שלום שואלת יקרה,
אני אתחיל מלאכזב אותך: אני לא יודעת מה הדבר החכם והנכון בשבילך לעשות, ואני לא עומדת להציל אותך משום דבר :(
הלוואי שהיה לי עצמי איזה כספומט תשובות טובות לכל שאלה שיש לי בחיים, והוא היה מגלה לי מה הדבר הנכון לעשותו…
אבל אין לי כזה, ולאף אחד אין כזה, ובתנאים המעורפלים האלו צריכים כולנו לקבל החלטות.
וואו, אז איך מקבלים החלטה אם לא יודעים מה יהיה?
קודם כל שוקלים את כל הנתונים, מה חשוב יותר ומה פחות.
אחר כך מנסים לחשוב מה האופציות שעומדות בפנינו.
בשלב הכמעט אחרון מנסים אכישהו לנחש אלו תרחישים עתידיים אפשריים, ואיך כל בחירה שלנו תסתדר עם התרחישים האפשריים. את השיקול הזה עושים מתוך ידיעה ברורה שאף פעם אנחנו לא באמת יודעים מה יהיה.
ובסוף מה?
בסוף מתפללים חזק, ומחליטים.
או שזה נכון או שלא – לעולם אין לנו דרך לדעת בוודאות מלאה.
ובכן, בואי נתחיל לאסוף את הנתונים:
התעודה שלך הקיימת היא מוגבלת מבחינה תעסוקתית, ואת יודעת שאפשר לשדרג אותה משמעותית בלימודים אקדמיים.
המחיר של לימודים אקדמיים הוא בכמה מישורים שציינת:
פרק זמן ממושך – 5 שנים
עלות גבוהה – 70,000 ש"ח (שזה אומר בין השאר דוחק כלכלי אפשרי בתחילת תקופת נישואייך העתידית)
מאמץ – השקעת זמן ואנרגיות, על חשבון טיולים וכייפים למיניהם
ואולי יש גם מחירים נוספים/
הרווח:
כמו שאת אומרת, 'ללכת עם החלום', לא להיתקע עם מגבלה תעסוקתית שאת יודעת שאפשר לפתור אותה.
עוד נתונים:
ההורים שלך תומכים ברעיון ללמוד, כי הם מסתכלים לטווח הרחוק, ואומרים שבגיל צעיר זה בכל זאת קל יותר.
החברות שלך מתנגדות, כי הן מסתכלות על המחיר של המאמץ שלא יאפשר לך 'לכייף'.
אז תרחיש א' זה להתחיל ללמוד, להתאמץ לשלם שכר לימוד, ואולי מי יודע גם להתחתן באמצע ואז להתאמץ כפליים. הפרס בסוף, לא לשכוח, התעודה שחשובה לך.
תרחיש ב' זה להמשיך להנות מחיי רווקות קלילים יחסית, לעבוד עם מה שיש, להתחתן ואז להמשיך להסתדר עם התעודה שיש.
ושני התרחישים בהנחה שאנחנו לא באמת יודעים כלום על העתיד, ובכל זאת מנסים לנחש אותו,
אני חושבת שזה די ברור מה ההבדל בין הגישה של ההורים שלך לגישה של החברות.
ההורים מסתכלים קדימה, והחברות די ממוקדות בהווה.
ההורים חושבים שאפשר להתאמץ ולצלוח אתגרים גם אם זה קשה, החברות חושבות שקשה זה רע.
מה ההבדל בין הגישות? אולי הבדל בין הדורות, ואולי משהו שבא עם הגיל וקוראים לו בדרך כלל 'חכמת חיים'.
את שייכת לדור הצעיר, אבל מדברייך אני רואה שאת בהחלט יודעת ביחד עם זה גם להסתכל רחוק ולנהוג באחריות, ולא רק לטייל ולכייף המון (שזה אחלה בפני עצמו). איך אני יודעת? את בעצמך גילית שחסכת 20,000 ש"ח בעצמך, ואת רק בת 20.
זה מרשים מאד, וזה מלמד על אחריות, כתפים רחבות, וראיה למרחוק.
מתוך היכולת הזו של הראייה למרחוק אני רוצה שתנסי לקפוץ קדימה, לדמיין את עצמך בעוד חמש שנים, נשואה עם ילדים ובלי שעשית את התואר האקדמי.
זה בסדר לך? או שאת מרגישה החמצה?
אם זה בסדר לך, אולי באמת לא נכון לך להתאמץ עד כדי כך.
אם את חושבת שתחושי החמצה, אולי תשקלי שוב.
מה שבטוח, שיותר קל להתחיל תואר בגיל 20 מאשר בגיל 30, אפילו אם תתחתני באמצע.
בין חברותיי, רבות מאד התחילו תארים בגילאי 30 פלוס מינוס, עם בית ועם ילדים.
ההורים שלך צודקים שזה לא הופך לקל יותר עם השנים.
זוג צעיר עם תינוק או שניים עוד יכול איכשהו לתמרן עבודות סטודנט ושעות התנדבות למלגה, מה שאמא עם ילדים כמעט ולא יכולה לדמיין.
אם את הולכת על זה, תנסי לבדוק מה עם אפשרויות של מלגה במהלך התואר. מלגת משרד החינוך, מלגת קמ"ח לחרדים, מלגת פר"ח, ועוד מלגות נוספות.
על פניו, יש לך סיכוי מצוין לקבל מלגות לפחות על חלק משכר הלימוד, וזה מאד משמעותי בדרך אל התואר.
את מכירה את אתר milgapo? יש להם הרבה מאד מידע על מלגות שונות ומעניינות…
עוד נקודה שחשוב לי לציין, היא לגבי מקום הלימודים. האוירה שבהם והתכנים.
אני מכירה מישהי אחת שלמדה אדריכלות במקום שנחשב חרדי וזה לא פשוט בכלל.
הוא היה מקום תובעני במיוחד, שסגנון הלימוד והעבודה בו שונים ב 180 מעלות מסגנון הלימוד במערכת הלימוד החרדית. אני יודעת שלכמה משתתפות בקבוצה הפער היה חד מדי ובלתי ניתן לגישור, והתוצאות היו עגומות למדי – או במישור הרוחני או במישור הנפשי, או גם וגם.
אני מעלה את זה כאן, כדי לבקש ממך להכניס גם את הנקודה הזו למערך השיקולים – לבדוק איפה את רוצה ללמוד, מה התכנים ומה סגנון האוירה, והאם יתאים לך לבלות שם חמש שנים מחייך.
בסך הכל המסע לרכישת תואר הוא מאתגר, גם כלכלית, אבל אפשר בהחלט לצלוח אותו.
השאלה הכי מרכזית היא המוטיבציה שלך. כמה זה חשוב לך, כמה את רוצה. כמה את נכונה למאמץ, וכמובן – איפה המקום הנכון בשבילך להשקיע את המאמץ הזה. ועל זה, כמובן, רק את יכולה לענות בינך לבין עצמך.
בהצלחה בבחירה!
דבורה.
[email protected]>
דלג לתוכן
תגובה אחת
אם והלוואי את קוראת פה תגובות – תעשי חסד לעצמך למדי עכשיו. אני נכנעתי לכיופים וחיים נוחים עם חברות, והיום לומדת, ואין רגע שאני לא מתחרטת על כך. זה הזמן שלך! אם תלמדי עם ילדים א. תפסידי בראש ובראשונה ציונים טובים, במקום לנסות להצטיין את תנסי רק לשרוד, תפסידי זמן איכות עם הילדים, זמן איכות עם הבעל והמון רוגע נפשי.
תחשבי קדימה!