מאת:

התפרסם בתאריך:

30/09/2017

קשה לה לסלוח! ובצדק!!!!

שאלה מקטגוריה:

שלום, יש לי אחות שחוותה ממש התעללויות וסבל רב בשנות התיכון מהמורות ובעיקר מהמנהלת.
ומה שקרה שההורים שלי לא ממש הבינו אותה ותמכו בה מצב שיצר תחושה קשה אצלה. היא הרגישה שאף אחד לא מבין אותה והיה לה קושי ותסכול מאוד גדול בכל ארבעת השנים של התיכון.
היום ב"ה היא נשואה ואמא לילדים מתוקים. ומה שקורה שהמנהלת הזו עוברת המון המון בכל מיני תחומים וכעשתה עם עצמה חשבון נפש ובהתיעצות רבנים אמרו לה לפנות לכל תלמידה באופן אישי לבקש סליחה.
זה באמת היתה התעללות לשמה, היא היתה ילדה ממש טובה שנתפסו עליה מכל מיני סיבות שוליות. פשוט לקחו ילדה טהורה והרסו אותה במו ידיהם. וכיום היא ממש לא מוכנה לסלוח לה. היא מרגישה שדפקו לה את השנים היפות והמשמעותיות של חייה.
עכשיו המנהלת הזו עושה סבב שני והיא לא מוכנה לסלוח! בשום אופן!
ביקשו ממני לנסות לדבר על ליבה ולהסביר לה כי יש לנו קשר טוב ויש לי יכולת השפעה עליה.
אני ממש מאמינה שאדם שלא סולח הוא מקשה דבר ראשון על עצמו וחשוב לסלוח וכמו שאנו רוצים שה' יקבל אותנו תמיד ויסלח לנו על הכל אנחנו חייבים לסלוח ושעם כל הצער שגרמה לה היא מורידה את עצמה ומתחננת לסליחה, איך אפשר לא חסלוח???
ולא שחלילה אינני מבינה אותה, אני הכי מבינה אותה בעולם! בפרט שחויתי איתה גם את השנים של אז.
השאלה מה באמת ניתן לעשות ואיך אוכל להכנס לליבה ולגרום לה שתהיה מוכנה לפחות לחשוב ולהתחיל איזשהו תהליך שיהיה לפחות רצון.
בנ"א פגוע לא יכול בשניה לסלוח ולמחוק וזהו! ממש לא! זה תהליך ובנאד צריך להרגיש שהלב שלו מתנקה.
השאלה השניה האם צריך בכלל לנסות ולדבר עוד על ליבה? האם לתת לזמן לעשות את שלו?(למרות שעברו כבר שנים…) וגם בינתיים מסכנה המנהלת הזו. נכון חטאה, עוותה, פשעה ועוד בנשמות והיא רוצה לתקן! אין מצב בעולם שאין לאדם אפשרות לתקן. זה דרך העולם! ואני חושבת שלמרות הכל היא ראויה לסליחה ורק בגלל שהיא בנאדם בדיוק כמונו והיא רוצה לתקן!! מגיע לה!
ושוב פעם, ליבי עם אחותי הכואבת והפגועה והפצועה קשה.
אשמח שתיעצו לי משהו רלוונטי שאני בתור אחות ובתור בנאד שמבין את שתי הצדדים אוכל לעשות לטובת כולם.
ומי יתן שנזכה כולנו לסליחה וכפרה אמיתיים!
תודה מראש על התשובה.

תשובה:

אחות יקרה,

 

אחות את- במובן שכתבת בשאלתך, 

וגם אחותי את. כל רצונך הוא לעשות את הנכון והישר והשלם, ואני גאה באחות שכמותך!

 

את נמצאת בצומת מורכבת. מצד אחד רואה את הסיפור מנקודת החוויה של אחותך ואת הקושי האמיתי שלה. מאידך, יודעת שמה שהטוב ביותר עבורה ועבור המנהלת הוא לשחרר ולרפא את המוגלה הזו.

איני יודעת אם תקבלי את התשובה עוד לפני יום הכיפורים. אך בכל מקרה, קחי עמך את כח היום הנשגב הזה ופעלי עמו.

חשוב לי לומר לך שפניתי גם לדמות רבנית על מנת לברר את הגבולות ההלכתיים. תשובתי משולבת מהנחיתו ומהתבוננות פנימית שלי.

ראשית, נתבונן על המקרה מנקודת ראות חיצונית, לאחר מכן אפנה לכיוון מעשי יותר.

במקרה קיצוני ביותר, כמו רצח, האם יש מקום לתשובה? האם יש סליחה?

התשובה היהודית היא: כן!

אפילו לרוצח יש דרך לשוב.

כל מערכת התשובה בנויה על מתן הזדמנות לעברות ורוע שנעשו.

ולטובת חיינו בעולם הזה ובבא, אנו מצווים "והלכת בדרכיו"- לרחם על פושעים, בתנאי שמביעים חרטה כנה ואמיתית. 

גם על מצבים של אין-חזור, של עוול שהשאיר את חותמו, יש לנו מחויבות, אפשרות, וזכות. עם כל הקושי.

 

תוך כדי כתיבה, ה' גלגל אלי את הקטע הנפלא הבא (מתוך טור של ידידיה מאיר, המביא את דברי העלון "אז נדברו", תשרי תשע"ח). נתרמתי ממנו לעצמי והוא מוסיף נופך מרגש ומעוגן:

 

חושי הארכי היה האדם היחיד בעולם שזכה לקבל את התואר "רֵעַ המלך". החבר של דוד המלך. וזה לא דבר של מה בכך, להיות החבר של דוד המלך. אפילו נתן הנביא, בבואו לדוד, השתחווה לו אפיים ארצה. מלך זה מלך. אבל חושי זכה לקרבה שאיש לא זכה לה. למה? הנה ההסבר של רש"י (בספר דברי הימים): "כשחטא דוד בבת שבע, שאל לחושי הארכי אם ישוב בתשובה, אם יקבלהו הקדוש ברוך הוא בתשובה לתת לו ארוכה לחטאו. ואמר לו: כן". אחרי החטא של דוד המלך כולם נדו לו בראשם. היה נראה שאין לו יותר סיכוי. כך מתאר זאת דוד בגוף ראשון: "רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלוקים סלה". זהו. אין אפשרות לתיקון. ולכן כל נאמניו עזבו אותו ועברו לצד של אבשלום, בנו המורד. ופתאום מגיע חושי ואומר: יש תיקון. ועל כך היה דוד המלך אסיר תודה לו. הוא הפך אותו לרע, לחבר. וחז"ל אומרים שהשם שלו "ארכי" הוא לא סתם עיברות של ארכיבוביץ' או ארכילשטיין. זה שם שמבטא את המסר הגדול של חושי. את הבשורה: יש ארוכה, יש תרופה לכל חטא. אפשר לחזור בתשובה. ואיך הוכיח חושי לדוד שיש בעולם מושג של תשובה? מה לחש חושי לדוד? ובכן, תוך כדי המנוסה של דוד המלך מאבשלום בנו, שאל אותו חושי: דוד, למה אתה בורח? ממי אתה בורח? אני לא מכיר אותך ככזה שנסוג משדה הקרב. הרי אתה זה שאומר תמיד "ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם"! אז מה קרה פתאום? ענה לו דוד: נכון, בדרך כלל אני נלחם ומנצח. אבל שים לב מי האויב שלי פה: אבשלום. הבן שלי. אני לא רוצה להילחם נגדו, אני לא רוצה לנצח אותו. אני מעדיף לברוח. לסגת. אני לא רוצה שהוא ימות חלילה. וכששומע את זה חושי הוא אומר לדוד: יש לך בן שגרם לך כל כך הרבה צער, שמרד בך, שרוצה להרוג אותך, להרוג את אבא שלו. ואתה מרחם עליו ונסוג כדי שחלילה לא ייפגע? וגם כשאתה שולח את יואב בן צרויה למלחמה אתה מזהיר אותו באלף אזהרות לעיני כל העם שלא יפגע בבן שלך? נו, אז אם ככה אתה נוהג עם הבן שלך, אחרי חטאים כה חמורים, אז אבא שבשמיים? שום פשע לא יוכל לכבות אהבת אב לבנו.

* * *

אין לשער את הזכות של המעביר על מידותיו. אין ספק שבכל עת שיעלה הדבר, תצטרף הזכות לכל מעלותיה של אחותך ויזכה אותה. אם היא תנהג בחמלה כלפי מנהלת שכל כך פגעה בה, שום פשע לא יוכל לכבות את החמלה של המנהל הגדול.

יחד עם זאת, חשוב לתת את הדעת כיצד להנגיש לה את המהלך. 

ראשית התפללי שדבריך ישאו חן ויניבו פירות, כי "לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון". 

פגשי את אחותך בסיטואציה נינוחה ומקרבת. אני מציעה תוך כדי הליכה או טיול, מכיון שהאויר הצח ופעולת ההליכה (במיוחד במקום עם צמחיה), הינה פותחת את הלב באופן מירבי.

אינני יכולה להכתיב לך מה לומר לה, מכיון שרק את תוכלי למשש את הדופק של האוירה ולשקול מה נכון ומתי.

מלבד רעיון התשובה שלעיל, קחי באמתחתך גם ריכוך לפגיעה הספציפית

:

1.

בכיוון של "בוודאי פגעו בך והנזק נגרם, אך נסי, אחותי, להביט מעוד כיוון: המנהלת והצוות פעלו בדרכים מיושנות, מעוותות ולא ראויות, אך לא בכוונה ישירה ומוצהרת להרע ולהזיק לך."

2. הדגישי שהיא זכתה במשהו שלא רבים זוכים לו: הזכות שמי שפגע בה בא והתחרט לפניה וביקש את סליחתה! זה דבר גדול ולא מובן מאליו, בתחושה המנחמת וההזדמנות שנוצרת מכך שהצד הפוגע התעורר לסליחה. כמה פגועים מסתובבים בעולם, והפוגעים אפילו לא חושבים להתפייס?

3. יש כאן הזדמנות להקל על כאב הפצע המדמם בליבה כל כך הרבה שנים, כשהיא תשמע את הצד השני. 

 

אחותך

מחויבת על פי ההלכה לתת הזדמנות לתיקון. הציעי לה להפגש עם המנהלת, לאחר בירור שהמנהלת מגיעה על מנת לבטא חרטה אמיתית, ללא הסתיגות. הציעי לאחותך להפגש על מנת לאפשר תיקון, אך ללא מחויבות לסלוח אם מדובר ב"סליחה" שטחית, מגמתית, וזהו. לאחותך תהיה הפריבילגיה להיות מוכנה לסלוח רק אם תפגוש בחרטה כנה, בניחוח של: "אילו הייתי יודעת אז מה שאני יודעת היום, בוודאי הייתי נוהגת אחרת". 

מטבע האנושי, פגישה מקרבת שכזו תציף ותחשוף פצע מוגלתי. הוא קיים ומכאיב גם כך באופן תמידי, ורק מהלך של מחילה מתוך חמלה יאפשר לו להתנקז ולהגליד.

 

אם תקבלי את ההודעה הזו לפני יום הכיפורים, אני מציעה לך לקבל על עצמך בלי נדר לפעול בענין עד כמה שתוכלי.

ובכל עת – זכות זו תעמוד לך כהשכנת שלום, שאין כלי מחזיק ברכה יותר ממנו.

 

מאחלת יום כיפור מטהר, משלים, ומקרב-

בין בני אדם,

ובינינו לבין אבינו שבשמים.

 

גמר חתימה טובה!

שפרה

 

 

 

 

 

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן