שואלת מקסימה!

השאלה שלך כנה ישירה

ומלאה התבוננות.

את כוללת בשאלה שלך כמה נקודות, כל אחת מהן חשובה בפני עצמה.

אשתדל להתייחס לכולן.

החוויה שלך היום היא לא חוויה קלה, למרות שהמשפחה שלך וההורים שלך מדהימים, (וזה מקסים שאת מבינה ומעריכה אותם כל כך) את כן חווית שחסר להם, והם חסכו מהפה בשבילכם, וכעת כשאת חושבת על להיות האמא שתצטרך לחסוך מהפה… זה יותר מהגיוני שזה לא מעורר בך רצון להיות במצב הזה.

אני רוצה שתשימי לב שהיום יש קושי מיוחד שאת חוה דווקא מתוך המצב של בת בתוך משפחה שלא מנהלת את הכלכלה בעצמה. עד היום את לא בחרת שום דבר. לא בחרת באיזו רמת חיים לחיות, גשמית ורוחנית, וגם לא בחרת ספציפית על מה לוותר ועל מה לא. הצמצום הוחלט עבורך ואת לא יכולת לשלוט בזה. היכולת לבחור מאוד מקילה על האפשרות שלנו לספוג מחירים שקיימים בכל בחירה שנבחר.

כשאני הולכת לקניון עם הילדה שלי זה מאוד מוחשי לי שעבורה הרבה יותר קשה לראות דברים שאנחנו לא קונים. כי לה אין את הבחירה. אני יודעת שאם יהיה בגד שאני מאוד ארצה אני יכולה לבחור לקנות אותו. ולכן יש לי את הכוח להחליט שהרבה פעמים שווה לי לוותר בשביל לא להיפרד מהשטר שבידיי… היא נמצאת בחוסר אונים כי היא יודעת שגם אם היא מאוד תרצה יכול להיות שאמא לא תסכים…

החוויה שלך כרגע היא מאתגרת, ובעזרת ה' כשאת תהיי הבוחרת יהיה לך יותר קל להתמודד עם הבחירות שלך.

כעת נעבור לשאלה שלך לגבי התייחסות לחיי שפע.

האם שפע מוריד מהזכויות? האם תורה מתוך שפע שווה פחות?

בשביל לענות על השאלה הזאת אני רוצה להפריד את הנושא של לימוד תורה מהנושא של חיי עושר.

לצורך ההפרדה, נתייחס רגע לאופציה שהעבודה שלך לבדה תספיק עבורכם לחיי שפע ועושר.

האם אנחנו מקדשים את העוני בפני עצמו?

מה פתאום.

ואם נשים את העוני בתוך כלל סוגי הצער והסבל בעולם, האם אנחנו מקדשים סבל בפני עצמו?

ממש לא.

אכן, יש מעלה מיוחדת במצוות שאדם עושה מתוך ייסורים, מכיוון שהוא מראה בכך שגם במצב כזה הוא עדיין עומד בדרגתו. אבל כמובן שהייסורים אינם תכלית בפני עצמה, ולכן מוטל עלינו לעשות את ההשתדלות לרפא את עצמנו ממחלות, לחפש שידוכים, לפרנס את עצמנו, ולמלט את עצמנו מצער ומסכנה. יותר מזה, אדם שלא מתאמץ לתקן את החיים הפיזיים שלו, קשה לקרוא לזה אפילו ייסורים שמכפרים, מזככים או מרוממים אותו. מכיוון שהקב"ה לא נתן לו את הקושי הזה, אלא הוא נתן אותו לעצמו…

אם כן, כאשר יש למשפחה את האפשרות להתפרנס בכבוד, ברור שעליה לעשות זאת.

וודאי שלא נאמר שהתורה פחות שווה אם היא לא תוך כדי עוני, כשם שלא נאמר שתורה מתוך בריאות או מתוך שלום בית שווה פחות…

(כמובן שאפשר וראוי להתבונן בשאלה עד כמה לשקוע ולהשקיע בגשמיות, אבל הדברים שאת מדברת עליהם כמו בית מרווח או אפשרות לקנות בגדים ואוכל בלי דאגה לא נשמעים לי כמו משהו שראוי להימנע ממנו במקרה שיש מספיק כסף.)

כעת ניכנס לשאלה של חיי אברכות. האם כדאי להתחתן עם בעל אברך? מצד אחד, זה הכי ליגה שיש, מצד שני אם זה מחייב לחיות בצמצום זה לא כל כך פשוט…

מאחר שאני קוראת בדברייך כמה התורה מוערכת בעינייך, הייתי מתפללת עבורך למצוא בעל שחולם כמוך על חיי תורה, ומצד שני פתוח גם לאפשרות שאם תחוו צמצום מעיק ומעציב, הוא כן ימצא את הדרך להוסיף פרנסה.

זאת אומרת תשאפי לחפש אדם שמסונכרן איתך פחות או יותר בתפיסה – שרואה לימוד תורה כחלום חייו, אבל גם מבין שחיי צמצום ועוני זה מחיר שיהיה לך קשה לשלם. עם אדם כזה, אפשר להתחיל חיי אברכות ובמקביל לנסות למצוא עבודה טובה עבורך. ככל שזה מצליח, ממשיכים, ואם לא, עושים חישוב מסלול מחדש.

איך שאני רואה את זה בעל אברך הוא לא הפרמטר היחיד שמשפיע על המצב הכלכלי.

יש עוד הרבה מאוד רכיבים שמשפיעים על המצב.

לדוגמה כמה ילדים יש, מה הצרכים שלהם, איפה גרים, איזו עבודה מוצאים, איך מתנהלים עם הכסף, ועוד ועוד.

כרגע את לפני תחילת המסע ואת עדיין לא יכולה לדעת הכל,

חוסר הידיעה הזה לא מאפשר לך לדעת האם את מסוגלת לעמוד באפשרות של בעל אברך, ולכן אני לא חושבת שנכון להחליט לכל החיים מראש מה באפשרותך ומה לא.

הבחירה היא לא רק אברך או לא אברך אלא אינספור החלטות

תשימי לב שיש עוד כמה נקודות שכרגע נסתרות מעינייך, ורק תו"כ החיים הן יתבהרו בעזרת ה'.

נקודה אחת היא שלמעשה את לא יודעת מה יהיו הדברים שיהיה לך קשה לחסוך בהם, ומה קל. יכול להיות שתראי שיש דברים שלגמרי בסדר לך לחסוך בהם. ותמצאי דרך יפה להסתדר, בלי מחירים כבדים מדי מבחינתך.

אני מציעה שתצאי מנקודת הנחה שאת לא מצפה מעצמך לוותר על דברים מדי קשים. בושה ושלום בית הם דוגמאות בולטות למחירים גדולים מדי.

ולכן את תראי בהמשך החיים, אם אכן אלו יהיו המחירים את תדעי שהגיע הזמן לעשות שינוי.

עצם הביטחון שיהיה לך כשתבטיחי לעצמך שאת לא תשלמי מחירים כבדים מדי, יתן לך רווחה וכוח להסתדר עם המחירים הפחות כבדים.

נקודה שניה שנעלמת מעינייך בשלב זה, היא המשמעות של התורה בחייך. כרגע התורה של בעלך היא משהו תיאורטי, שאת "יודעת" שהוא ליגה, אבל לא משהו שמחזק ומחייה אותך ביום יום…

תוך כדי החיים את תרגישי מה בעצם את מרוויחה מבעל אברך, ומה בעלך מרוויח מהיותו אברך, ותוכלו לשקול בצורה בהירה יותר מה נכון לכם.

שאלה נוספת ששאלת הייתה האם מותר לדרוש מאלוקים. לדרוש מאלוקים זה בלתי אפשרי, עוד לפני הדיון אם זה מותר… אנחנו לא דורשים אלא מבקשים, מתפללים בחן ומתוך הכרה בטובו האינסופי של הקב"ה – רענו זוננו פרנסנו… הרוויחנו והרווח לנו.

במקביל אנחנו עושים השתדלות סבירה שרמת החיים שאנחנו רוצים להשיג תהיה ריאלית.

כלומר, פחות הגיוני לצפות שתעבדי שעה אחת ביום ותקבלי משכורת ענקית… גם כאן אני לא חושבת ש"אסור" לבקש, אבל קצת פחות סביר.

מצד שני, התיאור שלך של המון שעות ו'עד הקצה'

מרגיש לי קצת נובע מהחרדה מהעוני ופחות מתוך תפיסה יעילה של למצוא את הדרך להרוויח משכורת יפה. אני צודקת?

צריך נשימה עמוקה ורגועה כדי למצוא את הדרכים החכמות לחיות ברווחה כלכלית…

מה יכול לשחרר אותך קצת מהחרדה?

שהקדוש ברוך הוא יהיה איתך ויתן לך שפע, גם של כסף, גם של תורה ודבקות וגם של רוגע וביטחון.

ציפי