שלום לך אישה יקרה מאוד,

אני מתנצלת מאוד על האיחור הגדול במענה.

כשקראתי את דבריך בפעם הראשונה, חשבתי שהנה עוד שאלה על כיסוי ראש. אבל מיד בקריאה השנייה הבנתי, שכיסוי הראש במקרה שלך מיצג עבורך סטטוס מסוים, ולא הוא בעצמו הבעיה.

את חרדית, לדבריך. מתנהגת על פי ההלכה, אבל רוצה להרגיש שייכת לחברה הכללית.

האמת, שמאוד מעניין אותי מדוע?

כי החברה הכללית מתייחסת לחברה החרדית, כנכשלת? כלא מפותחת? כחסרת דעת? ואת לא רוצה להיכלל בקבוצת התיוג הזו?

כי החברה החילונית היא הטובה? הראויה? הנחשבת? המפותחת? ואת רוצה להיות מזוהה עם הכותרות האלה?

את מציינת שאת רוצה להיות חלק מקידוש השם. אם המבט שלך הוא שהתפקיד שלך לייצג את הציבור החרדי בכבוד, אז המראה שלך כולל המטפחת עושה זאת היטב, את חלק מקידוש השם.

האם אכן את מעוניינת בקידוש השם או בהכרה והערכה מהחילונים, ו"אישור" שלהם לנורמאליות, שלך, שלנו כחברה?

הפן שמטריד אותי בשאלתך הוא מדוע את רוצה להיות נחשבת טובה חכמה שווה בעיני החברה החילונית?

מי אמר שהם קובעים את סרגל הנורמאליות בעולם?

איך הגענו למצב שחשובה לנו דעתם יותר מכל דעה אחרת?

אני לא בטוחה שהתשובות שאני אכתוב הן התשובות שאת תעני לעצמך. אבל אנסה להציג להלן מספר רעיונות כלליים.

הרעיון הראשון הוא שאכן החילונים מסבירים לנו פעם אחר פעם שהם קובעי הסדר בארץ הזו, הם קובעי המוסר, וסרגל הנורמאליות נמצא בידיים שלהם.

הכיצד?

למשל התבוננות כלי התקשורת בחברה החרדית לעיתים קרובות מקוממות מאוד. סיקור אירוע חדשות כל שהוא תוך דגש על מאפיין האדם או החברה, לעיתים קרובות פוגע בחברה. לתאר אירוע שבו הורה שכח חלילה ילד ברכב ולספר שהוא חרדי, זו לדעתי פגיעה בחברה החרדית. אין קשר בין הזהות של השוכח לאירוע, זה לא אירוע סוציולוגי קבוצתי קהילתי.

לעניות דעתי התרגלו בארץ שסיקור של אירועים הקשורים בחרדים, גם כאשר האירוע אינו קשור למאפייני החברה, מודגשת הזהות החרדית של משתתפי האירוע, ומודגשת פרשנות שלילית על הקבוצה התלויה באירוע כחלק מקבוצה כללית גדולה. עובדה זו פוגעת בחברה החרדית.

תארי לך שכאשר יהיה אירוע עם אדם הגר בקיבוץ, הוא יסוקר תחת הכותרת אדם קיבוצניק נפל מ….החברה הכללית לא תקבל את התיוג, היא תמחה ותעמיד לדין את מוציאי הדיבה החברתית קבוצתית.

החברה החרדית נמצאת בחצי עשור האחרון על סדר היום הציבורי בהיבטים רבים.

חלק מההיבטים אכן שייכים למאפייני החברה, למשל דיון בתעסוקת נשים חרדיות רלוונטי שיעשה תחת הכינוי חרדיות, כי אכן יש מאפיינים ייחודיים לתעסוקתן. לעומת זאת סיקור כי אישה חרדית חצתה את הכביש עם שני ילדיה שלא במעבר חציה ונחבלה, זה סיקור פוגעני. סיקור כזה לא ייכתב על אישה שאינה חרדית ויתייג את זהותה החברתית.

ומה לכל עניין התקשרת ולך?

מאחר והחברה החרדית נמצאת תחת זכוכית מגדלת של ביקורת חברתית על כל פעולותיה, התמונה הכללית שבאמצעותה מציגה החברה החילונית את החברה החרדית, היא תמונה לא פוטוגנית.

לתמונה הזו אחראית קבוצת אומנים גדולה ורחבה, שבעבודת צוות, מקדמים צביעה מגמתית של התמונה והדמיות בקווים קודרים, ומכוערים.

את לא רוצה להיות לא צל ולא דמות בתמונה הזו.

את, עם המטפחת, את כבר אישה חרדית לכל הדעות.

את כבר לא יכולה להתחבא מתחת לחצאית הוורודה המודרנית.

את כבר לא יכולה להתבלט בסגנון הלבוש האירופאי המוקפד שלך, כי את הכל "הורסת" המטפחת. השביס הזה שעל ראשך, שאמור לתת לך מקום של כבוד והבדלה: את אישה את נשואה, את שייכת ומיועדת לאיש, ואין לך עניין עם אף אדם אחר, זו הזהות שהמטפחת מייצרת עבורך

לכאורה זהות נפלאה.

אבל, לא נוח לך בה כי הזהות הזו מתפרשת על ידי אנשים שדעתם עליך חשובה לך. הם מזהים אותך עם המטפחת כאישה חרדית השייכת לקבוצה שהם החליטו לתייג אותה כנכשלת, הם בלי רצונך מוסיפים אותך לתמונת האומנות שהם החליטו לכער בכל מחיר.

כעת הבחירה בידיך.

לשחק להם לידיים ולהרגיש נחשלת, שייכת לקבוצת נחשלים,…???

או ללכת בגאון ובתחושת זכות עם המטפחת ולהתנהג כאישה כשרה בכל מובן, שמעריכה את עצמה ולא זקוקה להערכה חיצונית של אנשים שהחליטו שהם פטרוני היקום?

אז מה לעשות?

להפסיק לרצות "שיתייחסו אליך כשווה אליהם"(כדבריך למעלה).

לשנות את התפיסה, ולהאמין שאת הערך שלך, לא הם קובעים, אלא את !

מאחלת לך הצלחה רבה

תקוה,

[email protected]