שלום לך מבקשת,

שאלתך נשאלה בתמצות וניתן לגשת אליה מכיוונים שונים, ומכיוון שלא פרטת מכוח מה התעורר אצלך הצורך להבין את עמדת היהדות החרדית בנושא זה אענה בצורה כללית ובאם תהיינה לך שאלות הנוגעות להכרעה מעשית נוכל אי"ה להיות כתובת גם לכך.

ראשית חשוב לשים לב כי כל עמדה בנוגע לקבוצה כל שהיא, מטבע הדברים היא סטריאוטיפ. סטריאוטיפ מבוסס בדרך כלל על עובדות נכונות, ובני האדם משתמשים בו על מנת להקל מעליהם את  העומס המחשבתי על ידי  קטלוג קל ומהיר של אנשים, התנהגויות, ושלל תמונות ומידע שהם חשופים אליו. מסיבה זו, נופתע שוב ושוב בהכרות מעמיקה יותר עם מושא הסטריאוטיפ. אנו רגילים לשמוע מאנשים שאינם שומרי מצוות את המשפט "נו, טוב, אתה לא כמו כל החרדים" בזמן שאנו ממש ממש כמו כולם, מכיוון שברגע שמכירים אדם מקרוב, מבחינים במורכבות שלו, רואים את אישיותו, את הלבטים שלו, את הבחירות שלו ולא ניתן לקטלג אותו כבר כה בקלות במחלקת החרדים/דתלי"ם/חרדלי"ם/חילונים…

לאחר הקדמה זו, ניתן לומר כי כל עמדה בייחס לציבור הדתי לאומי תהייה סטריאוטיפית, ותמיד תפגשי סביבך אנשים שאינם מתאימים להגדרה זו.

נקודה חשובה נוספת היא שאדם בדרך כלל נולד לתוך מסגרת חברתית כלשהי, אם זה הציבור החרדי הליטאי, אם החסידי, אם החב"די, ואם הדתי-לאומי על גווניו – וכך הלאה. לכל אחת מהמסגרות יש מעלות וחסרונות, ואלו בדרך כלל נובעות מתוך דגשים אידיאולוגיים או תיאולוגיים של מייסדי הזרם. למרות הבדלים אלה, אין ספק שניתן לעבוד את ה' בתוך מסגרת ההלכה בכל אחת מהמסגרות, וזה מה שמוטל עלינו כפרטים.

כמנהיגים, יש מקום להרהר אחר קידום, שיפור ותיקון המסגרת עצמה – אך כאמור המסגרת לבד, והחיים בתוכה לבד. וכאשר כבר אנחנו נולדים ונמצאים במקום מסויים, על יתרונותיו וחסרונותיו, אנו צריכים במקום בו אנו חיים לעלות ולהתעלות בעבודת ה'. "באשר הוא שם".

לעתים רחוקות, אדם ירגיש שהוא אינו מסוגל לממש את ייעודו בתוך מסגרת אחת, ויעבור לאחרת. אך מצבים אלה הנם נדירים, ובדרך כלל ניתן להגשים מגוון רחב של ייעודים תורניים ואנושיים בכל אחת מהמסגרות. לכולם מנהיגים מרשימים, לכולם הצלחות וכישלונות, ולכולם אתגרים מורכבים, ובכולם ניתן להגיע לדרגות גבוהות בתורה ובעבודת האלוקים.

למרות כל זאת לא ניתן להכחיש שהיתה וקיימת התנגדות חרדית לציבור הדתי לאומי והשקפתו. חלק מגדולי ישראל שלפני השואה ולאחריה יצאו בביטויים חריפים כנגד השיטה הדתית-לאומית והזהירו ממנה, ועד היום תוכלי לשמוע ביטויים חריפים בנושא.

לא אכנס כאן לכל ההשתלשלות ההסטורית בתחום, אך מראשית היווסדותה ועד היום, רבנים חרדיים מרבים לבקר את הדגשים של הציבור הדתי-לאומי ואת השלכותיהם בשטח. ביקורת זו כוללת מספר תחומים, שאזכיר בקצרה:

1: התבדלות מול שילוב. לפי הגישה הרווחת בקרב הציבור החרדי ורבניו, הנכונות העקרונית להשתלב (תרבותית, חינוכית, חברתית) עם הציבור החילוני בישראל היא הרת אסון – אסון שהתממש בקרב הציבור הדתי-לאומי בפשרנות דתית ובמידה נשירה גבוהה (תופעת הדתל"שים). לפי הגישה החרדית הרווחת, יש לחתור למקסימום של התבדלות חברתית ותרבותית. מגמת השילוב (למשל בצבא) הייתה הגורם המרכזי שבגינו יצאו רבנים חרדיים מובילים, לפני שבעים שנה ויותר, נגד תנועת "מזרחי".

2. משמעות תאולוגית למדינה וללאום. רבנים חרדיים אינם נותנים משמעות תאולוגית-גאולית לקום המדינה, והם רואים ב"תנועה הלאומית" איום על האוטונומיה של ההלכה, וחשש שמא תיהפך ההלכה ל"שפחה ביד גבירתה", כאשר ה"גברת" היא המדינה, הלאום, הציונות. כאן נעוצים ויכוחים עזים בנושאים כמו גיור, שירות צבאי, וכדומה.

3. דעת תורה. הציבור החרדי נוטה לראות ברבנים המובילים סמכות עליונה, ומרביתו סר להוראות גדולי התורה גם בתחומים שאינם הלכתיים טהורים. הוא רואה ב"עצמאות" של פרטים דתיים-לאומיים כישלון מנהיגותי ודתי, ותופסים את העדר הכפיפות לרבנים כספיגה עמוקה של ערכים מערביים של חירות ואינדיבידואליזם.

4. לימוד תורה. הציבור החרדי מדגיש את ערכו הנעלה של לימוד תורה, ומחנך לראות בו ערך עליון. יש ביקורת על הציבור הדתי-לאומי בכך שלימוד תורה אינו זוכה לאותה עליונות ואותה "טוטאליות", זאת בשל מרכזיותם של ערכים נוספים (ארץ ישראל, עם ישראל) ובשל ספיגת תרבות מערבית שאינה מתקיימת בכפיפה אחת עם לימוד תורה רציני.

אציין שלרבנים ומנהיגים של הזרם הדתי-לאומי תשובות ותגובות על הביקורות האמורות, וכמובן ביקורת נגדית על הציבור החרדי – אך אין כאן המקום להאריך בהם.

מחלוקת זו, ותפיסה שעירוב ערכים נוספים חוץ תורניים, יחד פתיחת פתח רחב לשיתוף פעולה עמוק עם גופים וציבורים שאינם מחוייבים להלכה, וחלקם אף מתנגדים לה, הביאה את גדולי ישראל החרדים למחלוקת משמעותית מול גדולי ישראל הדתיים-לאומיים ומול התפיסה הדתית לאומית בכלל.

תפיסתם היא באופן ברור שחוסר מחוייבות להלכה, ופשרנות הלכתית אינם חלק מ70 פנים לתורה, ויש להתנגד לתפיסה אידיאולוגית שתקדם אותם.

גם כיום קיים חשש גדול בציבור החרדי מפני שני נקודות אלו, כרסום אידיאולוגי-ערכי, וכרסום בשמירת הלכה בדקדוק מלא. ועל אף שבתוך הציבור הדתי לאומי קם כבר ציבור חרד"לי השומר על ההלכה ומקים עולם תורני רחב ומשמעותי, עדיין תמצאי את אותו חשש ואולי אותו חשד קיים אצל רבים, בציבור ובהנהגתו, ומוכלל (כסטראוטיפ?) על כלל הציבור הדתי לאומי.

ואחר כל זאת, גם ב"מבט על" על הציבורים האחרים המחוייבים להלכה במלואם, ישנם הדגשים שונים בעבודת ה',

כך למשל, המסגרת החרדית-ליטאית מדגישה את ההתבדלות , את לימוד תורה כעיסוק טוטאלי ואת ההחמרה ההלכתית. ולעומתה המסגרת החסידית (ככלל) מדגישה את הדבקות באלוקים, את ההתלהבות בקיום מצוות, את התפילה ואת ההתבטלות בפני מנהיג העדה. ואילו המסגרת הדתית-לאומית מדגישה את שותפות הגורל עם שאר עם ישראל, את קום המדינה כהשגחת הא-ל וכהליך גאולי, ואת העיקרון של "תורה עם דרך ארץ". וכל עוד אדם הנמצא באחד מהציבורים הללו, עושה כל אשר ביכולתו לשמור ולעשות כרצון ה' במחוייבות מלאה להלכה, אשריו ואשרי חלקו ורצוי הוא לפני האלוקים.

איני יודע אם הבעתי את העמדה החרדית במלואה, ואיני חושב שניתן לעשות זאת באופן מלא, ולו מכיוון שהציבור החרדי (כמו שאר הציבורים) מגוון מאוד וקיימים בו זרמים רבים אשר שונים וחלוקים אף ביחס לנושא זה, אך אני חושב שבדבר אחד אנחנו נסכים בוודאות, ברצון לעשות טוב ורצוי לפני ה' ולזכות לגאולה שלמה במהרה.

אשמח לדעת אם תשובתי סייעה לך,

ואת כמובן מוזמנת להמשיך ולשאול

בברכה

מיכאל

[email protected]