שלום אב יקר וערני,

קראתי את שאלתך לגבי הגריה העצמית אצל הבן והאם זה נורמלי או שחלילה יש סיבה נסתרת.

לגבי גוף השאלה, זה בהחלט יכול להיות נורמלי ותואם התפתחות, לעתים מגע במקום יכול לגרום אצל הילד לגרייה ותחושה נעימה, וילד שגילה את התחושה הזו יכול לנסות להגיע באופן מכוון לתחושה זו. זה לא בהכרח קשור למשמעות שאנחנו כמבוגרים נותנים לזה, אלא יכול להיות אצלו תחושה גופנית פשוטה. ברם, לעתים, אכן במקרה של חשיפה לא מותאמת או חוויה לא טובה, הדבר עשוי להתבטא גם בעיסוק מוגבר באזור הפרטי.

לא תמיד נוכל לדעת בוודאות, ולכן מה שחשוב הוא לא להיבהל, ולשים לב האם זו התנהגות נקודתית בלבד או שיש גם שינוי כללי בהתנהגות, במצב הרוח או בפתיחות של הילד. נוכל גם ללמד את הילד באופן כללי על פרטיות ומוגנות ובכך לחזק את המודעות והמוגנות שלו. כמו כן, כדאי לייצר שיח ואמון מול הילד, כך שבמידה וקרה משהו הוא יוכל להבין מה קרה לו ולשתף בכך אתכם ההורים.

ציינת בדבריך שלא נכון להעיר לו בתקיפות, ואכן זה נכון מאוד, מכיוון שהערה תקיפה יכולה לסגור את הילד ולעודד הסתרה במקום פתיחות ואמון, שנחוצים בכלל ובמיוחד בתחום רגיש זה. בפרט שלילד אין שום כוונה רעה במגע הזה, גם אם הוא לא מותאם, ועל כן אין מקום לגערה כי אם להכוונה.

אנסה לתת כמה מושגים פשוטים, שיכולים להיות בסיס לשיח יומיומי המכוון למוגנות:

• פרטיות- ראשית הילד צריך ללמוד על כך שיש לו מרחב אישי ופרטי, זה מתחיל מהגוף שלו שהוא שלו וגם לדברים ששייכים לו כמו התיק, המגירה והקלמר שלו. אחרי שהוא מפנים שיש מרחב שהוא אישי, אנחנו מלמדים את הילד שלגוף שלו יש פרטיות, ושאף אחד לא נוגע בו או חודר למרחב האישי שלו, מלבד מצבים של שמירה, טיפול או בדיקה בנוכחות ובידיעת ההורים.
• אזור צנוע- האזור הצנוע הוא האזור שתמיד מכוסה גם כשאנחנו בבריכה, את המקום הזה תמיד נשאיר מכוסה כשאנחנו בחברת אנשים אחרים. האזורים הללו מגולים רק כשנמצאים לבד במקלחת או כשעושים בשירותים. לאף אחד אסור לגעת או לראות את האזור הצנוע שלנו (חוץ מרופא בנוכחות ההורה), וכן אנחנו ניזהר מחשיפה לאזורים צנועים של אחרים. בהקשר הזה, ניתן גם לכוון את הילד שיש דברים ששייכים לפרטיות שלנו ונעשים רק כשאנחנו לבד. כשזה כן קורה, כפי שתארת, אפשר בעדינות להסיח, להזמין לתנוחה אחרת או לפעילות אחרת, ובמקביל ללמד בשפה פשוטה שיש דברים ששייכים לפרטיות.
• פגיעה במרחב האישי- אם מישהו נכנס למרחב האישי שלנו בצורה שלא נעימה לנו, מותר לנו להתנגד ונשתף מייד את אבא ואימא, גם אם אמרו לנו לשמור בסוד. אם אנחנו מרגישים לא נעים ומתלבטים, נקשיב להרגשה שלנו ונתייעץ עם מבוגר.

עד כאן כמה מושגים בסיסיים ומרכזיים בשיח על מוגנות. השיח על מוגנות אמור להיות חלק משיח יומיומי ולאו דווקא "הרצאה" על מוגנות. השיח על פרטיות יכול ללוות אותו (במינון המתאים..) במקלחת, ברכוש הפרטי שלו או של אחרים וכן הלאה. ישנם גם ספרים מותאמים שמנגישים נושאים אלו באופן קליל יחסית, כמו הספר "מה שבטוח בטוח" ועוד ואפשר לקרוא בהם עם הילדים.

הבסיס לשיח הפתוח והבטוח זה – הקשר עם ילדינו, וזה לא מתחיל בשיח על מוגנות.. ככל שהילדים יראו בנו כתובת לשיתוף, נתעניין בעולמם, נשחק איתם ונהיה עבורם עוגן בטוח, יציב ומקבל, אז הם ישתפו אותנו יותר במה שמטריד אותם ונוכל לזהות יותר גם מקרי מצוקה ולהגיש עזרה בעת הצורך.

כאשר השיח בבית הוא שיח שהמוגנות נוכחת בה, באופן בטוח ולא מלחיץ, יש יותר סבירות שהילד ישתף מעצמו באם קרה משהו. ניתן להתעניין בסקרנות עדינה, ששמתם לב שהוא נוגע באזור הצנוע שלו והאם יש סיבה לכך, אך תוך שמירה על המרחב האישי שלו. באם התנהל קשר פוגעני- לעתים קרובות נראה התנהגויות נוספות וחריגות, כמו: התפרצויות חריגות, התכנסות פנימה, והתנהגות ומצב רגשי שנראים שונים מהרגיל. אם עולה חשש משמעותי, או אם מופיעים סימנים נוספים, כדאי לפנות לאיש מקצוע המתמחה בתחום, שיוכל לסייע גם בזיהוי וגם בליווי נכון.

בברכת רב נחת

דוד ל.