שואל יקר

אתה מתאר רגש מובן לחלוטין של דאגה לעם ישראל, שהתעצם ככל הנראה במסע לפולין והביקור במחנות משנות השואה, והחזרה לארץ והביקור במקומות הטבח הבלתי נתפש שהיה ב7 באוקטובר, ובנוסף אתה עצמך גר בישוב שכמעט נכנסו אליו מחבלים! (גילוי נאות, גם אני גר בדרום, באופקים ששם נכנסו מחבלים, ככה שאנחנו שכנים).

בהחלט אוסף חוויות שיכול להסביר את הדאגה. מלבד זאת אנחנו כבר 3 שנים במלחמה (ברמה כזו או אחרת), וטילים מאיראן, ורחפנים מלבנון ושבע חזיתות, ומה לא?

אבל יש אמת בתחושה שלך, אתה מרגיש שעם ישראל חי בצילה של סכנה גדולה, ואתה חרד לגורל עמך. הרי כבר ניסו להשמיד אותנו לפני 80 שנה באירופה, ומאז מנסים זאת הערבים כאן, וביותר ב7 באוקטובר, אז מי אמר שהם לא יצליחו יום אחד?

אבל קודם כל צריך לשאול למה עם ישראל סובל יותר מכל העמים? אמנם אפשר לענות שאנחנו נענשים על חטאים שעשינו כיחידים או כאומה, אבל זה לא לגמרי מניח את הדעת כי עמים אחרים חוטאים יותר מאיתנו ולא נענשים כמונו בכלל.

תשובה לשאלה מצאתי בכתבי הרב שלמה וולבה בספרו המצויין והאקטואלי (למרות שנכתב לפני 50 שנה): "בין ששת לעשור", וכך הוא כותב שם, עם ישראל הוא עם נצחי, כך נקבע גורלו של העם, אנחנו עתידים למלא תפקיד גורלי של השבת מלכות ה' בעולם כמו שלא היה מאז שהוא נברא, וזהו התפקיד החשוב ביותר שהיה אי פעם, כי זוהי הסיבה שהעולם קיים, לפרסם את גדולת ה', ואנחנו הם אלו שמיועדים לבצע אותו. שאר העמים צריכים רק לחיות נכון, לא יותר מזה.

לכן כאשר אחד מהעמים חוטא, ומביא לעולם הרס במקום בנין, וסאת העוונות שלו גודשת את הכמות האפשרית, הוא מאבד את זכות הקיום שלו ונגזרת עליו כליה, ומה שיקרה הוא שבזמן מהזמנים תלחם בו אומה אחרת ותנצח אותו, והעם החוטא יתפזר בין שכניו או בתוך העם הכובש או בגלות שאליה ילך, ואותה אומה תחדל מלהתקיים, וזהו עונשה. כך הוא סדר הנהגת ה' עם אומות העולם.

אמנם אצל עם ישראל לא יכולה להיות הנהגה כזו, משום שעם ישראל חייב לבצע את תפקידו בעולם, וכך הבטיח ה' לאבותינו, ואינו יכול להפר דבריו, ולכן יש איתנו הנהגה אחרת, כאשר אנו חוטאים יבואו עלינו יסורים גדולים לכפר העוונות בלי לבטל את צורת האומה, כך שהיא תמשיך להתקיים גם אחרי היסורים. ודבר זה גורם שעם ישראל סובל מאות ואלפי שנים משום חטאיו ההיסטוריים והחדשים כדי לאפשר את המשך קיומו.

וזה נראה פרדוקס, דוקא הסבל הגדול הוא זה שמבטח את המשך קיומנו, כמובן שאנחנו מעדיפים שכלל לא יהיו יסורים, אבל אחרי שכך הוא המצב אנו מבינים את תפקידם.

ולכן אני מוצא בזה נחמה, איזושהי נבואה שמגלה לנו את סוף הסיפור, אמנם יהיה קשה, אמנם לא כולם יזכו, אבל האומה עצמה תשרוד את זה, העם ימשיך להתקיים, יש לנו עתיד, אנחנו חלק מעם הנצח, בניגוד לכל אלו שעינו אותנו כל השנים ונראו בשעתו בלתי מנוצחים, אבל גם בהם פגעה מידת הדין, והם נעלמו מעל גבי המפה, ואין איש שיכול לומר שהוא צאצא של נבוכדנצר או טיטוס, וחבריהם, ואילו אנחנו נשארנו וגדלנו, כנגד כל הסיכויים.

וכל זה כתוב בדברי התורה בפרשת האזינו (דברים לב): {לט} רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל: {מ}  כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם: {מא} אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם: {מב} אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב: {מג} הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.

וכך כתב הרמב"ן על פסוקים אלו: והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה אבל לא ישבית זכרנו וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה ויכפר על חטאתינו למען שמו.

זהו הסיפור של העם שלנו, שליחות גורלית, חיים לא קלים, אבל עם עתיד מובטח. אמנם כל זה נכון לגבי העבר, אבל האם זה מוכרח שימשך ככה כל הזמן? ובפרט שישנם נבואות מפחידות כפי שסיפרת ששמעת.

אבל יש כלל בנבואות, וזה נכון אפילו לגבי נבואות שנאמרו על ידי נביאים כמו ישעיה ירמיה ושאר הנביאים, אבל מה שאתה מתאר על גלות ישמעאל הן נבואות שנאמרו אחרי שנסתמה הנבואה, והם נאמרו בזוהר ובמדרשים על פי דרש הפסוקים. והכלל הוא שכל נבואה יכולה להתפרש בצורה טובה או רעה, תלוי במצבו של הדור. כלומר המילים של הנבואה יתקיימו, אבל האופן בו הם יתקיימו הוא פתוח להרבה אופנים, והאופן שבו הן יתקיימו לבסוף תלוי בזכות של הדור. ככה שגם הנבואות אינן מוחלטות (כמו הדוגמא המפורסמת: זכו עם ענני שמיא, לא זכו: עני רוכב על חמור, בהתייחס למשיח). כך שאין איש שיכול לומר מה בדיוק יהיה, ולכן אין צורך להתיאש או לפחד מנבואות אלו. מה שכן צריך לקחת מזה הוא שיש משקל ומשמעות למעשים שלנו כלפי העתיד שלנו.

וזה עונה גם לשאלתך, מה אתה יכול לעשות כדי לעזור לכולנו? והאמת היא שכל מעשה טוב יכול לעזור, אנחנו עם אחד, כמו גוף אחד, והמאזן שלנו הוא משותף, כל מעשה טוב עוזר לכולנו, וכמובן תפילה יכולה להציל את כולנו.

אבל בפרט בקשר לנבואות שהאופן שבו הם מתקיימות קשור למצב הרוחני שלנו, כל מעשה טוב יכול להטות את הכף לטובת כולנו, ואת זה צריך לעשות בשמחה ובהכרת גודל הרגע. ומי שמסתובב בתחושת שליחות להרבות זכויות לעם ישראל בודאי עושה את תפקידו.

לגבי האוירה של השנאה…

כמובן שהמציאות בשטח טובה יותר ממה שמראים בתקשורת וברשתות, ועדיין יש הרבה מה לעשות, והדבר שהכי עוזר הוא פשוט לפתח אמון בבני עמינו, אם נסתובב עם חשדנות כלפי כל מי שנראה לי שהוא לא מהמחנה שלי, הוא גם ירגיש בזה וזה עצמו יעשה ריחוק. אבל אם אני אסתובב עם נעימות וסבר פנים יפות בדרך כלל אני אקבל יחס דומה וקירוב לבבות, בגלל שמה שהכי מציק לאנשים הוא לא הויכוח הדתי או הפוליטי, אלא עצם הריחוק, ואם אני משדר קירוב אז כמה אנשים חוזרים הביתה עם תחושה של: בעצם המחנה השני לא כאלה גרועים, הם לא כמו שמציגים אותם, הם די כמונו…  זה מה שהכי עוזר, וזה מדבק הלאה.

הלואי שנזכה לראות כולנו בקרוב באחרית טובה לעם ישראל, כמאמר הכתוב: שמחנו כימות עניתנו.

בברכת מועדים לשמחה, עם דגש על השמחה.

נועם.