דלג לתוכן
אני בעיקרון מאובחן כחולה סכיזופרניה. הבעיה אצלי שכשאני מתחיל להיות לא מרוצה ממשהו בחיים- מחכה הרבה זמן בתור וכדומה, אני מתחיל להתמלא בכעס על החיים ועל הקב"ה, וברצון לא לחיות, ובעקבות כך אני נהיה מוצף מחשבות והרגשות רעים. אני לא יודע איך אפשר להתמודד עם זה, ואני נהיה מיואש לגמרי. אני מבקש ומתחנן שתציעו לי איזו עזרה, כי אני במצב מיואש מאד. סליחה על הבלאגן בשאלה, ותודה מראש על ההתייחסות
שלום לשאול
על אודות פנייתך בה אתה מתאר כי מצבי יומיומיים בהם אינך מצליח להוציא את רצונך לפועל ללא שהייה, כמו מצב בו אתה נדרש לעמוד ולהמתין בתור, גורמים לך לתסכול, ייאוש, כעס על החיים ועל הקדוש ברוך הוא. אתה מבקש מוצא מן המיצר.
יפה שאלת. וקודם שאתייחס לגופם של דברים, אקדים ואומר שלרבות מהתופעות בחיינו, אם לא כולן, יש שיעור קומה המורכב מרובד גופני, מעליו רובד נפשי, ומעליו רובד רוחני. כך לדוגמה, ההתמודדות עם הפער בין הרצוי (משהו שאתה רוצה שיקרה מייד) לבין המצוי (שהדבר אינו יכול להתרחש כפי שאתה רוצה), קשורה למצבים גופניים הקשורים ליכולת לעכב את הפקת הרצון אל הפועל, למצבים רגשיים הקשורים למיומנות זו, ויש גם רובד שכלי או רוחני שקשור להתמודדות הזו. אלו שלושה מערכות שמהוות את האדם והן עובדות יחד או לפחות אמורות לעבוד בהרמוניה.
ועכשיו להתמודדות שאתה מתאר.
התנהלות האדם מתרחשת במתח שבין חלק השואף לחירות וייחודיות (אינדיבידואליות), לבין חלק ששואף להגבלה (כפיפות) ולהיכללות עם אחרים (קולקטיביות). מצד אחד אדם רוצה להיות בלתי מוגבל, ומצד שני הוא זקוק למסגרת וגבולות שמקנים לו סדר וביטחון. וכך, כמו שרכב פועל מתוך שילוב של כח מניע וכח בולם, גם האדם פועל בשילוב של שתי הכוחות הללו. הכח הבולם עוזר לאדם להתמודד בתוך המציאות החיצונית בעולם שהיא מוגבלת מעצם טבעה – אדם אינו יכול לקבל את כל מה שהוא רוצה כאן ועכשיו, המציאות מגבילה. גם המציאות הפיזית – כי אי אפשר לחוש ולקבל את כל מה שהלב חושק, וגם המציאות החברתית – העובדה שיש עוד אנשים מחייבת כללים וויתור.
בתחילת החיים, החלק השואף לחירות וייחודיות הוא מאוד דומיננטי, ובתהליך הדרגתי אדם "מתרגל" למציאות, כלומר מפתח אצל עצמו את הרצון והיכולת להכיר בכך שהמציאות שבה הוא נתון היא מוגבלת. האדם מקבל את העובדה שהמציאות מוגבלת ומגבילה אותו ומפתח מיומנות לבטא את החירותיות והייחודיות שלו בתוך העולם המוגבל. ועדיין יש אנשים שהנטייה שלהם היא יותר חירותית, והם "מתחככים" עם העולם, כלומר חשים שוב ושוב את הכאב של ההגבלה שהמציאות מעמידה בפני כולם. לפעמים המיומנות שלהם לעכב את התגובה, או לשאת את החוויה הזו, אינה כמו שאר האנשים. וכך, התמודדויות שנראות לאחרים פשוטות ורגילות, נחוות אצלם בצורה כואבת, או שהם לא מצליחים להתמודד בקלות עם המציאות המגבילה. לכך יש השלכות רגשיות, חברתיות והתנהגותיות. למשל, ההכרה בכך שאיננו יכולים להיות חירותיים לגמרי, עוזרת לנו לפנות מקום לאנשים אחרים.
למנגנון של המתח בין חירותיות לכפיפות יש היבטים פסיכולוגיים, כפי שתיארתי, ויש לה גם היבטים רפואיים-גופניים. יש תפקודים בגוף שמסייעים בעיכוב תגובה, בויסות רצונות ובהתמודדות עם תסכול.
כדי להצליח לתפקד בעולם, נדרש איזון בין שתי הקצוות הללו. כאשר יש הגזמה לאחד מן הצדדים, אדם עשוי לחוות מצוקה, אם בגלל שהוא לא מסתדר עם המציאות מבחינה רגשית או תפקודית, או שהוא מרגיש שהוא מוותר על מי שהוא לטובת המציאות.
אתה מתאר מצב של סבל הנובע מכך שאינך משלים עם כך שהמציאות מוגבלת ואינה מאפשרת לך לחיות כפי שהיית רוצה. הסבל שלך מובן ולגיטימי. ייתכן שאתה מחובר יותר לחלק החירותי שלך, ופחות לחלק הכפיפותי שלך. ייתכן גם שהיכולת הנפשית או הפיזית שלך גם היא פועלת בצורה דומה. והדבר מיסב לך צער.
ייתכן שאתה ניגש לעולם מנקודת מוצא לפיה בבסיס של העולם הכל טוב ואידיאלי, ובשעה שאתה מגלה את מוגבלותו של העולם וחסרונותיו, אתה מתעצב על ליבך. כביכול אתה מופתע כל פעם מחדש מכך שהמציאות אינה נענית לך כפי שהיית רוצה שתהייה.
מדבריך אני מבין שמצב זה אינו מקובל עליך ואתה רוצה לשנות אותו. מאחר שאתה מתאר מצוקה מאוד משמעותית, הדברים שלי יכולים רק לתת לך כיווני מחשבה, אבל לא די בהם. אם אתה רוצה לשנות את זה, אתה צריך לעשות עבודה יסודית ומקצועית.
מאחר שלתופעה שאתה מתאר ישנם רבדים שונים, כדאי שבעבודה שלך תתייחס לשלושתם. ברמה הגופנית, מציע להתייעץ עם רופא על מענים שיכולים לעזור. ברמה הנפשית, מציע שתתייעץ עם פסיכולוג/עובד סוציאלי שיסייע לך בפיתוח יכולות נפשיות הנוגעות להתמודדות זו. ברמה הרוחנית-שכלית, כדאי שתתייעץ עם רב שלך על המשמעויות של להיות מוגבל בעולם. מדוע הקב"ה ברא כך את העולם? מה המטרה והמשמעות של מצב כואב זה? כיצד אתה יכול לשפר את ההתמודדות שלך בעזרת תפילה וביטחון בה'? כיצד להתמודד עם מצבים שאתה חש כעס על הבורא? ככל שהמשמעות שאתה נותן לדברים היא יותר מדוייקת ומשוכללת, כך ייתכן שיהיה לך קל יותר להתמודד.
האדם עצמו הוא חירות
והוא יורד אל ים המציאות בתוך אונייה של גבולות ששומרות עליו אך גם מגבילות אותו
כאשר יונה הושלך מהאנייה אל הים, קרא אל ה':
וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל ה' וַיַּעֲנֵנִי
מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי
וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי
כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ…
אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי…
לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי
הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם
וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי ה' אֱלֹהָי
עבודת החיים היא להצליח לבטא את העצמי החירותי בתוך מסגרות, באהבה וביראה. בדבריך נגעת בהתמודדות אנושית, שכל אדם מתמודד איתה בעוצמה ובצורה שונה, אני מקווה שלא תהסס להיעזר באנשי מקצוע שיסייעו לך למצוא את דרכך בספינת החיים
שא ברכה
חיים
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
