"מבוגר השואל שאלה של נער מתבגר' או נער מתבגר מבוגר" יקר!

שלום רב!

(נזהר ממחמאות לא אמיתיות)

תודה על השאלה. מזדהה מאוד. מכיר את זה.

בדיוק השבוע יצא לי לשוחח עם כמה חברים על זה שהמוח שלנו גודל וצומח למימדים מרשימים, בזכות הגמרא ועולם המחשבה והיהדות והלומדעס בישיבה…

אבל הלב? קטן קטן. לפעמים תקוע אי שם בגיל 9… 7…. 6…. 5…. 3….

ואיך נראה אדם עם מוח סופר מפותח של גיל 45 ולב סופר לא מפותח של גיל 6? זו שאלה קשה וכואבת. ובאמת חסד ה' שיש את הפינה היקרה הזו כאן לכתוב ולהתבטא בלי בושה.

המוח הוא זה שמבין ומעבד וזוכר ומנתח ומחשב ומחשבן…

הלב הוא זה שרוצה להרגיש "שייך"! אהוב. ראוי.

הנושא של להרגיש "שייך" – "שייכות" זה לדעתי המניע הכי גדול בעולם לכל האנושות. כולנו רוצים כל הזמן להיות שייכים.

אנשים רוצים להרוויח כסף כדי להיות לעשירים כדי לקבל הכרה ולהיות שייכים…

אנשים אוהדים קבוצות כדורגל כדורסל וכל ספורט שקיים בעולם כדי להיות חלק ממועדון ולהיות שייכים…

אנשים קוראים עיתונים רואים סרטים מתחברים לגיבור הסרט ומדמיינים שהם שייכים…

אנשים מכורים למדיה החברתית כדי לקבל לייק ואימוג'י כדי להרגיש שייכים…

אנשים משקיעים כסף שאין להם כדי לקנות דברים שהם לא צריכים כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, והכל בכדי להיות שייכים…

יש שיטה ידועה של הפסיכולוג היהודי "אדלר", הוא מבסס את כל האינטרס האנושי סביב נושא השייכות. (בשונה מפרויד שביסס את זה על יצריות)

הרבה הדרכות הורים הולכים על הקו של אדלר ומסבירים שכל מה שהילד עושה להורים שלו זה מסביב לסוגיית השייכות.

ילד טוב שמתנהג יפה ועושה רק נחת להורים, למד שייכות חיובית. מקבל פידבק חיובי ומרגיש שייך.

אבל גם ילד שעושה צרות ועף מבית ספר כל יומיים ומטרטר את אחים שלו הקטנים והגדולים.. גם הוא בעצם מחפש תשומת לב שלילית שבאופן מוטעה זה גם מספק לילד שייכות…

הם הולכים רחוק יותר ואומרים שאפילו ילד שיש לו בעיות פיזיות שונות (עצירות, וכאבים שונים) גם זה יכול לנבוע מצורך בתשומת לב = שייכות…

היהדות מכירה מאוד את הצורך האנושי הכל כך בסיסי הזה ועשה מסביב לנושא השייכות הרבה. מצוות, מנהגים, טקסים, חגים, ואין כמו החג של משלוח מנות איש לרעהו…

החסידים בכלל לקחו את זה לקצה ובנו את ההווי היהודי מסביב לשייכות לחצר לאדמו"ר לטישים לאירועים למוסדות, ואני כותב את זה במלוא הרצינות ההערכה וההשתוממות איך ידעו לכוון כל כך מדויק לצרכי הנפש.

לסיכום ביניים, שייכות זה דבר חשוב ונחוץ והכרחי לנפש האדם כדי להתקיים.

בלי תחושת השייכות אין לנו חיים.

וכעת אפנה אליך ואל מילותיך:

אז מה אתה כותב? שיש לך צורך גדול בשייכות.

כדי להיות שייך אתה חייב:

להיות מהחלקים היותר מרכזיים בחברה "בעל תפקיד" (דרשה, מג"ש, ראש כולל, גבאי, רב)

לא להיות "עוד אחד" להיות מיוחד

אתה זקוק לשייכות גם במחיר ש:

תפלס את דרכך למרכז באגרסיביות להשפיל להפחיד ולאיים על מי שיפריע בדרכך

כשאתה מרגיש שייך אתה מקבל עוצמות ו:

מרגיש סוג של ביטחון בעצמי להיות נחמד ולעזור ולתת גם את הנשמה

מצליח לתת בלי שהשני ירגיש נזקק

מעודד ומהפיח תקווה ואפילו מצליח להוציא אדם מעצבותו

וכשאין שייכות כמו שאתה רגיל, אתה לא ראש כולל ולא גבאי ובלי תפקיד מיוחד, מה קורה? מה קורה כשאתה "סתם אתה"? מתחיל בלאגן.

כשאנחנו מרגישים שאין שייכות זה נהיה סיוט. אימה! הישרדות!!

אתה מרגיש נטע זר

מסתגר בפינות בתי מדרש לומד לבד בורח מאנשים מתבייש לדרוש נבוך מלדבר עם אנשים

חושב מחשבות איומות על בריאותך הנפשית

שונא את העולם ומאחל להם כל רע כועס על אחרים ועל עצמך ועל חפים מפשע

לא נהנה מאישתך הנדירה ומהילדים המתוקים שלך

לא מבין למה ה' ברא אותך עם טבע כזה שאתה תלוי כל הזמן ברמות קשות בחברה

אתה מבזבז את החיים שלך כי אין ישוב הדעת לדברים החשובים באמת שזה צידה לעולם הבא חינוך ילדים וכו…

ומרוב תיסכול מרגיש שאתה ממש כבר לא אוהב את ה' כי הרי המצב הזה ממנו ואין לך כוח לסבול את זה

אתה אומר לו קח אותי מפה אין לי כוח לשחק את המשחק

זה גיהינום באמת אין לך כוח

זה ממש שורף. שובר את הלב. את הלב שאולי לא גדל בזמן שהמוח לא הפסיק לגדול.

כי כשהלב גודל הוא לומד איך לקבל יציבות ושייכות גם בלי התלות בכל מיני דברים חולפים ונפסדים.

מובא בבעל המאור (הרז"ה. בהקדמתו לפירושו על הרי"ף) וזו לשונו: "במקומות רבים בכתוב נקראת הנפש החיה "כבוד", כדכתיב: 'לכן שמח ליבי ויגל כבודי', וכתיב: 'עורה כבודי', וכתיב: 'למען יזמרך כבוד'. כי הבורא אצלה (האציל אותה) על האדם מכסא כבודו ובה נתן עליו מהודו והוא העצם הנכסף אל יסודו …"

לעניות דעתי הכבוד הזה שנקרא נפש הוא עצמו תחושת השייכות שהיא ממש פיקוח נפש עבור האדם.

ומה שאתה כיום מבין (דייקתי קצת ושיניתי מלשונך) שלא עשיתי "רק" חסד עימם אלא "גם" חסד עם עצמך זה בסדר גמור. כשאנחנו עושים ופועלים ונותנים וכנגד זה מרגישים משמעות זו ברכה. ככה העולם עובד.

הרבה פעמים אני גם מרגיש על עצמי שהמניעים לא טהורים. שיש לי אינטרס / מניפולציה / מטרה שלא לשמה… למדתי שאני מורכב מהרבה רבדים. ותמיד יהיו חלקים תקינים בריאים וטובים ששואפים לטוב, כמו שתמיד יהיו בי חלקים לא מתוקנים ששואפים להרס ואנוכיות. אני לא נבהל. גם וגם.

עבודת החיים היא באמת לשנות את המאזן שיהיו הרבה אחוזים של מניעים טובים וכמה שפחות אחוזים של מניעים אנוכיים ולא טהורים.

מה תכלס? איך עושים את זה?

אני חושב שזו עבודת חיים. לא איזה טיפ קטן או שטיקל באיזה ספר מוסר. גם לא סיסמת זהב כלשהי.

ממש עבודת חיים.

למצוא איש טיפול ולעבד איתו את המניעים, להבין את עצמך והמנגנונים.

חשבון נפש קבוע

להיות חלק מחבורה / חברים העוסקים בנושא הנפש והלב

קריאה קבועה בספרים וספרות שעוסקת בנושא

להתפלל על זה (להתבודד על זה)

לכתוב על זה

זוהי עבודת חיים. מה לך בוש כי לכך נבחרת…

מברך אותך שתוכל למצוא את ה"שייכות" האמיתית שלך בעולם וקשרים שסביבך.

ושתוכל ללמד אחרים מהניסיון שלך ומהחיפוש שלך למצוא את השייכות,

ושנזכה כל עם ישראל כאיש אחד בלב אחד להרגיש בבית אחד עם השני, ולא להיות כל הזמן במלחמה ודריכות וחיכוך, אלא בשלום ושלווה והשקט ובטח.

נשמח שתעדכן בהמשך המסע

אוהב,

יואל

[email protected]