The Butterfly Button
בעלי ואני לא מצליחים לתקשר

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה, אני נשואה לבעל נהדר מזה שנה וחצי. , יש לנו ילדה קטנה ומתוקה. בתחילת הקשר בעלי סיפר לי שהוא נמצא בחובות כבדים ושהוא מטפל בעניין, כמובן סמכתי עליו ולא שאלתי יותר מדי שאלות, לאחר מס' חודשים התחלתי לשים לב שאיננו מצליחים לסגור את החודש גם עם משכורות מלאות של שנינו ולאט לאט המשכורת שלי הפכה להיות הדומיננטית והעיקרית למס' חודשים . יום אחד בעלי נשבר ונכנס למין דיכאון, ביקשתי ממנו שיספר לי מה עובר עליו ושאני מבטיחה שנפתור הכל ביחד, אחרי בכי הוא נשבר וסיפר שחייב כסף לשוק האפור והם מאיימים עליו ושהוא חייב להחזיר גם להם וגם למע'מ עשרות אלפי שקלים באופן מידי, אמרתי שאין בעיה ונפתור את זה ושאקח הלוואה כדי לסדר הכל וכך עשיתי- בשום פנים ואופן לא אמרתי משהו שיגרום לו להרגיש רע.

מאז עברו שנתיים ובעלי קופץ מעבודה לעבודה במשך כל הזמן הזה , משך זמן הכי ארוך שהתמיד בעבודה היו 3 חודשים, לפעמים הוא עובד חצי חודש, חשוב לציין שאין לנו עזרה כלכלית וההכנסה שלי היא לא גבוהה כלל. שנתיים שלמות אני מנסה לתמוך בו נפשית לסובלנות כלפי כל מה שקורה, אני מתמוטטת הרבה ומגיעה לחדר מיון עקב תשישות ומשתדלת לא להראות שהוא זו הסיבה העיקרית לכך – בדרך כלל מאשימה את העובדה שאני אימא טרייה ושזה קשה לי למרות העובדה שאני מאוד אוהבת להיות אימא. אני כמובן אומרת לו שאני מודאגת אך הוא תמיד אומר 'תשאירי את הבעיות האלה לי' , לרוב הוא מאשים אותי שאני לא תומכת בו ושאני מתנשאת מעליו – השפה שלנו קצת שונה- אני אקדמאית ו הוא איש מקצוע מוכשר אך ללא השכלה. אני מרגישה שאני לא יכולה לדבר איתו באמת ומאוד צודקת להגיד לו שאני מתחילה להרגיש כבר מיואשת וקשה לי לסמוך עליו כלכלית – הרי גם ככה הוא בעצמו בטח בלחץ מטורף . המילים שלו מאוד פוגעות בי כשהוא אומר לי שאני לא תומכת בו ולצערי כשהוא אומר שאני לא סומכת עליו הוא באמת צודק. אני חוששת איך אוכל לתת לילדים שלי את החינוך הטוב שהם צריכים וירצו. בבקשה מכם אנא הנחו אותי כיצד לפעול בשביל שלום הבית שלי ? איך אוכל לדבר איתו בלי שיפגע ושיסכים להקשיב לי?

 

תשובה:

שלום וברכה

יישר כח על פנייתך. אינך חייבת לשאת את העול הנפשי הזה לבדך, והשיתוף, גם אם הוא נעשה דרך כתיבה ולא בפגישה, יש בו בכדי להקל במעט מהמעמסה הנפשית, כיון שבכך נעשה איזשהו סדר בדברים, והדברים נכנסים קצת לפרופורציה. אך כפי שאת בוודאי מבינה, ייעוץ בפגישה או בסדרת פגישות, על ידי איש מקצוע, יהיה טוב לאין ערוך מאשר כמה טיפים שיימסרו על סמך מידע מאוד מוגבל שתואר כאן בשאלה. בכל זאת אני מבקש להתייחס לכמה נקודות שהעלית:

ראשית, מתוך הדברים ניכר שבעלך עובר תקופה לא קלה עם עצמו. התנהלות כלכלית לא מבוקרת באה בדרך כלל לפצות על מקומות מנטאליים לא מעובדים ולא פתורים. איזשהו צורך להרגיע ולנחם, בשל חסרים שהצטברו. טיפול דינאמי טוב מאד יכול לעזור לו. בטיפול שכזה הוא יוכל להגביר את המודעות העצמית שלו לחסרים אלה, ולהבין את מקור הצורך שלו בפיצוי. שוב, אינני מכיר את המקרה הספציפי, אך צריך לזכור שניסיונות להשתקם כלכלית מתוך פנטזיה ש'הנה ההלוואה הבאה תסדר לי את החיים', עלולים להביא אותו לכדי התמכרות לריגוש שבפנטזיה. אז מה תפקידך כאן? תפקידך הוא א. לנסות לשלוח אותו לטיפול מקצועי. ב. לנסות להיות האישה המנחמת מחד, אך החזקה והלא מתפשרת מאידך. להיות אמפטית ואכפתית זה תמיד טוב, אך בד בבד עלייך לעמוד על שלך ולא לתת לכספים שהבית כולו, והילדה בפרט, נשענים עליהם, לזלוג מבין אצבעותייך. אין ברירה.

נקודה שניה. זוגיות, למרות מה שנוהגים לחשוב ולומר, איננה רצף של ויתורים. אין זה נכון לחשוב שמשעת כניסתנו לחופה עלינו 'לוותר' זה לזו וזו לזה על מנת לשרוד את הסיטואציה. איננו צריכים לחשוב במונחים של רווח מול הפסד, לאמור 'אוותר כאן על מנת שיהיה לי שקט, או על מנת שבעתיד אוכל 'לקבל' כך או כך'. זוגיות טובה היא זוגיות של הרמוניה. היית פעם בקונצרט? הכנר לא 'מוותר' לצ'לן על מנת שבעוד מספר שורות הצ'לן יוותר לו, הלא כן? אם תחיי תחת הידיעה שוויתרת על תואר שני רק כדי לא להיות יותר אקדמאית מבעלך או כדי להיות אימא יותר טובה, אזי חייך יהיו רוויים בתסכולים ובתהיות חוזרות ונשנות על הבחירות שלך. אינך צריכה 'לוותר' על תואר שני. עלייך לראות את התמונה הכללית של הבית. את ההרמוניה המלאה בה חיים זה לצד זה בעל, אישה, ילדה, וילדים נוספים בעתיד, ולקבל את ההחלטות משם. מתוך ראיית התמונה הכללית. יכול מאד להיות שראייה שכזו תוביל אותך למסקנה שאינך צריכה את התואר השני. החיים הטובים הם לא בהכרח החיים ההישגיים. החיים הטובים הם כאלו שאנו שמחים במה שיש לנו, ורואים כיצד מה שיש לנו משתלב יפה בתזמורת השלמה של הבית כולו.

נקודה שלישית. כתבת שיש לכם ילדה, ובהמשך על כך שאת אוהבת להיות אימא. אף הזכרת את המונח 'ילדים' בלשון רבים. אין ספק שזה טבעי ונפלא, ומצביע על בריאות נפשית. אך אני מציע בהצעה כללית להתאזר בסבלנות כלפי הצורך בילדים נוספים, ולתת לעניינים להירגע קצת. מבחינה כלכלית אינני חושש. אמונתנו היא שתינוק בא לעולם ופתו בידו, ובעזרת השם, גם אם יהיו לכם ילדים נוספים, תוכלו להאכילם ולהשקותם. אני כן חושש מהבחינה המנטאלית. את מתארת מקרים של התמוטטות, ולא יהיה נכון עבורך ועבור ילדייך לגדלם מתוך תשישות הגוף והנפש. זה טוב שבחרתם לגור כעת בסמוך להורים על מנת לקבל סעד ותמיכה, אך השתדלו לזכור שבשלב שבו אתם מרגישים יציבים יותר, עליכם לקום ולהיפרד מהם. זוגיות טובה היא זוגיות שיש לה יציבות משל עצמה ואיננה זקוקה לתמיכה כהכרח.

לסיום. אני עובר שוב על מכתבך, ורואה בו לא מעט עדויות על חוזקות פנימיות, וזה יפה ומעודד. עשית ועשיתם דברים יפים בחיים. התמודדת והתמודדתם בכבוד. ואני מאמין באמונה שלימה שעוד נכונו לכם חיים יפים ביחד. כמובן שצריכים לקרות כאן דברים משמעותיים, ולכאורה יש צורך בכניסה חד סטרית לתהליך רציני, אך משתמע מתוך הדברים שיהיו לך ולכם את הכוחות והיכולות שלא לוותר לעצמכם ולכבוש יעדים.

חיזקו ואמצו!

נתי

[email protected]

 

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך לפתוח את הלב לבעלי?
תאמת לא יודעת מאיפה להתחיל. בגדול כלפי חוץ נראה שהחיים שלי מושלמים. תמיד היה לחברות מסביב סיבות לקנא (וקינאו) הייתי אהובה מאד גם בעיני הבנות -גם לא אלו שבגיל שלי וגם בעיני המורות . הצלחתי בלימודים. תמיד הייתי עטופה בהורים שדואגים ואוהבים ועוטפים , תמיד מאלה שבמקום לעבוד כל החופש...
לא מוצאת תחומי עניין משותפים עם בעלי
קראתי כמה תשובות באתר והתפעלתי. יישר כח על הפלטפורמה החשובה ועל הצוות המקצועי שעונה. יש לי שאלה שלא בטוח יש לה פתרון. אך מנסה.. יש לי ולבעלי קשר טוב שמבוסס על אהבה הערכה וכבוד הדדי אבל חסרה לי החברות. הוא אדם מיוחד רגיש ועמוק אבל כמעט לא מעניין אותו כלום...
מה הייעוד שלי כשאני נשוי למתמודדת נפש?
אני מנסה להבין מה הייעוד של אדם שנשוי למישהי עם מחלה נפשית חמורה. ברור לי שהיעוד של כאלו נישואין אחרת מהרגיל. אני יודעת שלדוד המלך היה שאלה על מה הייעוד של שיגעון, אני לא יודע מה התשובה. קשה לי מאד ואני מנסה למצוא עוגן של ייעוד שיעזור לי. כשזה חמור...
אני כל הזמן צריך לשמח את אשתי המדוכדכת
אנו נשואים 3 שנים הורים לתינוקת אשתי נמצאת המון פעמים במצב רוח מדוכדך, עצוב ומיואש. היא מתלוננת ממש על הרבה דברים, וכל דבר קטן שקורה מסביב מיד מפיל אותה . אני באמת אוהב אותה ומנסה בכל כוחי להיות בעל טוב ותומך. בכל יום מחדש, כשאני חוזר הביתה אחרי יום ארוך...
איך לפתח את הקשר ביננו מחדש?
קראתי כאן באתר 2 פניות אחת בנושא המענה הרגשי מבעלי – רבקי ענתה והמליצה שהמענה הרגשי יהיה באחריות עצמי כלומר לעזור לעצמי ולא להיות תלותית בבעלי. אך אני מרגישה שאם דברים שכל כך חשובים לי אני לא יכולה להגיע אליו ולדבר איתו אז מה נשאר לי לחיות איתו? רק דברים...
אשתי מאשימה מתלוננת ומגדפת אותי
אני נשוי כ-10 שנים, ויש לנו 3 ילדים, והמצב הזוגי בכי רע. אשתי מרבה להתלונן מידי יום ואף פעם אינה מרוצה ממה שאני עושה. כל דבר שאני עושה בשבילה יש לה עליי ביקורת. לדוגמא: אם אני קונה משהו מהמכולת תמיד יש לה הערה למה לא קנית את החברה הזאת והזאת?...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן