The Butterfly Button
בעלי מכור לאלכוהול ועישון- ואני בחרדות!

שאלה מקטגוריה:

לפני הכל אני רוצה ממש ממש להודות, על האמת בלי פשרות, והבהירות הגדולה שאתם מביאים בנושאים שונים.
פשוט הצלה!
רציתי לשתף במצב שלנו, ואולי תהיה לכם עצה בשבילנו.
אנחנו זוג עם 2 ילדים, נשואים 4 וחצי שנים.
ב”ה היחסים ביננו מצוינים, פתוחים אחד עם השני.
קצת רקע: אבא של בעלי היה נרקומן ואלכוהוליסט, ואחרי שהם התגרשו, לחמותי היה אנטיתזה לאלכוהול. בעלי דווקא כן אוהב אלכוהול, ומאז שהתחתנו הוא מרגיש שחרור מהאנטיתזה הזאת שהגבילה לו את השתיה. (בנוסף הוא גם מעשן המון. למרות שלא רציתי שבעלי יעשן, ואכן לפני החתונה הוא אמר שיפסיק לעשן, אך חזר לזה לאחר תקופה בהסכמתי המאולצת. לזה אפשר לומר שכבר התרגלתי) אך הבעיה היא עם השתיה, במיוחד בשבתות. כשאני רואה שהוא שתה קצת יותר מדי, (וזה לא קורה כל שבת) אני נכנסת ללחץ, לעצבות, לאדישות מסוימת, להשרדות והגנה עצמית, ורק מחכה שהשבת תעבור בשלום. במצבים כאלה הוא יכול להגיע לתוקפנות (לא פיזית כלפי, אלא כלפי חפצים, דיבור לא נעים, פחות שליטה בתנועות ועוד). קצת קשה לי לתאר התנהגות של אדם שתוי, אבל זה פשוט מכניס אותי לחוסר אונים, ולרגשות שתיארתי למעלה. (מצד שני- כשהוא שותה במינון טוב הרבה יותר כיף ומעניין לדבר איתו, הוא יותר נפתח.) הוא עושה מאמצים להפחית, אך המינון שאני מבקשת לא מספק אותו, הוא רוצה להנות בשבת , ולא רוצה שאציב לו גבולות. השיא היה לפני כמה שבתות, שהוא הרס כמה דברים בבית וממש הכניס אותי ואת הילדה לחרדה.
אשמח לשמוע את דעתכם.
תודה גדולה מראש!

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה,

את שואלת שאלה מאד גדולה, אפשר לומר שזאת שאלה של פיקוח נפש. זאת שאלה שבמקום שאת נמצאת בו, לא בטוח שתוכלי להבין למה אני מתכוונת… כשאת נמצאת בראשית הדרך, טרם הגעת למדרון את לא מודעת לזהירות הנדרשת בהמשך הדרך. אולם מי שכבר הלך את הדרך ומכיר את המהמורות יכול להצביע על הסכנות בהמשך.

כך אני רואה את הסיטואציה שלי מול השאלה שלך, מול נקודת ציון המיקום שלך. למה אני טורחת להסביר את זה, כי אני מודעת לכך שכשאת תמשיכי לקרוא את הדברים, יש סיכוי שתתעורר בך התנגדות לדברים ותוציאי מאמתחתך לא מעט צידוקים והסברים שמה שאני אומרת לא נכון לגבי המקרה הספציפי שלכם. אני מקווה שלא תצטרכי לעבור יותר מידי הרבה כדי להגיע להבנה ולקבלה של המצב שלך ושל מה שזה דורש ממך.

נתקדם קצת, אפשר?

למעשה את מתארת אותך כאדם שנמצא ככל הנראה בזוגיות עם אדם שנמצא בתהליך של התמכרות. זה לא המקום לאבחן אם הוא מכור או לא, את זה צריך לאבחן על ידי איש מקצוע שפוגש אותו ואתכם באופן פרונטלי, יחד עם זאת בין השורות, כאשת מקצוע אני יכולה לזהות את המאפיינים המספרים את הסיפור הזה, לכאורה.

את מספרת את הרקע המשפחתי, אבא שלו עם התמכרות לאלכוהול ולסמים. נשמע שאמא שלו רצתה לקחת אחריות או שליטה על בעלך, מניחה שזה נבע ממקום של אימהות מיטיבה. היא ניסתה למנוע ממנו להגיע למצב שאבא שלו הגיע אליו, למנוע ממנו את הכאב של המחירים שאבא שלו שילם בעקבות הדרדור של מצב ההתמכרות. בעלך “מספר לעצמו סיפור” שהוא שותה היום בגלל שאמא שלו מנעה ממנו, נראה שהסיפור הזה מהווה עבורו הצדקה להתנהגות הזאת.

אולם זה לא שומר עליו מפני המציאות והעובדה שהוא שותה וקצת יותר מידי.

נשמע שגם את שומרת על עצמך ומגינה עלייך ועליכם כזוג ומוצאת הצדקות לקבל את המצב. את כבר הסכמת באופן מאולץ לקבל את העובדה שהוא מעשן למרות שהבטיח לך שיפסיק אחרי החתונה, מאמינה שהוא התכוון באמת לרצון להפסיק אולם, נכון לעכשיו זה גדול עליו והוא אינו מסוגל לעמוד בהבטחה שהוא הבטיח לך, ומניחה שגם הבטיח לעצמו במעמקי ליבו…. עכשיו הוא בדרך, לא מודעת או מודעת למחצה לקבל ממך הסכמה מאולצת לקבל גם את השתיה שלו ולהמשיך עסקים כרגיל.

נראה שהחושים שלך נדרכו ואת מתחילה לראות את התוצאות של חציית קו אדום ראשון. הוא מאבד שליטה על התנועות שלו ושובר חפצים, הסיטואציה הזאת מפחידה אותך ואת הבת שלך ובצדק.

אתן לא אמורות להרגיש ככה בבית שלכן אף פעם ובוודאי שלא בשבת.

לפי הפרטים שאת מוסרת כאן נראה שאת פונה לעזרה ברגע בנכון, האסימון מתחיל ליפול ואת מבינה שאת לא יכולה להציל את עצמך לבד.

זה מקרה ברור שאני מחויבת להמליץ לך בכל כוחות השכנוע העומדים לרשותי שאת צריכה לפנות לעזרה מקצועית.

למה את ולא בעלך? אני לא מרגישה שבעלך נמצא בנקודה שבו הוא יהיה מוכן לראות את הסיפור כבעייתי, הוא נמצא כרגע בתוך הבועה שלו והערפול שלו.

אז למה שאת תפני? חשוב שתדעי שהתמכרות מתרחשת בתוך מערכת יחסים שמתירה, כלומר מאפשרת להתמכרות לפרוח בתוכה. זה לא שהוא עושה את זה בגללך אלא שאת מהווה “מקום בטוח” עבורו להמשיך בהתנהלות ובהידרדרות בלי לקחת אחריות. ככל שאת תתחילי לקבל סיוע מקצועי תוכלי לפעול ולהגיב באופן כזה בתקווה שיוכל בהמשך להכניס גם אותו לתהליך טיפולי. חשוב שתדעי שזה תהליך ארוך ומפותל, מלווה במפגש עם הרבה כאב ופחדים, אין מנוס מלעבור אותו כדי לצאת מזה. לצד זה יש בתהליך הרבה מתנות טובות בדרך שלו לא היית נדרשת לא היית פוגשת אותם. אנשים עם התמכרות הם אנשים מאד רגישים, בעלי נשמה רגישה ועמוקה ובעקבות זה גם מאד פגיעה.

לא באתי לייאש אותך. באתי להאיר לך פנס, לא לוותר עלייך ועל המשפחה שלך, להתריע מצד אחד ולהביא תקווה מצד שני.

מתפללת עלייך, עליכם, שתגיעו לשליחים טובים, שתהיה לכם הפתיחות והנכונות הנדרשת לעשות את הדרך שאתם צריכים על מנת לבנות בית בריא ויציב בעזרת ד’

אוכל לתת לך בפרטי המלצות למטפלות מעולות.

מתפללת עלייך

אסתי ה.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

בעלי מתלונן שהוא לא מרגיש חיבור ורגש אלי
אני אישה חרדית בת 25, נשואה כשנה וחצי. אני אשת קריירה, בעלי אברך. מתחילת הנישואין אנחנו במצב מתמשך של חוסר חיבור רגשי מצד בעלי. בעלי מתלונן שהוא לא מרגיש מספיק חיבור אלי. זה מציק גם לו וכמובן גם לי. אני מרגישה חוסר ביטחון רגשי וחרדת נטישה. באזור 11 חודשים אחרי...
פערים עצומים ביני לבין בעלי בתקשורת
שלום אקשיבה ותודה על הפלטפורמה הכ”כ חשובה הזו, פשוט חסד גדול. בעלי ואני נשואים קצת יותר מחצי שנה אחרי שנה של קשר. הוא איש מתוק עם לב טוב אכפתי שדואג לי, אך מנגד ישנם פערים שהולכים וגדלים בנינו. בעלי איש עם שכל ישר שמתקשה מאוד לדבר ולהבין רגש. הוא מתייחס...
יש לי הרבה ציפיות וכעסים על בעלי ובעיקר מאז שילדתי
מאד נהנת מהתוכן שבאתר. תבורכו. אני בת 30, התחתנתי לפני כשנה וחצי ותוך 3 חודשים הריון ברוך ה’. הזוגיות שלנו לעיתים סבילה ולעיתים טובה. יש לי הרבה ציפיות וכעסים על בעלי, הלידה במלחמה בכלל היתה אתגר. מלהיות רווקה פעילה ששמלאה את החיים בעשייה, מתנהלת כלכלית לבד וקונה מה שנראה לי,...
אני ובעלי לא מסכימים על מקום מגורים
נשואה טרייה לבעלי, אנחנו לא מסתדרים אנחנו רבים על איזור המגורים העתידי שלנו ללא הצלחה, אנחנו בטיפול זוגי, לי חשוב להקים את העסק שלי באיזור שהוא מאוד ספציפי בין שעה לארבעים דק נסיעה מהאיזור שלנו , בעלי לא מוכן לשמוע הוא רוצה לגור ליד אמא שלו , הסברתי לו כשיהיה...
עוברת ליד החיים ולא מצליחה להרגיש באמת
אני בחורה בת כמעט 26, רווקה. השאלה שלי כללית, יכול להיות קשורה לזה שאני רווקה, למרות שזה לא בטוח.תגידו אתם:) קצת רקע לפני הצגת השאלה: יש לי תואר ועבודה מעניינת מאוד, לרוב עם הרבה סיפוק. אני מוקפת בחברה ב”ה ויש לי הזכות להמשיך וללמוד תוך כדי עוד דברים שאני אוהבת...
יש סוף לטיפול רגשי? אפשר לצאת מהקושי?
בתור אחד שעבר הרבה טיפולים רגשיים ותמיד זה סייע לתקופה מוגבלת מאוד עד לגל הבא אני רוצה פשוט לדעת האם יש לזה סוף? האם יש דרך לצאת מזה אי-פעם? לקבל כלים להתמודדות יעילה יותר אחת ולתמיד? או שזה פשוט משהו כרוני שילווה אותי עד זיבולא בתרייתא – על כל המעלות...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן