דלג לתוכן
שמי אפרת ,אני באה ממשפחה חרדית כל החיים למדתי בבית יעקב והרגשתי דווקא טוב עם החינוך הזה, מעולם לא הייתי אחת שעושה בעיות.. לפחות ככה כולם אמרו. מגיל קטן כבר נחשפתי לאינטרנט לתכנים לא טובים בלשון המעטה.. אז לא הבנתי מה אני רואה אז – זה לא ענין אותי ולא היתה לי סיבה לחזור לזה. הדבר התחיל לענין אותי בערך בגיל 13 ידעתי לפני כווווולם דברים שבנות גילי לא יודעות – גם לא החילוניות. (הכרתי מהשכונה נערה חילונית ממצועת קטנה ממני בכמה חודשים) הבנים עניינו אותי מאז אבל זה הלך והתחזק וממשיך עד היום. בערך לפני שנה הכרתי בחור מאחת הישיבות הטובות, היה לי איתו קשר טלפוני במשך כמה חודשים ונקשרתי אליו מאדדדד (לא נפגשנו. הוא רצה מאד ואני ידעתי לעצור אותו..) שניה לפני שקבעתי להיפגש איתו הגעתי לאחותי הנשואה שבת, ובלילה ישבנו ודיברנו והיא הצליחה להוציא ממני את כל המידע שאף אחד עלי אדמות לא ידע.. שיש לי חבר.. במוצאי שבת היא וגיסי שכנעו אותי להיפרד.. לא יודעת איך עשיתי את זה אבל אני מפחדת לחזור כי אני מפחדת להיפרד שוב זה היה מאד קשה (בכיות שינה ממושכת מצפון ועוד..). כיום אני חיה חיים כפולים אני מייצגת בנאדם חרדי, לומדת באחד הסמינרים הכי מוכרים בארץ משפחה מיוחסת ועשירה לומדת לימודים ברמה גבוהה ולא חסר לי כלום. אבל מצד שני אני מרגישה חילונית לגמרי. כל הדברים הכי נוראים עשיתי – חוץ מלהיות במגע פיזי כלשהו עם גבר. האינטרנט כבר לא כ"כ מפחיד אותי אני מכורה למוזיקה רואה לפעמים סרטים (לא בגלל שזה לא מענין אותי – אלא בגלל שאין כבר מה לחדש לי. ראית אחד אז ראית את כולם) היה לי קשר עם כמה בנים הייתי בים מעורב ולא פעם אחת. אף אחד לא יודע כלום חוץ מאחותי שהתחילה לעקוב. אני יודעת שזה לא טוב. אבל לכאורה – טוב לי ככה. אחותי בעקבות הידיעה הזו הרגישה שהיא היחידה שיודעת ועליה מוטלת החובה לטפל בזה ולא לשתוק, מתוך דאגה לעתיד שלי ולא מסקרנות היא רוצה לערב את הורי בנושא ולבחון את הדרך הנכונה לשפר את המצב (למורת רוחי). כיף לי וטוב לי עם המצב, ולמרות שאני יודעת שזה לא טוב אין לי שום רצון לשנותו שאלתי היא: אני צריכה לדעת האם לאפשר לה להוציא את זה החוצה או להישאר כך ו"להתעלם" כמו שהיא אומרת?
