The Butterfly Button
יש לי הרבה ציפיות וכעסים על בעלי ובעיקר מאז שילדתי

שאלה מקטגוריה:

מאד נהנת מהתוכן שבאתר. תבורכו.
אני בת 30, התחתנתי לפני כשנה וחצי ותוך 3 חודשים הריון ברוך ה’.
הזוגיות שלנו לעיתים סבילה ולעיתים טובה.
יש לי הרבה ציפיות וכעסים על בעלי, הלידה במלחמה בכלל היתה אתגר.
מלהיות רווקה פעילה ששמלאה את החיים בעשייה, מתנהלת כלכלית לבד וקונה מה שנראה לי, הפכתי להיות נשואה שמחשבת כל שקל ובקושי קונה לעצמה, גם כשאני קונה יש לי מצפון.
אני מאד מעריכה ואוהבת את בעלי ולפעמים שונאת אותו וכועסת וצועקת עליו. מאז הלידה אני לא מרגישה מווסתת, העצבים יוצאים בלי סינון.
אני גרה רחוק ממקום מגורי ברווקות, מרגישה בעיר נטע זר, בלי חברה ובלי משפחה, העבודה גם מחוץ לעיר.
בעלי טיפוס שאם אני מבקשת לדוגמא מתנה ללידה, הוא יאמר שהוא יודע שהוא צריך לקנות, אבל לא יוצא. זה נושא שמפריעה לי מאד, אני טיפוס שקונה לו הרבה, גם לפני החתונה, והוא כמעט וכלום. מטריף אותי שעציץ לאמא שלו הוא קונה, לאשתו פשוט כלום!!!!
אין חיזורים, הכל רק מילים בלי מעשים, אין לי אמון בו בקטע הזה, לפעמים אני מרגישה שאני נשרפת, מרווקה נטולת עול, הפכתי להיות המממנת של שכד, ארנונה גז מיים חשמל.
אכלנו כבר הרבה מהחסכונות מהחתונה.
בעלי לומד בכולל בבוקר, תמיד הוא יגיד, אפילו אבטל לימוד ונצא לטייל, בפועל, הכל דיבורים.
אצלו זה ממש הפתגם, דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.
ירד לי החשק ממנו, גם ככה אני עם כאבים אחרי הלידה.
יושבת בבית, מסתכלת על הילדה המתוקה הזאת ושואלת למה היא קבלה אותי ככה, למה מגיע לה שבמקום אנרגיות טובות היא תשמע את אמא שלה מתעצבנת על אבא. למה מגיע לי לחיות בלי אוויר, רחוק מכל המוכר והטוב והקרוב בעיר שאני כבר מתעבת. והכל צריך להיות לפי החליל הזייפן שלו.
נמאססס לי לעשות דברים בבית, אפילו לנקות לפסח.
התחושה שהשמחה שלי ועוד כרווקה!!! שחכתה שנים טובות, פשוט התאדתה ובמקום באה אישה מתוסכלת ולפעמים מיואשת.
רוצה לחזור לשמחה שלי, מרגישה שאין לי טעם בכלום!!!
אפילו אין לי חשק לצאת מהבית וקניות חבל לי על הכסף. קונה לילדה..
בקיצור: הכל יצא מבולבל, אנסה לסכם:
א. איך אגרום לעצמי לא לצפות לקבל מבעלי, לא מעוניינת לבקש ממנו, אני גם אוזרת אומץ וגם לא מקבלת, נמאס לי להרגיש העניה בפתח.
ב. רוצה לחזור לשמחת החיים שלי ולטפל בבת בכיף.
ג. האם תקין שאני ככה? רגע שמחה וכל דבר יכול להדליק אותי?? זה השפעה של הלידה? אני כמעט 5 חודשים אחרי.
ד. אין לי חשק אל בעלי, במישור הזה הוא לא מבין אותי, למרות שאני מדברת ומסבירה את עצמי, הוא נשאר עם ההתנהגות שלו, לפעמים אני ממש מרגישה שאני בזה לו.
אשמח לתשובה ולסידור הראש. תודה רבה!

תשובה:

שואלת יקרה,

שוב ושוב קראתי את השאלה שלך, בניסיון ללמוד את הסיפור שלך. ללמוד על האדם שאת, על הרעייה שאת ועל האמא שאת.

למרות שהשאלה שלך מציגה תמונה חלקית בלבד, יש דברים שהצלחת להעביר באופן די ברור –

החלום שהיה לך והסדקים שנוצרו בו עם הזמן. הבלבול שמתבטא בכתיבה הלא מאורגנת. תחושת המחנק שמסתתרת מאחורי המשפטים הטעונים והדחוסים. הכמיהה הבלתי מתפשרת לאוויר צלול. לסדר. לחווית חיים מלאה וחיובית.

הרשמת אותי מאוד בנחישות שלך – לא לוותר. לשקם, לעבוד ובלבד שתזכי לחיות את חייך כמו שאת מאמינה שראוי לחיות אותם. להעניק לעצמך במתנה אישה בריאה ושמחה ולבני ביתך אמא ורעיה חיונית ומאושרת.

ברשותך לפני שנצלול פנימה, קחי נשימה עמוקה. הכי עמוקה שאת יכולה. תנשמי אוויר חדש, נקי, צלול. תמלאי את הריאות שלך באנרגיות חדשות. תפנימי את היכולת שלך לאפשר לעצמך בכל רגע נתון חוויה של התרחבות – את יכולה לשלוט בקצב הנשימה שלך, את יכולה לשלוט באוויר שאת בוחרת לנשום. נשימה עמוקה ונכונה מרגיעה את הגוף, משחררת סטרס. תרגול של נשימה עמוקה, מפחית חרדה ומרפה את הלב, המח והשרירים.

כמו שצמח חייב אוויר כדי לפרוח ולגדול, כך גם אנחנו זקוקים לאוויר כדי לגדול ולהתפתח. לכן, אני מציעה לך לא לוותר על נשימות עמוקות ומרגיעות, ככל שאת מרגישה שאת זקוקה לכך. נשימה נכונה חיונית לתהליך שאת מאחלת לעצמך.

כעת בואי נתפנה לעשות סדר, או ליתר דיוק להמשיך בתהליך שהתחלת לבסס בעצמך.

בסוף השאלה הנחת את הנקודות שאת מעוניינת לברר לעצמך. מאחר שזיקקת בצורה כל כך יפה ומרשימה את נקודות הכאב שלך, אתבסס בתשובה על הנקודות שהעלית. ברשותך רק אשנה מעט את הסדר.

כשקראתי את אותן הנקודות שהעלית גיליתי שלכולן מכנה משותף – מוטיב הדינמיות. את מבקשת להבין את הדינמיות במצבי הרוח שלך, במצב האישי שלך ובמערכת היחסים שלכם. את כואבת את התנועה הזו, אבל אני רוצה לספר לך שפה בדיוק טמונה הבשורה – מצב דינמי מסמל חיות. החיים הם ריקוד מתמשך. כל עוד התנועה נמשכת זהו סימן טוב. כשהתנועה קופאת והמצב סטטי, אז יש מה לדאוג כיוון שמצב סטטי מתריעה על היעדר חיים. ההתכנסות שאת מתארת בעקבות הלידה, ההאטה במערכת היחסים שלך והמעבר מרווקה משוחררת לאמא ורעיה מחויבת – כל אלו משקפים תנועה, ריקוד. אפשר ורצוי לאזן את התנועה, אבל חשוב לזכור שמדובר בתנועה חיובית ובלתי נמנעת כל עוד יצר החיים פועם.

עכשיו לנקודות שהעלית –

״האם תקין שאני ככה? רגע שמחה וכל דבר יכול להדליק אותי?? זה השפעה של הלידה? אני כמעט 5 חודשים אחרי״: כן! תקין בהחלט. רק כדי לסבר את האוזן, מובא בגמרא שלאישה לוקח 12 חודשים להתאושש מהלידה. המערכת ההורמונלית פחות מווסתת והדבר משפיע על מצב הרוח שלנו כנשים. תהי קשובה למצב הנפשי שלך. תני לגוף להתאושש. תהי סלחנית כלפי עצמך. אל תאיצי תהליכים. תחבקי את עצמך ותהי סמוכה ובטוחה שעם הזמן המצב ילך ויתאזן. יחד עם זאת, תהי קשובה. אם את מרגישה שהתנודתיות הזו גובה ממך מחירים יקרים מידי, אל תתביישי לבקש עזרה – מהמשפחה או מכל מקור עזרה אחר שיכול להקל עלייך בשלב הזה.

״רוצה לחזור לשמחת החיים שלי ולטפל בבת בכייף.״: לבת שלך יש אמא מקסימה. יש לה אמא שאיכפת לה מהאמא שהיא, וזה לא ברור מאליו. את לא אמא מושלמת, וגם אף פעם לא תהי כזו. כהורים אנחנו צריכים לשאוף להיות שלמים ולא מושלמים. שלמים עם העובדה שאנחנו אנושיים ומורכבים ואין שלמות עלי אדמות. את עוברת תקופה מאתגרת, וזה בסדר גמור שהבת שלך תספוג את זה במידה מסויימת, כל עוד את אותה אמא אוהבת ואכפתית.

אבל מה באמת לגבי שמחת החיים שאת מרגישה שחמקה מבין ידייך? קודם כל, כמו שאמרנו יש כאן את העניין של הוויסות ההורמונלי שבע״ה יתייצב. יחד עם זאת ייתכן שיש לך עבודה לעשות כדי להשיג לעצמך את שמחת החיים שאת שואפת אליה. אני מרגישה שאת תולה את שמחת החיים שלך באירועים חיצוניים ובמצב כזה ברור שקשה לשמוח. שמחת החיים שלנו צריכה להיות בלתי תלויה. היא צריכה להיות פנימית ומחוברת. הרי ברור לך שרווקות זו לא ארובה לאושר ובאותה מידה גם לא נישואים. כל עוד מידת השמחה שלנו תהיה תלויה בגורמים חיצוניים, השליטה עליה לא תהיה בידיים שלנו. זו עבודת חיים להפוך את השמחה לבלתי תלויה, אבל שכרה בצידה!

״איך אגרום לעצמי לא לצפות לקבל מבעלי, לא מעונינת לבקש ממנו, אני גם אוזרת אומץ וגם לא מקבלת, נמאס לי להרגיש העניה בפתח״ למרות שאני מרגישה שזו נקודת הכאב שגרמה לך לכתוב לנו, אני מגיעה אליה רק עכשיו. הסיבה היא מאחר שאני חושבת שעיקר המוקד צריך להיות את. ככל שאת תהי שלמה ושמחה, תחושי אחרת גם במישור הזוגי. כשאת תרגישי מלאה ומאושרת בזכות עצמך, הציפייה מבעלך תרד. לא תרגישי שהשמחה שלך תלויה במחוות מצידו. המחוות שלו יהיו בונוס ולא תנאי הכרחי לשמחת החיים שלך. במקביל, אני מציעה לך לנסות ללמוד את השפה שלו. תנסי ללמוד איך הוא כן מבטא הערכה וחיבה כלפייך. ייתכן שאת מוצאת ביטוי במתנות והוא מוצא את זה במשהו אחר. ומה תרוויחי מכך? ככל שקומתך תזדקף ותרגישי מלאה ובלתי תלויה במחוות שלו, תהי יותר פתוחה ופנויה להקשיב לו. בנוסף, ככל שתשחררי את האחריות, ייתכן שהוא ייקח אותה על עצמו. תאפשרי לו וואקום שאליו הוא יוכל להיכנס.

״אין לי חשק אל בעלי, במישור הזה הוא לא מבין אותי, למרות שאני מדברת ומסבירה את עצמי, הוא נשאר עם ההתנהגות שלו, לפעמים אני ממש מרגישה שאני בזה לו״: הרבה פעמים המישור האינטימי משקף את הדינמיקה הזוגית שלנו. אם הדינמיקה הזוגית שלכם יודעת עכשיו האטה, ייתכן בהחלט שתחושי את זה גם במישור האינטימי. לכן אני מציעה לך למקד עכשיו את העבודה במישור של הדינמיקה הזוגית היומיומית. כמו שכבר אמרנו – תתחילי עם לדאוג לעצמך. תמשיכי עם לשחרר מבן הזוג את האחיזה והציפיות. תני לו לנגן בחליל שלו למרות שלטעמך הוא מזייף. אם את מרגישה שאת מסוגלת לכך, תצרי גם הזדמנויות חווייתיות – יציאה לבית קפה, משחק יחד. אבל, אל תצפי מבעלך לגרום לך להינות, אלא תצפי מעצמך למצוא מה בסיטואציה גורם לך להינות. תשלחי את הציפייה לחופשי.

לסיום, אני מציעה לך להתמקד בעצמך. תנשמי עמוק ותזכרי שהתנודות שאת חווה הם רק סימן של חיים. תני להם להיות כאן, הם שמזמינים אותך לעבוד, ליצור ולהתקדם במישור האישי והבין אישי.

מאחלת לך חג גאולה שמח,

דבורה.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. רק מאירה
    שאם את לוקחת אמצעי מניעה, הם עלולים להשפיע ולפעמים בצורה משמעותית מאד על סף עצבים, על תגובות ורגשות ועל חשק ועל עוד מגוון רחב במישורי החיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

לבעלי יש התפרצויות עצבים וזה איום ונורא!
עצוב לי. אני כותבת ובוכה מבפנים. אני נשואה כשנה וחצי לאדם מאוד מורכב. מצד אחד טוב לב, אוהב אותי מאוד , דואג לי, אבא נהדר, מרים אותי כל הזמן, אדם מאוד חביב, יש בינינו אהבה מאוד מאוד גדולה. כשאנחנו בטוב אנחנו בשיא. מצד שני הוא סובל מהתפרצויות עצבים. לא אלימות...
מה המטרה שלי בחיי נישואין? למה זה שווה לי?
שלום ותודה על האופציה לשאול ולקבל תשובה מקצועית, אני בחורה חרדית מיינסטרים בת 20 ברוך ה’ חברות מתחילות להתארס, אני יודעת שבקרוב אתחיל לשמוע שידוכים ואני לא בטוחה מה אני מרגישה כלפי זה… אני לא רוצה להתחתן “כי כולם מתחתנים, אז גם אני…” – זה הדבר הכי משמעותי בחיים-להתחתן- והייתי...
עבודה עם גברים שגורמת לי לחששות
אני מרגישה רגשות אשמה כלפי עצמי. לפני כחצי שנה התחלתי לעבוד בחברה חרדית שאומנם שומרת על כללי הצניעות אך בהחלט יש הרבה שיחות עבודה בין הגברים והנשים. אני לא עבדתי בעבר בעבודה שדרשה ממני שיחות עם גברים וכעת אני נדרשת לבצע לא מעט שיחות כאלה. לפעמים בצוות ופעמים בפגישות יחידניות...
פגועה מבעלי עד עמקי נשמתי
אני ובעלי נשואים 5 שנים עם שני ילדים . נישואים לא טובים . שנינו אנשים מאוד לא קלים . הדבר היחידי שטוב שיש לנו זה הילדים . מבחינתי זה גם הדבר היחידי שמחזיק אותנו יחד. יש בינינו פערי מנטליות . כמו כן בעלי הוא אדם כעסן. הכעס מתגלה בשבת כשאין...
אכזבה קשה מאישתי
לא מתבייש לשאול ולהכיר בעובדה שאני צריך עזרה…תמיד בחיי הייתי בצד החזק הקשוב והתומך וכדומה אבל הצרה של החזקים זה שכשהם נופלים אין מי שירים אותם…התחזקתי בשנות העשרה ישיבה תיכונית ישיבת הסדר ואז התחרדתי בישיבה טובה ….אחרי כמות נכבדת של שנות תורה ואושר בישיבה התחתנתי…בקיצור היה שם מקרה מסובך של...
ההתחזקות שלי היא אמיתית או שהיא רק בשביל למצוא אישה?
אני בן 27 חילוני, אני מגיע מרקע מסורתי בבית ושנות חיי המוקדמות קצת דתי אפילו. אמא שלי הגיעה מבית דתי ומאוחר יותר בחייה שחררה מעט מהקשר לדת, הכוונה שהיום אינה שומרת שבת אך עדיין אוכלת כשר צמה בכיפור מכשירה בפסח וכרגיל. לפני כחצי שנה טסתי להודו, ופגשתי שם המון אנשים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן