אני נערה בת 19 חרדית. גרה בחו"ל
אין אצלינו לימודי המשך המותאמים לחברה החרדית. לכן 95% מהתלמידות המסיימות תיכון יוצאות לעבוד כמורות הקהילה מגיל 18. אין אפשרות אחרת. ברוב המקרים הן עוזבות את העבודה כחמש שנים אחר נישואיהן ועוברות לעקרות בית וגידול הילדים.
רוב חברותי שמחות עם זה ובכלל לא חולמות אחרת כי הן נולדות למציאות הזו.
אני בעצמי גרתי בישראל עד גיל 8 ומכירה מציאות אחרת של בחירת מסלול בסביבת לימוד טהורה ומתאימה.
אני עובדת כמורה 8 שעות ביום ונותנת מעצמי את המקסימום אך לא נהנית כל כך מזה.
יש לי חלום עמוק מלפני שנים ללמוד אדריכלות.
אני מגדירה את עצמי חוקרת, עמוקה וסקרנית.
אני מרגישה שאני לא מספיק מממשת את עצמי ואת הפוטנציאל שבי. אני לא רוצה להיות מורה מחוסר ברירה אחרת.
האפשרות לטוס לארץ ללמוד לא רלוונטית מכל מיני סיבות.
אין אפשרות ללמוד את המקצוע באופן מקוון כי הוא קונקרטי מיידי.
האופציה היחידה היא להכנס לאוניברסיטה גויית ומעורבת בנים בנות.
אציין שבנות יותר פתוחות כן נכנסות לאוניברסיטה אך בציבור החרדי זה ממש לא מקובל. יש לי חברות מאד קרובות באוניברסיטה אולם הרצון ללמוד לא מגיע מהן אלא הוא קודם.
באופן כללי, האופציות העומדות לבחירה לנערה חרדית הן מצומצמות עד אפסיות. כמעט לא קיימים קורסים, התנדבויות, מרכזי למידה… כל הבנות נעות באותו מסלול מוכר ובשבלוניות מכאיבה כמעט בלי לצאת מהקופסא. המטרה העיקרית בעודה לפני הנישואין היא כדי "לעשות עם עצמו משהו". הצורך לביטוי עצמי יחודי והגשמת כשרונות אינו ידוע וקשה למצוא היכן לפרוק אותו בצורה חיובית.
(ובעצם, גם אם אמצא היכן ללמוד, כעט בלתי אפשרי למצוא מקום עבודה מתאים…. אין בנות חרדיות בשוק עבודה שאינו הוראה והאופציות תהיינה לעבוד בסביבה יהודית עם גברים דתיים במקרה הטוב או בסביבה גויית. אולם זה פחות מעסיק אותי כי הייתי שמחה ללמוד גם בלי לעבוד בפועל. פשוט ללמוד!)
הייתי שמחה להרגיש מיצוי עצמי למרות שבכלל לא בחרתי בעיסוקי. לא רוצה להרגיש שהמטרה היחידה בחיי היא להביא ילדים לעולם ולתמוך בבית של תורה. כמובן אלו מטרות חשובות מאד אך אני רוצה גם ללמוד משהו אחר.
תודה רבה!
דלג לתוכן


