לא פעם בצורת התפרצויות עליהם ובאופן כללי אני כועסת הרבה. אני מאוד רוצה לעשות עבודה...

קשה לי מאד עם אחותי כי היא קצת איבדה את החשק לקיים מצוות ואני מרוב תסכול על זה מגיבה די קיצוני. או בריחוק או באדישות כשהיא שואלת אותי דברים שמזכירים לי משהו שלא ברוח היהדות. האם הגישה של האמון עובדת גם אם אחים ואחיות? כלומר אם אני אאמין בה זה...

אני מרגישה מנותקת לא חיה לא קיימת לא באמת כאן. כמו רובוט זזה ממקום למקום בלי באמת להרגיש משהו... לא מחוברת לכלום לא יודעת מה לעשות עם עצמי כל כך קשה לי. ניסיתי להרגיש באמת ניסיתי כאב פיזי אני עוד מרגישה ואני מדברת והכל נורמלי אבל אין לי את התחושה...

שמעתי שיעורי תורה על סוכות. מה חשיבות הסוכה. מה חשיבות הימים הללו.מה הקדושה הרבה!!! וזה מביא לי מלא מלא פחדים שאני מפספסת את החג הזה עם האורחים שבאים אלינו לסוכה... 1,אמרו שהסוכה יותר קדושה מבית כנסת ואסור להכניס בה דלי מים ואם הכניסו הסוכה פסולה.(וגם פסולת ופח אשפה..) אז אמא...