שלום שואלת יקרה עד מאוד!

כל-כך אהבתי את השאלה שלך. היא מבטאת בצורה מדויקת את מה שכל אחד מאיתנו חווה באיזה שהוא שלב…. זה בסדר לחלוטין וניסחת את זה יפה כל-כך!!

כמו שכתבת, זו לא כל-כך צורה נכונה לחיות – אבל, "לחיות נכון" זה דיאלוג תמידי שצריך ללמוד איך לנהל אותו.

למה אני מתכוונת? אני מתכוונת לומר שכל החיים מופיעות בתוכנו מחשבות: חלקן ראויות וטובות וחלקן "מזמינות" אותנו לענות להן דברים ראויים וטובים – וככה לצמוח ולגדול. זה התפקיד שלנו – ללמוד לשלוט על המחשבות.

זה ממש כמו התפקיד שלנו לשמור על הבריאות הפיזית… גם בתחום הזה, אנחנו לא אמורים לשאוף למצב בו אף פעם לא יהיה לנו חשק למאכל לא בריא. מה כן? אנחנו אמורים לשאוף למצב בו תהיה לנו תשובה לחשק הזה – וכך נצליח, ברוב הפעמים, להתגבר עליו ולכרסם מלפפון במקום שוקולד חלב ממולא ריבה…

לכן, כשיש לנו מחשבות כאלו לא נעימות, שמופיעות בלי שאנחנו רוצים, אנחנו לא אמורים להתנגד אליהן – כי התנגדות מעצימה את הדבר – אנחנו אמורים לקבל אותן בשלווה ולומר לעצמנו בחיוך רגוע: "זה בסדר. עכשיו בואי נמצא את התשובה…."

ומהי התשובה? אותה דווקא כתבת בשאלתך: "אני חושבת על הדברים הללו כי אני יודעת שאם הדברים הללו יקרו יתנו לי מלא צומי". וזה נכון. רק שאני אשתמש במילה "אהבה" במקום במילה "צומי"…

כולנו, כל החיים, מחפשים לקבל אהבה ולתת אהבה.

ככה ד' ברא את העולם.

ומי הראשון והתמידי שנותן לנו אהבה? כמובן, הוא יתברך.

אבל, אנחנו חיים בעולם של העלם ולכן יש הרבה דברים שנשכחים מאיתנו – כמו העובדה שאנחנו אהובים.

ובגלל ששכחנו את זה, ואנחנו חושבים שכדי להיות אהובים צריך להיות "שווים" אנחנו מחפשים סיבות לשווי הזה. לדוגמה: טרגדיות, מחלות, לוויות, אמבולנסים, קשיים, מצוקות וכו' וכו'…

ולכן, הפוך על הפוך – תתחילי לאהוב את עצמך עם המחשבות המטרידות האלו! לאהוב את עצמך כמו שד' אוהב אותך עם המחשבות המטרידות האלו! כמו שד' אוהב אותנו עם כל אי-המושלמות שלנו! וכמו שהוא אהב אותנו כשהיינו במ"ט שערי טומאה וכך הוא גאל אותנו ממצרים!

זה אמנם נשמע קצת גבוה ויומרני, אבל הפרקטיקה מאוד פשוטה: בכל פעם שיעלו לך מחשבות שמפחידות אותך, פשוט אמרי לעצמך בלב: "תאהבי את עצמך. זה בסדר. תאהבי את עצמך".

את עוד תראי את הקסם שבדבר….!

כי שאנחנו אוהבים את עצמנו ומלאים מבפנים – נעלמות כל החרדות!

זה אמנם לא יקרה ביום, אבל אם תתמידי ותעקבי – תראי שלאט לאט, עם הזמן, כשהמחשבות האלו מופיעות אצלך, את לא נבהלת מהן אלא "מנהלת אותן".

מן הסתם גם יהיו זמנים בהם המחשבות יתעצמו, ולך לא תהיה כלל תשובה – וזה גם בסדר! זה חלק מהתהליך!! אבל אחרי תקופה, אני מאמינה ובטוחה שתרגישי טוב יותר עם עצמך ותגלי מחדש רוגע ושמחה פנימית….

במקביל, תוכלי גם לפעול בעוד מישור: בנוסף לאהבה שתעניקי לעצמך, חפשי מקום להעניק בו אהבה לאחרים ולהתמלא סיפוק – כך תגבירי את הריגוש הפנימי והאמיתי שלך וממילא הצורך בריגושים חיצוניים – כמו טרגדיות – יפחת.

חפשי לעצמך תחום שאת אוהבת: אם זה ילדים קטנים / ילדים מיוחדים / אנשים בודדים / תינוקות / עשיה לוגיסטית: בישול, עבודות בית וכד' – והתחילי להתנדב בו בזמנים שנוחים לך.

עוד תראי כמה עולם האהבה שלך יתרחב ותרגישי הרבה יותר רגועה, שמחה ואופטימית….

בהצלחה רבה!

וכמובן – תמיד תוכלי לפנות שוב ולהרחיב את הדיון בנושא זה או אחר.

שלך,

חן.

[email protected]