The Butterfly Button
בעלי ואני לא מצליחים לתקשר

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה, אני נשואה לבעל נהדר מזה שנה וחצי. , יש לנו ילדה קטנה ומתוקה. בתחילת הקשר בעלי סיפר לי שהוא נמצא בחובות כבדים ושהוא מטפל בעניין, כמובן סמכתי עליו ולא שאלתי יותר מדי שאלות, לאחר מס' חודשים התחלתי לשים לב שאיננו מצליחים לסגור את החודש גם עם משכורות מלאות של שנינו ולאט לאט המשכורת שלי הפכה להיות הדומיננטית והעיקרית למס' חודשים . יום אחד בעלי נשבר ונכנס למין דיכאון, ביקשתי ממנו שיספר לי מה עובר עליו ושאני מבטיחה שנפתור הכל ביחד, אחרי בכי הוא נשבר וסיפר שחייב כסף לשוק האפור והם מאיימים עליו ושהוא חייב להחזיר גם להם וגם למע'מ עשרות אלפי שקלים באופן מידי, אמרתי שאין בעיה ונפתור את זה ושאקח הלוואה כדי לסדר הכל וכך עשיתי- בשום פנים ואופן לא אמרתי משהו שיגרום לו להרגיש רע.

מאז עברו שנתיים ובעלי קופץ מעבודה לעבודה במשך כל הזמן הזה , משך זמן הכי ארוך שהתמיד בעבודה היו 3 חודשים, לפעמים הוא עובד חצי חודש, חשוב לציין שאין לנו עזרה כלכלית וההכנסה שלי היא לא גבוהה כלל. שנתיים שלמות אני מנסה לתמוך בו נפשית לסובלנות כלפי כל מה שקורה, אני מתמוטטת הרבה ומגיעה לחדר מיון עקב תשישות ומשתדלת לא להראות שהוא זו הסיבה העיקרית לכך – בדרך כלל מאשימה את העובדה שאני אימא טרייה ושזה קשה לי למרות העובדה שאני מאוד אוהבת להיות אימא. אני כמובן אומרת לו שאני מודאגת אך הוא תמיד אומר 'תשאירי את הבעיות האלה לי' , לרוב הוא מאשים אותי שאני לא תומכת בו ושאני מתנשאת מעליו – השפה שלנו קצת שונה- אני אקדמאית ו הוא איש מקצוע מוכשר אך ללא השכלה. אני מרגישה שאני לא יכולה לדבר איתו באמת ומאוד צודקת להגיד לו שאני מתחילה להרגיש כבר מיואשת וקשה לי לסמוך עליו כלכלית – הרי גם ככה הוא בעצמו בטח בלחץ מטורף . המילים שלו מאוד פוגעות בי כשהוא אומר לי שאני לא תומכת בו ולצערי כשהוא אומר שאני לא סומכת עליו הוא באמת צודק. אני חוששת איך אוכל לתת לילדים שלי את החינוך הטוב שהם צריכים וירצו. בבקשה מכם אנא הנחו אותי כיצד לפעול בשביל שלום הבית שלי ? איך אוכל לדבר איתו בלי שיפגע ושיסכים להקשיב לי?

 

תשובה:

שלום וברכה

יישר כח על פנייתך. אינך חייבת לשאת את העול הנפשי הזה לבדך, והשיתוף, גם אם הוא נעשה דרך כתיבה ולא בפגישה, יש בו בכדי להקל במעט מהמעמסה הנפשית, כיון שבכך נעשה איזשהו סדר בדברים, והדברים נכנסים קצת לפרופורציה. אך כפי שאת בוודאי מבינה, ייעוץ בפגישה או בסדרת פגישות, על ידי איש מקצוע, יהיה טוב לאין ערוך מאשר כמה טיפים שיימסרו על סמך מידע מאוד מוגבל שתואר כאן בשאלה. בכל זאת אני מבקש להתייחס לכמה נקודות שהעלית:

