דלג לתוכן
דבר ראשון יישר כוח גדול, אתם עושים דבר יפה ומרגש כל כך, ומדהים לראות שיכול להיות היום ליהודי דתי מענה בכל נושא.
אני נשוי קרוב לשנה לאשה נפלאה, וקצת אחרי החתונה התחילו לי מצבי רוח משתנים, בחודשים הראשונים הייתי מתכנס מפעם לפעם בעצמי, עם ירידה חדה במצב הרוח, אשתי הייתה מנסה להוציא אותי מזה עד שהיה עובר, הייתי מוצא תמיד סיבה שנשמעת לי טובה למה זה קורה באותו זמן – חוויה לא נעימה שעברתי בכוילל, או על משהו לא נחמד שאשתי אמרה או עשתה, מהר מאד הבנתי שזה משהו עמוק יותר, שם הגיעה המחשבה שזה הסתגלות לחיים החדשים, למחויבות לזוגיות, למחויבות לתפקוד הבית שאני לוקח בו חלק גדול, ושהעול הזה גורם לי לקושי, אך ככל שהזמן עובר אני מבין שגם זה לא הסיבה.
אחרי כמה חודשים מהחתונה זה הפך להיות יותר עצבים יחד עם הדיכאון, שבאים וחולפים, לפעמים אחרי דקות ולפעמים אחרי שעות, ולעיתים רחוקות גם ימים, תמיד עם תירוץ וסיבה, אבל בלי פרופורציה למקרה, ברוב המקרים האשמה תיפול מייד על אשתי שכביכול גרמה לי לתחושה גרועה בזה שלא עשתה את המטלה שלה בבית בזמן שציפיתי, אבל אני נכנס למצב רוח ממש לא טוב ביחס למה שהיה, ואני מצפה תמיד שאשתי תפייס אותי על זה, למרות שאני יודע שהסיפור גדול יותר מאותו מקרה ספציפי, בשורה התחתונה אני לא מצליח להיות מאושר מספיק לפחות לא בהרבה מהזמן, מצב הרוח שלי יכול להשתנות בכמה דקות ככה וכמה ככה, תחושה של חוסר יציבות.
עם חברים המצב רוח שלי ממש טוב וההתנהלות מצוינת ממש, אך עם אשתי אני לא יודע אפילו על עצמי איך ארגיש בעוד דקות כשהיא תחזור מהעבודה, מה שקורה הרבה שאני במצב רוח מצוין עד שהיא חוזרת ובבת אחת אני נכנס למין דיכאון זמני, שגם את זה קישרתי בהתחלה לקושי שלי במחויבות, ולעול שזה עושה לי כשהיא נכנסת הביתה אחרי שהייתי שעות לבד ויכולתי לעשות מה שרציתי, כמובן שעם הזמן הבנתי שזה לא העניין.
אדגיש, שאני אוהב מאד את אשתי והיא מצידה אוהבת אותי אהבת נפש וסולחת לי הרבה יותר ממה שאני סולח לעצמי, מכילה אותי מאד, והיא אישה באמת מושלמת מבחינתי. היא מדברת מדי פעם על זה שהיא מרגישה שאני מעיר לה על יותר מדי דברים וקשה לה עם זה מאד כי היא מרגישה שכמה שהיא מתאמצת בשבילנו ובשביל הקשר זה לא מספיק, אני בהחלט מעיר לה הרבה יותר ממה שהיא מעירה לי ומצפה ממנה כביכול לשלמות, שלא בצדק, וקורה כנראה בגלל הצורך שלי להאשים משהו או מישהו בירידות במצב הרוח שלי, כי ברוב המקרים הערות קורות שכאני לא במצב רוח טוב, או שכשאני במצב רוח טוב אני פשוט מעיר בצורה נכונה, נעימה וטובה יותר שלא מפריעים לה כל כך, גם מצידה היא אמרה שמה שבעיקר קשה לה בדברים שאני מעיר לה זה איך שאני מגיב לזה – שאני נהיה מבואס בצורה לא מידתית למשל כשהיא לא הספיקה לעשות דברים בבית למרות שהיה לה הרבה זמן פנוי, וגורם לה להרגיש כאילו היא לא מספיק טובה בשבילי ולא עומדת ביעדים שבן אדם אמור להיות בקשר זוגי כזה. ואני באותו הזמן מאמין באמת שקשה לי עם אותם ההתנהלויות המסוימות שלה, אבל למסקנה אני מבין שזה כנראה קורה כי אני פשוט לא מצליח להבין למה אני מרגיש ככה
אשתי מצידה רוצה שנלך לטיפול זוגי, כי היא גם מאשימה את עצמה במידה מסוימת בדברים נכונים שאני מעיר לה, היא שונה ממני מהותית באופי, יותר רחפנית למשל, וקשה לי מאד עם זה שנשכחים דברים, או שמחליקים כל מיני מטלות למיניהם,
אני לא בטוח אם אנחנו צריכים ללכת יחד לטיפול זוגי, או אם אני לבד צריך לסדר את העניין זה עם עצמי אצל פסיכולוג או אפילו פסיכיאטר, אך כן אדגיש שכאברך קשה לי מאד לחשוב על הוצאה כזו, שלא ברור לי מאיפה אביא, ובמיוחד שזו השקעה שלא בהכרח תועיל מספיק או בכלל, או שאפילו לא נצרכת.
אחרי כל זה אדגיש שרוב הזמן אני בהחלט בסדר גמור, בעל מסור ונותן המון, מאושר ושמח, והזוגיות שלנו סה"כ תקינה וטובה, אנחנו מתקשרים הרבה ושמים לב מאד אחד לצרכים של השניה, אך כל המקרים לעיל קורים יותר מדי פעמים בלי שום סיבה מספקת הנראית לעין, כיון שגם בלימודי אני מצליח וחוזר בד"כ עם סיפוק, ככה שבעצם מבחינתי לא חסר לי כרגע כלום.
אציין עוד שגם בתור בחור רווק היו לי מצבי רוח פחות טובים, אך אז האשמתי אותם בצורך שלי בזוגיות (מה שנהיה אירוני) והם היו קורים גם הרבה פחות פעמים
