דלג לתוכן
אני בן 40 נשוי מזה כ19 שנה לאישה מדהימה ומקסימה ושנינו מגדלים יחד6 ילדים מקסימים
אז מה הבעיה אתם שואלים?
אשתי התמודדה בילדותה עם בעיה רפואית מאתגרת מאוד ששינתה את כל מהלך חייה וחייבה אותה ללמוד את כל המיומנויות הבסיסיות ממש מאפס, ואת זה היא עשתה באופן הרואי ומעורר הערצה והחזירה לעצמה כמעט את כל מה שאבד לה למעט כמה דברים קטנים ולא משמעותיים.
כמובן שבמהלך חייה כל מיני נשמות טובות ניסו הרבה פעמים לרפות את ידיה מלהגיע ליעדים שהציבה לעצמה בין אם מדובר היה בתעודת בגרות או בדברים אחרים, ניתן לומר שהיא עמדה בכבוד בכמעט כל יעד שלקחה על עצמה והיא באמת שם ומופת בסביבתנו הקרובה לכח רצון ונחישות.
כבר בפגישות שלנו היא הודיעה לי כי בכוונתה ללמוד נהיגה לאחר החתונה גם כי מדובר ביעד מורכב עקב מצבה הרפואי וזו פסגה שהיא רוצה לכבוש וגם כי ברצונה להיות עצמאית ולא להיות תלויה באחרים, כמובן שעודדתי אותה לעשות זאת. ( עליי לציין כי אני אינני מחזיק ברשיון נהיגה מפאת סיבה מסויימת) מייד לאחר החתונה היא החלה ללמוד נהיגה מה שכמובן לקח זמן ממושך יותר מהאדם הרגיל ועלה לנו כסף רב. בסופו של דבר היא כבשה גם את הפסגה הזו ומייד התחלנו לחפש רכב, לאחר כמה חודשים נולדה לנו בת מה שהכניס את המצב להקפאה ולאחר מכן החל איזשהו מסע של טיעונים מצידי שעיקרו היה למה להחזיק רכב בשביל ילדה אחת עדיין אפשר להסתדר בתחבורה ציבורית וכיוון ששנינו לא מפונקים כמעט ולא דיברנו על זה והמשכנו להתנייד באוטובוסים.
לא אלאה אותך רק אומר שגם היום אחרי הרבה שנים ושישה ילדים אשתי לא נהגה ברכב אפילו קילומטר עלוב אחד
והכל באשמת קוצר הראייה והאגוצנטריות שלי. במהלך השנים היא הביעה את תסכולה מהעניין כמובן בעדינות ובמתינות כדרכה ואני דחיתי אותה בקש.
לאחרונה התעורר העניין משום שאשתי ניסתה להוציא כרטיס חדש של הרשיון במכונה אוטומטית של משרד התחבורה וקיבלה סוג של הודעת סירוב וכיוון שאני הוא זה שמתעסק עם הטופסיאדה בבית היא ביקשה ממני לברר מה העניין, אני כמובן לא רוצה לעשות זאת משום שאני כנראה יודע שהסיבה לכך היא שהרשיון שלה הוקפא והיא תצטרך לעשות תיאוריה ושיעורים מחדש מה שנראה כרגע כמשימה לא פשוטה גם מבחינה תקציבית וגם מבחינת זמן והכל בגלל ההתנהגות המטופשת שלי.
אני מרגיש שהרסתי לה את אחד מחלומותיה וכל פעם שאני רואה ברחוב רכב עם האות ל על הגג אני מרגיש סכין בלב. אשתי לא אשמה בדבר זה הכל באשמתי ומכיוון שאני כל כך אוהב ומעריך אותה קשה לי עם העובדה שבאשמתי היא נאלצת לוותר על אחד מחלומותיה ולהיות תלויה באחרים.
אנא עזרו לי
2 תגובות
תשובה מאוד יפה, מקיפה מכל ההבטים
ידידי, מכתב מרגש ומצער. כתבת שזה לא אפשרי שתתחיל מחדש, מדוע? כמדומני שבשביל צער כפי שאתה מתאר, שווה לקחת הלוואה כלשהי לכך. ואם העניין הזמן, שתפרוס את השיעורים אחד/שתיים בשבוע (תתמוך בה בכך).
כמובן, יתכן וכבר לה לא יהיה חשק. אולם אם כן, אכן המצפון מעיק וכותב התשובה התייחס לכך.