The Butterfly Button
הרסתי לאשתי את החלום ואני מרגיש נורא!

שאלה מקטגוריה:

אני בן 40 נשוי מזה כ19 שנה לאישה מדהימה ומקסימה ושנינו מגדלים יחד6 ילדים מקסימים
אז מה הבעיה אתם שואלים?
אשתי התמודדה בילדותה עם בעיה רפואית מאתגרת מאוד ששינתה את כל מהלך חייה וחייבה אותה ללמוד את כל המיומנויות הבסיסיות ממש מאפס, ואת זה היא עשתה באופן הרואי ומעורר הערצה והחזירה לעצמה כמעט את כל מה שאבד לה למעט כמה דברים קטנים ולא משמעותיים.
כמובן שבמהלך חייה כל מיני נשמות טובות ניסו הרבה פעמים לרפות את ידיה מלהגיע ליעדים שהציבה לעצמה בין אם מדובר היה בתעודת בגרות או בדברים אחרים, ניתן לומר שהיא עמדה בכבוד בכמעט כל יעד שלקחה על עצמה והיא באמת שם ומופת בסביבתנו הקרובה לכח רצון ונחישות.
כבר בפגישות שלנו היא הודיעה לי כי בכוונתה ללמוד נהיגה לאחר החתונה גם כי מדובר ביעד מורכב עקב מצבה הרפואי וזו פסגה שהיא רוצה לכבוש וגם כי ברצונה להיות עצמאית ולא להיות תלויה באחרים, כמובן שעודדתי אותה לעשות זאת. ( עליי לציין כי אני אינני מחזיק ברשיון נהיגה מפאת סיבה מסויימת) מייד לאחר החתונה היא החלה ללמוד נהיגה מה שכמובן לקח זמן ממושך יותר מהאדם הרגיל ועלה לנו כסף רב. בסופו של דבר היא כבשה גם את הפסגה הזו ומייד התחלנו לחפש רכב, לאחר כמה חודשים נולדה לנו בת מה שהכניס את המצב להקפאה ולאחר מכן החל איזשהו מסע של טיעונים מצידי שעיקרו היה למה להחזיק רכב בשביל ילדה אחת עדיין אפשר להסתדר בתחבורה ציבורית וכיוון ששנינו לא מפונקים כמעט ולא דיברנו על זה והמשכנו להתנייד באוטובוסים.
לא אלאה אותך רק אומר שגם היום אחרי הרבה שנים ושישה ילדים אשתי לא נהגה ברכב אפילו קילומטר עלוב אחד
והכל באשמת קוצר הראייה והאגוצנטריות שלי. במהלך השנים היא הביעה את תסכולה מהעניין כמובן בעדינות ובמתינות כדרכה ואני דחיתי אותה בקש.
לאחרונה התעורר העניין משום שאשתי ניסתה להוציא כרטיס חדש של הרשיון במכונה אוטומטית של משרד התחבורה וקיבלה סוג של הודעת סירוב וכיוון שאני הוא זה שמתעסק עם הטופסיאדה בבית היא ביקשה ממני לברר מה העניין, אני כמובן לא רוצה לעשות זאת משום שאני כנראה יודע שהסיבה לכך היא שהרשיון שלה הוקפא והיא תצטרך לעשות תיאוריה ושיעורים מחדש מה שנראה כרגע כמשימה לא פשוטה גם מבחינה תקציבית וגם מבחינת זמן והכל בגלל ההתנהגות המטופשת שלי.
אני מרגיש שהרסתי לה את אחד מחלומותיה וכל פעם שאני רואה ברחוב רכב עם האות ל על הגג אני מרגיש סכין בלב. אשתי לא אשמה בדבר זה הכל באשמתי ומכיוון שאני כל כך אוהב ומעריך אותה קשה לי עם העובדה שבאשמתי היא נאלצת לוותר על אחד מחלומותיה ולהיות תלויה באחרים.
אנא עזרו לי

תשובה:

שלום לך איש יקר

קריאתך לעזרה נוגעת בי, ואני ממש רוצה לעזור.

ניכר שאתה איש טוב, בעל טוב, אוהב ואיכפתי ובאמת רוצה שיהיה לאשתך חיים טובים.

אתה מעריך ומייקר כל פסגה שהיא כובשת, וכתבת מפורשות כמה היא מדהימה ומקסימה.

וכעת אתה מרגיש בפני שוקת שבורה, שבמו ידיך איכזבת את החלום שלה, וההרגשה היא של אשמה קשה מנשוא.

דקר אותי גם כשאתה כותב שכל רכב עם ל’ של לימוד נהיגה עושה לך סכין בלב

זה ממש נורא לחיות עם רגשות אשמה כאלה עוצמתיים.

האם רגשות אשמה זה משהו שחוזר אצלך גם במקרים אחרים או רק כאן?

בכל אופן, אנסה לחשוב יחד איתך ולעשות מעט סדר בסיפור. נתחיל לפי הסדר.

1. אנחנו עוד לא יודעים למה הטופס לא עבד. אתה משער השערות ועפ”ז שבור ומתוסכל, אבל אולי כדאי קודם לברר סופית מה הסטטוס של הרשיון?

2. גם אם עבר זמן, יכול להיות שיש וועדת חריגים. המכתב המרגש שלך למערכת אקשיבה יכול להיות גם מכתב מרגש למי שצריך שם לקבל החלטות.

ואולי בגלל הסיפור המיוחד שלכם הם יתייחסו לזה אחרת. וכאן גם נכנסת האמונה בבורא עולם. הרי ה’ כל יכול… קטן עליו לסדר לכם את הפינה הזו.

קום קרא לאלוקיך!

3. ישנם כמה שיטות באמונה וביטחון. לפי חלק מהשיטות צריך להאמין שיהיה טוב לפי מה שאנחנו מגדירים טוב.

אבל יש גם שיטות שאומרות שמה שה’ עושה זה הטוב ואין הכרח שהוא יתאים למבט שלנו. אני אומר את זה כי באמת אינני יודע כלום.

האם טוב זה שכן יהיה לה רשיון ושהיא תנהג? האם טוב זה שזה לא יקרה? באמת שאינני יודע.

רק זאת אני כן יודע, המשפט האהוב עלי – תרשום לפניך “אני לא אשם. השם בשמים”…

4. בהנחה וניסית והשתדלת והתפללת ומילית טופסולוגיה ועדיין ללא הצלחה, כאן מגיע שלב שהוא מאוד לא נעים אבל להימנע ממנו יותר גרוע.

אספר לך סיפור קצר שקרה איתי השבוע:

אני מדריך במרכז טיפולי מסויים, ויש לי פגישה קבועה עם אחד המטופלים. חצי שעה לפני הפגישה הוא מתקשר לעדכן שלא יוכל להגיע…

איפה האבסורד? זה משהו שהוא יודע עליו כבר מעל שבועיים רק שהוא לא אזר אומץ לספר לי את זה, פתאום חצי שעה לפני שצריך להיפגש בפועל הוא נחנק ועדכן.

תראה איך פחד הופך כל סיטואציה “קצת לא נעימה” ל”הרבה יותר גרועה”. במקום לשתף מראש בצורה בריאה ובוגרת הוא סתם התחבא עד לרגע האחרון,

גרם לי לעגמת נפש בגלל הלו”ז שהורכב במיוחד עבורו, ואם היה מודיע שבוע מראש היינו מוצאים פיתרון יפה בקלות.

למה אני מספר לך את זה?

כי כרגע אתה במצב לא נעים, אבל אין אפשרות לטייח ולהסתיר ולהעלים את זה. אז אחרי הבירורים שהמלצתי לעיל אם זהו המצב, פשוט תבוא ותספר לה באומץ את המצב.

יכול להיות שטעית. טועים. זה אנושי מאוד לטעות. אבל ממש אין צורך להוסיף עוד טעויות חדשות אחרי טעויות ישנות….

5. נשמע שאשתך פייטרית, לא משנה מה הסיטואציה, תמשיך להאמין בה שאין פסגה שהיא לא יכולה לכבוש, ובעזרת ה’ כל דבר שה’ יזמן לה בדרכה היא באמת תוכל לכבוש.

חשוב שתתן לה את הקרדיט שהיא יכולה הכל, גם אם צריך לעשות דברים מחדש. מה שהיה היה. העתיד עוד לפנינו ובאנו לעולם כדי לכבוש פסגות ולתקן דברים מפתיעים.

6. חזרה לנושא האשמה, יש הבדל גדול בין אחריות לבין אשמה. לקיחת אחריות היא להפיק לקחים ולעשות את הדברים נכון בכדי שלא יחזרו שוב טעויות העבר.