ראשית, מתוך הדברים ניכר שבעלך עובר תקופה לא קלה עם עצמו. התנהלות כלכלית לא מבוקרת באה בדרך כלל לפצות על מקומות מנטאליים לא מעובדים ולא פתורים. איזשהו צורך להרגיע ולנחם, בשל חסרים שהצטברו. טיפול דינאמי טוב מאד יכול לעזור לו. בטיפול שכזה הוא יוכל להגביר את המודעות העצמית שלו לחסרים אלה, ולהבין את מקור הצורך שלו בפיצוי. שוב, אינני מכיר את המקרה הספציפי, אך צריך לזכור שניסיונות להשתקם כלכלית מתוך פנטזיה ש'הנה ההלוואה הבאה תסדר לי את החיים', עלולים להביא אותו לכדי התמכרות לריגוש שבפנטזיה. אז מה תפקידך כאן? תפקידך הוא א. לנסות לשלוח אותו לטיפול מקצועי. ב. לנסות להיות האישה המנחמת מחד, אך החזקה והלא מתפשרת מאידך. להיות אמפטית ואכפתית זה תמיד טוב, אך בד בבד עלייך לעמוד על שלך ולא לתת לכספים שהבית כולו, והילדה בפרט, נשענים עליהם, לזלוג מבין אצבעותייך. אין ברירה.

נקודה שניה. זוגיות, למרות מה שנוהגים לחשוב ולומר, איננה רצף של ויתורים. אין זה נכון לחשוב שמשעת כניסתנו לחופה עלינו 'לוותר' זה לזו וזו לזה על מנת לשרוד את הסיטואציה. איננו צריכים לחשוב במונחים של רווח מול הפסד, לאמור 'אוותר כאן על מנת שיהיה לי שקט, או על מנת שבעתיד אוכל 'לקבל' כך או כך'. זוגיות טובה היא זוגיות של הרמוניה. היית פעם בקונצרט? הכנר לא 'מוותר' לצ'לן על מנת שבעוד מספר שורות הצ'לן יוותר לו, הלא כן? אם תחיי תחת הידיעה שוויתרת על תואר שני רק כדי לא להיות יותר אקדמאית מבעלך או כדי להיות אימא יותר טובה, אזי חייך יהיו רוויים בתסכולים ובתהיות חוזרות ונשנות על הבחירות שלך. אינך צריכה 'לוותר' על תואר שני. עלייך לראות את התמונה הכללית של הבית. את ההרמוניה המלאה בה חיים זה לצד זה בעל, אישה, ילדה, וילדים נוספים בעתיד, ולקבל את ההחלטות משם. מתוך ראיית התמונה הכללית. יכול מאד להיות שראייה שכזו תוביל אותך למסקנה שאינך צריכה את התואר השני. החיים הטובים הם לא בהכרח החיים ההישגיים. החיים הטובים הם כאלו שאנו שמחים במה שיש לנו, ורואים כיצד מה שיש לנו משתלב יפה בתזמורת השלמה של הבית כולו.

נקודה שלישית. כתבת שיש לכם ילדה, ובהמשך על כך שאת אוהבת להיות אימא. אף הזכרת את המונח 'ילדים' בלשון רבים. אין ספק שזה טבעי ונפלא, ומצביע על בריאות נפשית. אך אני מציע בהצעה כללית להתאזר בסבלנות כלפי הצורך בילדים נוספים, ולתת לעניינים להירגע קצת. מבחינה כלכלית אינני חושש. אמונתנו היא שתינוק בא לעולם ופתו בידו, ובעזרת השם, גם אם יהיו לכם ילדים נוספים, תוכלו להאכילם ולהשקותם. אני כן חושש מהבחינה המנטאלית. את מתארת מקרים של התמוטטות, ולא יהיה נכון עבורך ועבור ילדייך לגדלם מתוך תשישות הגוף והנפש. זה טוב שבחרתם לגור כעת בסמוך להורים על מנת לקבל סעד ותמיכה, אך השתדלו לזכור שבשלב שבו אתם מרגישים יציבים יותר, עליכם לקום ולהיפרד מהם. זוגיות טובה היא זוגיות שיש לה יציבות משל עצמה ואיננה זקוקה לתמיכה כהכרח.

לסיום. אני עובר שוב על מכתבך, ורואה בו לא מעט עדויות על חוזקות פנימיות, וזה יפה ומעודד. עשית ועשיתם דברים יפים בחיים. התמודדת והתמודדתם בכבוד. ואני מאמין באמונה שלימה שעוד נכונו לכם חיים יפים ביחד. כמובן שצריכים לקרות כאן דברים משמעותיים, ולכאורה יש צורך בכניסה חד סטרית לתהליך רציני, אך משתמע מתוך הדברים שיהיו לך ולכם את הכוחות והיכולות שלא לוותר לעצמכם ולכבוש יעדים.

חיזקו ואמצו!

נתי

[email protected]

 

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

דכדוך והתמודדות זוגית אחרי לידה
אני כמעט חודש אחרי לידה שביעית ב"ה, הלידה הייתה קשה מאד הפעם, סבלתי הרבה, וגם העיתוי של ערב פסח היה לא קל. חזרתי הביתה לימים של ערב חג, וכיוון שאין משפחה שיכולה לעזור, נעמדתי לגמור בישולים לחג. בעלי ניסה לעזור ככל יכולתו, אבל עדיין העבודה הייתה רבה. באופן כללי הזוגיות...
מתיש אותי להצטרך כל כך את בעלי
היי אני שופכת פה מלל מקווה שיהיה ברור אני פשוט שופכת כל מה שאני מרגישה בלי סדר מסוים אני מרגישה שאני נמצאת עם בעלי אבל יש חומה שקופה ביננו כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד לו אבל לא אומרת, מרוב חוסר זמן ועבודה קשה, אנחנו פשוט לא מוצאים זמן...
אני פמיניסטית ובעלי שוביניסט!
אני נשואה חמש שנים לבעל טוב ומסור ויש לנו שני ילדים ב"ה. יש משהו שמפריע לי בזוגיות שלנו. אני נוטה יותר לפמיניזם ובעלי שובניסט מובהק . יכול להיות שהזוגיות של פעם באמת הייתה מושתתת על שובניזם. בתורה גם אין שיוויון בין המינים, אבל הזמנים השתנו. והיום חיים אחרת … דבר...
בעלי לא רוצה ללכת לטיפול והזוגיות שלנו תקועה
היי, אני נשואה כ 6 שנים ויש לנו שלושה ילדים מאז שהתחתנו הרגשתי שהתקשורת בינינו מאוד לוקה בחסר ותמיד הרגשתי שהוא חסום רגשית ולא הבנתי למה, שנים שחשבתי שאני הבעיה ואז הבנתי שבעצם אמא של בעלי שלפי אבחנתי בלבד, היא נרקיסיסטית, היא בעצם הבעיה. ניסיתי להסביר לו בעדינות את הבעיה...
מאז שהתגרשתי אני חושש להתחתן
התגרשתי תקופה קצרה אחרי החתונה משום שהתגלו כל מיני בעיות נפשיות ועוד. לפני החתונה קלטתי קצת שמשהו לא בסדר ולא הסכמתי להאמין לזה העדפתי לחשוב אחרת וביום של החתונה ממש זה התפוצץ לי בפנים הרבה יותר ממה שחשבתי. וכרגע אני לא סומך על עצמי בנושא של שידוכים וכל שידוך שמציעים...
מרגיש שעשיתי טעות שהתחתנתי
אני נשוי קרוב לארבעה חודשים, ובאמת שלפני החתונה הכל היה טוב, הרגשתי שהיא מבינה אותי, שהיא רואה אותי, שאני יכול לדבר איתה ולהיות פתוח ושהיא תבין אותי. מהרגע שהתארסנו הקערה התהפכה על פיה, מרגיש לי שהיא חושבת רק על עצמה, רואה רק את עצמה, מאשימה אותי בכל דבר, המילה "למה?"...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן