שלום כותבת יקרה

אני קוראת את דברייך, הכל כך כנים ואמיצים ואני מרגישה את הכאב מבעד למילים הכתובות, מרגישה את המצוקה ואת קריאתך…נגעת בליבי…

אני קודם כל רוצה להרגיע אותך, לומר לך: שאת מדברת בעצם על מערכת היחסים שלך עם אלוקים.

וכמו בכל מערכת יחסים יש מורכבויות, יש בעיות, יש תקופות טובות ויש פחות, ולעיתים יש גם התעסקות מסויימת בקשר בצורה שהיא דורשת בירור. וזה בסדר, זה תקין לחלוטין להרגיש קירבה והתרחקות, כמו בכל מערכת יחסים דינאמית, זה נורמלי.

הקשר שלנו עם הקב"ה הוא מורכב, ולעיתים קשה ולא ברור, אבל למרות הכל- הוא קשר, אנחנו בקשר איתו.

והקשר הזה יכול ללמד אותנו הרבה על עצמינו, על מה שכואב ומפריע לנו, על מי שאנחנו, על איך אנחנו "תופסים" קשרים.

אני מרגישה שאת חווה הרבה חרדה ולחץ מהמחשבות השליליות שאת חושבת או מרגישה כלפיו- אולי יעזור לך לשמוע שמבחינה דתית, אלוקים מצרף מחשבה למעשה רק כשהמחשבה היא חיובית ומועילה, כשהמחשבה היא שלילית- הקב"ה לא מצרף מחשבה למעשה כלל וכלל! ואין לה ערך בשמים..היא פוגעת רק בך(בצורה של ייסורי מצפון) ולא באלוקים.. אולי זה יתן קצת מזור ומרגוע לייסורי המצפון אותם את חשה לאחר כל מחשבה קשה שלך…

שנית, אלוקים הוא זה שברא אותנו, הוא יצר אותנו, הוא יודע מי אנחנו ומה אנחנו, בצורה הכי עמוקה שיש, אז אני בטוחה שהוא גם מבין שהמחשבות השליליות שלך עליו- הן לא ממקום רע, אלא ממקום שאולי שואף לעולם מתוקן יותר, ממקום שכואב את כאבם וסבלם של אחרים(אמפתיה) וללא ספק הוא מבין את הכאב שלך ואפילו-מעריך אותו. אלוקים הוא טוב, הוא לא כועס על אנשים שסובלים. הוא מחכה לראות אותם צומחים ומפיצים את אורם!

אני מציעה, בכדי שלא תרגישי ייסורי מצפון- אפשר לנסות להחליף אולי מחשבה-במחשבה. זה אפשרי בעזרת מודעות עצמית(יותר קל יהיה לעשות את זה בטיפול ממוקד, לבד זה אפשרי, אך קשה יותר. אחד הדברים שמרוויחים מללכת לטיפול זה מודעות עצמית שעוזרת לנו לנהל את עצמינו נכון ובשליטה עצמית).

הצעתי היא : אולי תשקיעי כוח בללמוד כיצד לתעל את הכאב הזה שאת מרגישה (שגורם לך למחשבות שליליות על אלוקים) ולהשתמש בו נכון, לצמוח דרכו, ואולי לקחת אותו למישור אחר שיעשה לך טוב יותר, שיגרום לך להקלה- לדוגמא, אם שמעת על סבל או מחלה של מישהו ואת מרגישה צער- לפני שקופצת לך מחשבה שלילית תעצרי, קחי רגע, מתוך מודעות, ואז אני מציעה לך להתמקד בצער הזה שלך שאת חווה, להצליח להתמקד בו ולראות אותו, ולומר לעצמך "וואו איזה כואב זה לשמוע את זה, איך אני מרגישה כאב לשמוע את זה, איזה עצוב זה, ממש עצוב לי"…כלומר לקחת את זה למקום של מפגש שלך עם הרגשות שלך-ולהכיל אותם, את עצמך, להתמקד בעצמך, להכיר את עצמך ואת הרגשות שלך במצבים כאלו, להגיד לעצמך שאת טובה ורגישה שאת מרגישה רגשות כאלו, ושיש לך לב טוב… מגיע לך רוך ועדינות כלפי עצמך!

הכנות והאומץ שלך לדבר על דברים שגורמים לך לפחדים ולדמעות בעיניים- ובכל זאת להצליח לדבר עליהם – מראים על כוחות טובים וחזקים שנמצאים בתוכך- והם שלך.

מאחלת לך מכל ליבי שתזכי להיות בקשר טוב ומיטיב עם אלוקים- שאוהב אותך ומחכה לראות בצמיחתך! כי את ראויה לזה.

הילה