שואל נכבד מאד.

שאלתך עוררה בי התרגשות רבה. אמונתך העמוקה בדברי חכמים מחד, וצערך על העובדה שעדיין לא באת בברית האירוסין, עוררו בי הזדהות עמוקה עם דבריך ומחשבותיך.

כיום רווחת הגישה שניתן למצוא מסילות בטוחות להשגת משאלות. קיימים לכך גורמים רבים, החל מקופות הצדקה השונות, ש'מבטיחים' ישועה, ומסתמכים לשם כך על ציטוטים מפוקפקים, במקרה הטוב. סעודות 'אמנים' הנערכות ברוב עם, וטומנות בתוכם ישועות לפי דרישה. וכן הלאה.

אך גישת היהדות, ובעיקר חכמינו, אינה כזו. הקב"ה אינו 'עובד אצלנו' ואינו חייב לאף אחד שום דבר. המחשבה שניתן לאלץ את הקב"ה לתת משהו לאדם הינה גישה פסולה. לפי דעת הרב הירש בפירושו לחומש (שמות פרק ז, יא) זוהי התנהגות של כישוף, שבה מנסים לפעול דרך 'דלת צדדית' ולהשיג מטרות, בניגוד לרצון הבורא. ועל כן הגמרא מגדירה כשפים, כ'מכחישים פמליא של מעלה' (סנהדרין סז, ב). מפני שהם פועלים בניגוד לכללי הסדר התקין.

בגמרא (תענית ט, א) דורשים מלשון הפסוק (דברים יד, כב) 'עשר תעשר'- עשר בשביל שתתעשר. כלומר, שנתינת המעשרות הינה סגולה לעשירות. וכתב שם המאירי: "ואף על פי שאמר הביאו את המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת וכו' ביאורו כן שהדבר ברור על השכר לבא אא"כ יתגלגלו לו חובות מצד אחר".

כלומר, מתן מעשרות הינה סיבה לגרום לעשירות, כיון שהנהגת הקב"ה הינה באופן של מידה כנגד מידה. אך אין זה מונע את החישוב הכללי של הקב"ה.

וכן כל אותם הסגולות שנאמרו בחז"ל, כוונתם לומר שעשיית פעולה מעין זו, מהווה סיבה חשובה למתן שכר ספציפי.

אדם המתפלל על חבירו, בזמן שהוא צריך לאותו דבר, יש בכך התגברות גדולה על המידות. התגברות זו מהווה סיבה חשובה לכך שתפילתו תתקבל תחילה. אך סיבה זו אינה מוחקת ומבטלת חשבונות שמים שקיימים בענין זה.

אקווה שתתארס בקרוב, ויתקיימו בך דברי חז"ל במלואם, ותפילותיך יתקבלו.

מאחל מכל הלב.

בניהו.