דלג לתוכן
אני לא יודעת מה לעשות. מתוסכלת כלכך ומיואשת. אתם התקווה היחידה והמקום האחרון שאנסה לברר דרכו או להבין.
אני מכורה. לסרטים לא צנועים. מכורה כבדה.
כלכך הרבה פעמים הצלחתי להמעיט אך תמיד זה חוזר. בעיקר כשאני בדאון וכו', בטוחה שיש לזה קשר.
אני באמת לא יודעת איך נגמלים. בכיתי על זה כלכך הרבה פעמים. אני מאמינה בחזרה בתשובה אך זה גדול עליי.
אני בחורה חרדית ומאמינה שחייה חיים כפולים.
זה מזעזע אותי מבפנים.
הסוד שאפחד לא יודע, על הילדה שלא תמימה בכלל.
הלוואי ותעזרו לי. אפילו קצת.
בס"ד
שואלת אמיצה, אוהבת אותך מאוד!
קראתי את שאלתך והזדהיתי עם כל מילה של מאמץ שהשקעת. תראי כמה את דואגת לעצמך; אני מבטיחה לעצמי שזהו, אני מורידה מינון, להילחם, להיאבק, כ"כ הרבה פעמים הצלחתי להמעיט, בכיתי על זה כ"כ הרבה, זה מזעזע אותי מבפנים, הלוואי ותעזרו אפילו קצת. – את ענקית!!
את לוקחת אחריות על החיים שלך, זה כלי הכי טוב שיש לך, זה יעזור לך להתגבר על ה'מחלה הזו'
ההתמקדות בהשלכות החיוביות המפיחות תקווה בהליך ההחלמה הופכת אותך לפעילה בהחלמתך, ואת זוכה בחזרה באחריות לבחירותיך.
חשוב לציין כי אחריות האישית של האדם לבחירותיו ויחוס מאמציו האישיים לשינוי, מעלים את הסבירות שהשינוי יתקיים לאורך זמן ממושך.
אם כך כשהמאמצים האלה שתיארת מתרחשים – זה האור בקצה המנהרה שלך.
בזמנים כאלו שאת מצליחה להימנע, דמייני שאת אבודה לבדך במערה ארוכה ומפותלת ומחפשת את פתח היציאה. והנה ' המאמץ העכשווי' הוא האור של הפתח שנראה מרחוק, לכי בעקבותיו.
את בטח מהנהנת ורוצה מאוד ללכת בעקבות האור ההוא, אבל איך זה קשה לבד.
יש את האפשרות להיעזר באופציה "רק להיום" זה כלי שאומר שבכל שינוי שאנחנו לוקחים לעצמינו הוא "רק להיום"
מיקוד האנרגיה ליחידת זמן שאפשר לקחת אחריות
למה עולה החרדה מפני המחר? כי אני לא יכול לקחת אחריות על המחר
אנחנו בעצם לוקחים משימה קטנה ומקטינים אותה ליחידות קטנות…
מומלץ לשתף חבר/ה במידה ויש לך אפשרות. ועליהם להיות הספונסר שלך, המלווה בכל יום לשמוע איך העברת את ההימנעות היום.
בנוסף עולה מדברייך שאת במצב שבו יש תהליכים פנימיים שהן תוצאות שגם אותם את לא רוצה, כמו: "רגשות אשם" "פחד" , כלומר את מוצאת את עצמך לא כמו ש'אני רוצה להיות באמת'…
הרגשי האשמה, החרטה הן השלכות של דפוסי התנהגות של 'חוסר אונים'. הנפילות החוזרות אילו החיים 'הבלתי ניתנים לניהול' כביכול על ידך.
בואי אגלה לך סוד, החיים 'הבלתי ניתנים לניהול' זה השער לגדילה…
אדם משיט סירה לפתע מתנגשת בו סירה, אז הוא כועס על משיט הסירה ההיא. אבל אם הוא רואה שאין אדם בסירה הוא לא כועס.
מה ההבדל? – אדם מחליט למה הוא נותן משמעות.
בואי תנסי לתת משמעות לדברים אחרים באופן הבא, נהלי יומן אישי.
אחרי שבחרת התנהגות אחת להימנע ממנה
תכתבי בכל יום ביומן את ההימנעות שעשית
+ 3 דברים שאת אסירת תודה עליהם
המשיכי בכתיבת היומן בכל יום (הקדישי לכך מס' דקות של נשימה עמוקה והרגעות). יכול להיות שתכתבי אותו דבר בכל יום, זה בסדר.
אגב, לא ציינת בשאלתך באיזה מינון את רואה? מה את רואה? כמה זמן את מצליחה להישאר נקייה מהצפייה? וכן ציינת שזה קורה בזמן של דאון – מה גורם לדאון?.
ככל שתמקדי יותר, כך תוכלי לבנות תוכנית הימנעות טובה יותר.
זכרי!!
השפיטה העצמית לחומרה – לעיתים הוא חוסר אונים
כלים להתמודד עם 'חוסר אונים'
כל מה שיש בו אשמה עצמית הוא לא לגיטימי, קיים אך לא מקבלים – לא מזדהים
מקווה שתרחיבי לעצמך את האור במנהרה ותמצאי מהרה את הדרך ליציאה.
מה שבטוח 'עם כנות כזאת' – מזיזים עוד קצת קדימה אז אפשר להתקדם
אוהבת אותך ברכה
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
תגובה אחת
יש פתרון באתר שמור עיניך המון הצלחה