7. לעומת זאת אשמה זו בדרך כלל חויה משתקת ורעילה שבמקום להניע את האדם לפעולה היא משתקת ומכניסה אותו לקיפאון עצב דכדוך וחוסר יצירתיות.

שים לב שאתה לא פועל מתוך אשמה שרק תוריד לך את הכוחות והיכולת להתמודד, ושה’ יעזור לך לפעול מתוך האחריות והכתפיים הרחבות של המשפחה.

מאחל לך שהכל יסתדר בקלות בעז”ה,

ושתמשיכו להצליח ותצליחו להמשיך….

בברכה

יואל – yoel052@hotmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. ידידי, מכתב מרגש ומצער. כתבת שזה לא אפשרי שתתחיל מחדש, מדוע? כמדומני שבשביל צער כפי שאתה מתאר, שווה לקחת הלוואה כלשהי לכך. ואם העניין הזמן, שתפרוס את השיעורים אחד/שתיים בשבוע (תתמוך בה בכך).
    כמובן, יתכן וכבר לה לא יהיה חשק. אולם אם כן, אכן המצפון מעיק וכותב התשובה התייחס לכך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

לבעלי יש התפרצויות עצבים וזה איום ונורא!
עצוב לי. אני כותבת ובוכה מבפנים. אני נשואה כשנה וחצי לאדם מאוד מורכב. מצד אחד טוב לב, אוהב אותי מאוד , דואג לי, אבא נהדר, מרים אותי כל הזמן, אדם מאוד חביב, יש בינינו אהבה מאוד מאוד גדולה. כשאנחנו בטוב אנחנו בשיא. מצד שני הוא סובל מהתפרצויות עצבים. לא אלימות...
בזיונות !!!!!!!
תודה מראש,אז ככה…בקצרה: נפשי העדינה מרוסקת לחלוטין,אני שבר כלי ממש,מכיוון ש-ללא גוזמה…”פגעו” בי אנשים,ועדיין,במשך כל חיי (43),וגם פוגעים לחינם כביכול…ואני בסה”כ בנאדם…ואני יודע ומאמין,שהכל משמיים,בצדק,ולטובה,ולכאורה להפגע זו בעצם גאווה סרוחה מצידי,ואני מסכים! כי אין רע יורד מן השמיים כידוע…ועלינו לקבל באהבה,ואני מוחל לכולם,והלוואי שגם ימחלו לי!! ואני גם מודע למעלת...
כיבוד הורים של אמא נרקסיסטית הוא אפשרי?
לי ולאמי מעולם לא היו יחסים טובים. היא מה שמגדירים היום, הייתה הורה נרקסיסטית. כל חיי למדתי לרצות אותה וכשלא עשיתי זאת חשתי אשמה ומצפון עצומים, גם אם הדברים לא קשורים בה בכלל. לפני כעשר שנים היא פיתחה הפרעה פרנואידית ובה היא חושבת שאבא שלי ואח שלי פוגעים בה (מעולם...
מה המטרה שלי בחיי נישואין? למה זה שווה לי?
שלום ותודה על האופציה לשאול ולקבל תשובה מקצועית, אני בחורה חרדית מיינסטרים בת 20 ברוך ה’ חברות מתחילות להתארס, אני יודעת שבקרוב אתחיל לשמוע שידוכים ואני לא בטוחה מה אני מרגישה כלפי זה… אני לא רוצה להתחתן “כי כולם מתחתנים, אז גם אני…” – זה הדבר הכי משמעותי בחיים-להתחתן- והייתי...
עבודה עם גברים שגורמת לי לחששות
אני מרגישה רגשות אשמה כלפי עצמי. לפני כחצי שנה התחלתי לעבוד בחברה חרדית שאומנם שומרת על כללי הצניעות אך בהחלט יש הרבה שיחות עבודה בין הגברים והנשים. אני לא עבדתי בעבר בעבודה שדרשה ממני שיחות עם גברים וכעת אני נדרשת לבצע לא מעט שיחות כאלה. לפעמים בצוות ופעמים בפגישות יחידניות...
פגועה מבעלי עד עמקי נשמתי
אני ובעלי נשואים 5 שנים עם שני ילדים . נישואים לא טובים . שנינו אנשים מאוד לא קלים . הדבר היחידי שטוב שיש לנו זה הילדים . מבחינתי זה גם הדבר היחידי שמחזיק אותנו יחד. יש בינינו פערי מנטליות . כמו כן בעלי הוא אדם כעסן. הכעס מתגלה בשבת כשאין...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן