שואלת יקרה,

שוב ושוב קראתי את השאלה שלך, בניסיון ללמוד את הסיפור שלך. ללמוד על האדם שאת, על הרעייה שאת ועל האמא שאת.

למרות שהשאלה שלך מציגה תמונה חלקית בלבד, יש דברים שהצלחת להעביר באופן די ברור –

החלום שהיה לך והסדקים שנוצרו בו עם הזמן. הבלבול שמתבטא בכתיבה הלא מאורגנת. תחושת המחנק שמסתתרת מאחורי המשפטים הטעונים והדחוסים. הכמיהה הבלתי מתפשרת לאוויר צלול. לסדר. לחווית חיים מלאה וחיובית.

הרשמת אותי מאוד בנחישות שלך – לא לוותר. לשקם, לעבוד ובלבד שתזכי לחיות את חייך כמו שאת מאמינה שראוי לחיות אותם. להעניק לעצמך במתנה אישה בריאה ושמחה ולבני ביתך אמא ורעיה חיונית ומאושרת.

ברשותך לפני שנצלול פנימה, קחי נשימה עמוקה. הכי עמוקה שאת יכולה. תנשמי אוויר חדש, נקי, צלול. תמלאי את הריאות שלך באנרגיות חדשות. תפנימי את היכולת שלך לאפשר לעצמך בכל רגע נתון חוויה של התרחבות – את יכולה לשלוט בקצב הנשימה שלך, את יכולה לשלוט באוויר שאת בוחרת לנשום. נשימה עמוקה ונכונה מרגיעה את הגוף, משחררת סטרס. תרגול של נשימה עמוקה, מפחית חרדה ומרפה את הלב, המח והשרירים.

כמו שצמח חייב אוויר כדי לפרוח ולגדול, כך גם אנחנו זקוקים לאוויר כדי לגדול ולהתפתח. לכן, אני מציעה לך לא לוותר על נשימות עמוקות ומרגיעות, ככל שאת מרגישה שאת זקוקה לכך. נשימה נכונה חיונית לתהליך שאת מאחלת לעצמך.

כעת בואי נתפנה לעשות סדר, או ליתר דיוק להמשיך בתהליך שהתחלת לבסס בעצמך.

בסוף השאלה הנחת את הנקודות שאת מעוניינת לברר לעצמך. מאחר שזיקקת בצורה כל כך יפה ומרשימה את נקודות הכאב שלך, אתבסס בתשובה על הנקודות שהעלית. ברשותך רק אשנה מעט את הסדר.

כשקראתי את אותן הנקודות שהעלית גיליתי שלכולן מכנה משותף – מוטיב הדינמיות. את מבקשת להבין את הדינמיות במצבי הרוח שלך, במצב האישי שלך ובמערכת היחסים שלכם. את כואבת את התנועה הזו, אבל אני רוצה לספר לך שפה בדיוק טמונה הבשורה – מצב דינמי מסמל חיות. החיים הם ריקוד מתמשך. כל עוד התנועה נמשכת זהו סימן טוב. כשהתנועה קופאת והמצב סטטי, אז יש מה לדאוג כיוון שמצב סטטי מתריעה על היעדר חיים. ההתכנסות שאת מתארת בעקבות הלידה, ההאטה במערכת היחסים שלך והמעבר מרווקה משוחררת לאמא ורעיה מחויבת – כל אלו משקפים תנועה, ריקוד. אפשר ורצוי לאזן את התנועה, אבל חשוב לזכור שמדובר בתנועה חיובית ובלתי נמנעת כל עוד יצר החיים פועם.

עכשיו לנקודות שהעלית –

״האם תקין שאני ככה? רגע שמחה וכל דבר יכול להדליק אותי?? זה השפעה של הלידה? אני כמעט 5 חודשים אחרי״: כן! תקין בהחלט. רק כדי לסבר את האוזן, מובא בגמרא שלאישה לוקח 12 חודשים להתאושש מהלידה. המערכת ההורמונלית פחות מווסתת והדבר משפיע על מצב הרוח שלנו כנשים. תהי קשובה למצב הנפשי שלך. תני לגוף להתאושש. תהי סלחנית כלפי עצמך. אל תאיצי תהליכים. תחבקי את עצמך ותהי סמוכה ובטוחה שעם הזמן המצב ילך ויתאזן. יחד עם זאת, תהי קשובה. אם את מרגישה שהתנודתיות הזו גובה ממך מחירים יקרים מידי, אל תתביישי לבקש עזרה – מהמשפחה או מכל מקור עזרה אחר שיכול להקל עלייך בשלב הזה.

״רוצה לחזור לשמחת החיים שלי ולטפל בבת בכייף.״: לבת שלך יש אמא מקסימה. יש לה אמא שאיכפת לה מהאמא שהיא, וזה לא ברור מאליו. את לא אמא מושלמת, וגם אף פעם לא תהי כזו. כהורים אנחנו צריכים לשאוף להיות שלמים ולא מושלמים. שלמים עם העובדה שאנחנו אנושיים ומורכבים ואין שלמות עלי אדמות. את עוברת תקופה מאתגרת, וזה בסדר גמור שהבת שלך תספוג את זה במידה מסויימת, כל עוד את אותה אמא אוהבת ואכפתית.

אבל מה באמת לגבי שמחת החיים שאת מרגישה שחמקה מבין ידייך? קודם כל, כמו שאמרנו יש כאן את העניין של הוויסות ההורמונלי שבע״ה יתייצב. יחד עם זאת ייתכן שיש לך עבודה לעשות כדי להשיג לעצמך את שמחת החיים שאת שואפת אליה. אני מרגישה שאת תולה את שמחת החיים שלך באירועים חיצוניים ובמצב כזה ברור שקשה לשמוח. שמחת החיים שלנו צריכה להיות בלתי תלויה. היא צריכה להיות פנימית ומחוברת. הרי ברור לך שרווקות זו לא ארובה לאושר ובאותה מידה גם לא נישואים. כל עוד מידת השמחה שלנו תהיה תלויה בגורמים חיצוניים, השליטה עליה לא תהיה בידיים שלנו. זו עבודת חיים להפוך את השמחה לבלתי תלויה, אבל שכרה בצידה!

״איך אגרום לעצמי לא לצפות לקבל מבעלי, לא מעונינת לבקש ממנו, אני גם אוזרת אומץ וגם לא מקבלת, נמאס לי להרגיש העניה בפתח״ למרות שאני מרגישה שזו נקודת הכאב שגרמה לך לכתוב לנו, אני מגיעה אליה רק עכשיו. הסיבה היא מאחר שאני חושבת שעיקר המוקד צריך להיות את. ככל שאת תהי שלמה ושמחה, תחושי אחרת גם במישור הזוגי. כשאת תרגישי מלאה ומאושרת בזכות עצמך, הציפייה מבעלך תרד. לא תרגישי שהשמחה שלך תלויה במחוות מצידו. המחוות שלו יהיו בונוס ולא תנאי הכרחי לשמחת החיים שלך. במקביל, אני מציעה לך לנסות ללמוד את השפה שלו. תנסי ללמוד איך הוא כן מבטא הערכה וחיבה כלפייך. ייתכן שאת מוצאת ביטוי במתנות והוא מוצא את זה במשהו אחר. ומה תרוויחי מכך? ככל שקומתך תזדקף ותרגישי מלאה ובלתי תלויה במחוות שלו, תהי יותר פתוחה ופנויה להקשיב לו. בנוסף, ככל שתשחררי את האחריות, ייתכן שהוא ייקח אותה על עצמו. תאפשרי לו וואקום שאליו הוא יוכל להיכנס.

״אין לי חשק אל בעלי, במישור הזה הוא לא מבין אותי, למרות שאני מדברת ומסבירה את עצמי, הוא נשאר עם ההתנהגות שלו, לפעמים אני ממש מרגישה שאני בזה לו״: הרבה פעמים המישור האינטימי משקף את הדינמיקה הזוגית שלנו. אם הדינמיקה הזוגית שלכם יודעת עכשיו האטה, ייתכן בהחלט שתחושי את זה גם במישור האינטימי. לכן אני מציעה לך למקד עכשיו את העבודה במישור של הדינמיקה הזוגית היומיומית. כמו שכבר אמרנו – תתחילי עם לדאוג לעצמך. תמשיכי עם לשחרר מבן הזוג את האחיזה והציפיות. תני לו לנגן בחליל שלו למרות שלטעמך הוא מזייף. אם את מרגישה שאת מסוגלת לכך, תצרי גם הזדמנויות חווייתיות – יציאה לבית קפה, משחק יחד. אבל, אל תצפי מבעלך לגרום לך להינות, אלא תצפי מעצמך למצוא מה בסיטואציה גורם לך להינות. תשלחי את הציפייה לחופשי.

לסיום, אני מציעה לך להתמקד בעצמך. תנשמי עמוק ותזכרי שהתנודות שאת חווה הם רק סימן של חיים. תני להם להיות כאן, הם שמזמינים אותך לעבוד, ליצור ולהתקדם במישור האישי והבין אישי.

מאחלת לך חג גאולה שמח,

דבורה.