שלום לך שואלת יקרה,

את שואלת שאלה מאד גדולה, אפשר לומר שזאת שאלה של פיקוח נפש. זאת שאלה שבמקום שאת נמצאת בו, לא בטוח שתוכלי להבין למה אני מתכוונת… כשאת נמצאת בראשית הדרך, טרם הגעת למדרון את לא מודעת לזהירות הנדרשת בהמשך הדרך. אולם מי שכבר הלך את הדרך ומכיר את המהמורות יכול להצביע על הסכנות בהמשך.

כך אני רואה את הסיטואציה שלי מול השאלה שלך, מול נקודת ציון המיקום שלך. למה אני טורחת להסביר את זה, כי אני מודעת לכך שכשאת תמשיכי לקרוא את הדברים, יש סיכוי שתתעורר בך התנגדות לדברים ותוציאי מאמתחתך לא מעט צידוקים והסברים שמה שאני אומרת לא נכון לגבי המקרה הספציפי שלכם. אני מקווה שלא תצטרכי לעבור יותר מידי הרבה כדי להגיע להבנה ולקבלה של המצב שלך ושל מה שזה דורש ממך.

נתקדם קצת, אפשר?

למעשה את מתארת אותך כאדם שנמצא ככל הנראה בזוגיות עם אדם שנמצא בתהליך של התמכרות. זה לא המקום לאבחן אם הוא מכור או לא, את זה צריך לאבחן על ידי איש מקצוע שפוגש אותו ואתכם באופן פרונטלי, יחד עם זאת בין השורות, כאשת מקצוע אני יכולה לזהות את המאפיינים המספרים את הסיפור הזה, לכאורה.

את מספרת את הרקע המשפחתי, אבא שלו עם התמכרות לאלכוהול ולסמים. נשמע שאמא שלו רצתה לקחת אחריות או שליטה על בעלך, מניחה שזה נבע ממקום של אימהות מיטיבה. היא ניסתה למנוע ממנו להגיע למצב שאבא שלו הגיע אליו, למנוע ממנו את הכאב של המחירים שאבא שלו שילם בעקבות הדרדור של מצב ההתמכרות. בעלך "מספר לעצמו סיפור" שהוא שותה היום בגלל שאמא שלו מנעה ממנו, נראה שהסיפור הזה מהווה עבורו הצדקה להתנהגות הזאת.

אולם זה לא שומר עליו מפני המציאות והעובדה שהוא שותה וקצת יותר מידי.

נשמע שגם את שומרת על עצמך ומגינה עלייך ועליכם כזוג ומוצאת הצדקות לקבל את המצב. את כבר הסכמת באופן מאולץ לקבל את העובדה שהוא מעשן למרות שהבטיח לך שיפסיק אחרי החתונה, מאמינה שהוא התכוון באמת לרצון להפסיק אולם, נכון לעכשיו זה גדול עליו והוא אינו מסוגל לעמוד בהבטחה שהוא הבטיח לך, ומניחה שגם הבטיח לעצמו במעמקי ליבו…. עכשיו הוא בדרך, לא מודעת או מודעת למחצה לקבל ממך הסכמה מאולצת לקבל גם את השתיה שלו ולהמשיך עסקים כרגיל.

נראה שהחושים שלך נדרכו ואת מתחילה לראות את התוצאות של חציית קו אדום ראשון. הוא מאבד שליטה על התנועות שלו ושובר חפצים, הסיטואציה הזאת מפחידה אותך ואת הבת שלך ובצדק.

אתן לא אמורות להרגיש ככה בבית שלכן אף פעם ובוודאי שלא בשבת.

לפי הפרטים שאת מוסרת כאן נראה שאת פונה לעזרה ברגע בנכון, האסימון מתחיל ליפול ואת מבינה שאת לא יכולה להציל את עצמך לבד.

זה מקרה ברור שאני מחויבת להמליץ לך בכל כוחות השכנוע העומדים לרשותי שאת צריכה לפנות לעזרה מקצועית.

למה את ולא בעלך? אני לא מרגישה שבעלך נמצא בנקודה שבו הוא יהיה מוכן לראות את הסיפור כבעייתי, הוא נמצא כרגע בתוך הבועה שלו והערפול שלו.

אז למה שאת תפני? חשוב שתדעי שהתמכרות מתרחשת בתוך מערכת יחסים שמתירה, כלומר מאפשרת להתמכרות לפרוח בתוכה. זה לא שהוא עושה את זה בגללך אלא שאת מהווה "מקום בטוח" עבורו להמשיך בהתנהלות ובהידרדרות בלי לקחת אחריות. ככל שאת תתחילי לקבל סיוע מקצועי תוכלי לפעול ולהגיב באופן כזה בתקווה שיוכל בהמשך להכניס גם אותו לתהליך טיפולי. חשוב שתדעי שזה תהליך ארוך ומפותל, מלווה במפגש עם הרבה כאב ופחדים, אין מנוס מלעבור אותו כדי לצאת מזה. לצד זה יש בתהליך הרבה מתנות טובות בדרך שלו לא היית נדרשת לא היית פוגשת אותם. אנשים עם התמכרות הם אנשים מאד רגישים, בעלי נשמה רגישה ועמוקה ובעקבות זה גם מאד פגיעה.

לא באתי לייאש אותך. באתי להאיר לך פנס, לא לוותר עלייך ועל המשפחה שלך, להתריע מצד אחד ולהביא תקווה מצד שני.

מתפללת עלייך, עליכם, שתגיעו לשליחים טובים, שתהיה לכם הפתיחות והנכונות הנדרשת לעשות את הדרך שאתם צריכים על מנת לבנות בית בריא ויציב בעזרת ד'

אוכל לתת לך בפרטי המלצות למטפלות מעולות.

מתפללת עלייך

אסתי ה.