שלום לך

קראתי בתשומת לב את דבריך היוצאים מן הלב

כאבך ודאגותיך כנים ונוגעים ללב

שיתפת שאהבת את אשתך והייתם בקשר קרוב, ומדבריך אני מבין שעד החתונה לא עלו קשיים זוגיים בניכם.

לאחר החתונה התחלת לשים לב שהיא טיפוס שנמשך בעיקר לצד הטכני של החיים, ופחות מתחברת לחלק העיוני שלהם. למרות שהיא הייתה תלמידה טובה, כיום היא אינה מגלה עניין בקריאה, לימוד ורכישת ידע. זה מתסכל אותך מאוד. בנוסף, בשל כך האינטראקציה בניכם לא מעניינת אותך, וכתוצאה מתפתחים בניכם חיכוכים. בגלל זה אתם נמנעים מלשהות יחד בשבתות ומעדיפים להתארח אצל אחרים. אתה חושש שאשתך נעשתה חסרת עניין בלימוד בגלל שנכנסה בה זוהמה, ובין השורות ניתן לחוש את הדאגה שלך שמא זהו עונש שאתה מקבל על מעשיך. קשה לפספס את הספק שמכרסם בך, אולי היא לא כנה איתך עד הסוף בנוגע להתנהלותה בקשר זוגי קודם שהיה לה.

איש יקר,

המעבר מאירוסין לחתונה, מהתאהבות להתמסדות, כולל בתוכו מעבר מאשלייה להתפכחות. כשאנחנו מאוהבים חוש הביקורת שלנו נחלש, וזה הוכח מדעית. עם הזמן, "נפקחות" עינינו ואנחנו מגלים צדדים נוספים באישיות של האדם בו התאהבנו. זה טבעי לגמרי, ולא בכדי כך נברא טבע העולם. רגש ההתאהבות לפעמים משמש כ"אלחוש" שמסייע לנו להתחבר לאדם האחר, חרף הבדלים שיכלו להעיב על יצירת הקשר. כמו שלפני צמיחת פרי יש הנצה של פרח, כך בשלבי קשר ראשונים מתעוררת לעיתים התאהבות לא רציונאלית. היא יפה, היא קסומה, אך איננה שייכת למהלך החיים הרגיל – ליומיום. היא פרח, לא פרי. האתגר הוא לעשות יחד את המעבר ממצב של אירוסין (אהבה שאינה נדרשת להתמודד עם דרישות החיים היומיומיות) לנישואין (אהבה ריאלית, מפוקחת – זה שנמשכת חרף הקשיים ומגבלות שאנחנו מגלים אצל בן הזוג….)

כשמתאהבים שתי העיניים עצומות. כשעוברים מהתאהבות לאהבה, רצוי להשאיר עין אחת עצומה עדיין….

לא מן הנמנע שגם לפני החתונה זיהית אצלה את אותן תכונות שאתה "מגלה" היום. רק הפרופורציות היו אחרות. המשקל שנתת לדברים היה שונה. היום אתה בא בגישה יותר רצינית לחיים ורוצה שגם היא תלך איתך בדרך הזו. אבל כעת היא במקום אחר ואתה מתוסכל ומודאג.

חז"ל למדו אותנו כלל חשוב לחיים: "איתתך גוצא – גחין ולחיש ליה" כלומר: אם נדמה לך שאשתך נמוכה – תכפוף עצמך ודבר איתה! (וזה נכון כלפי שני המינים) כלומר, אל תתבצר במקומך ותקווה שהיא תגיע אליך. אל תצטער שהיא נמוכה ממך. תלך לקראת, גם אם צריך לרדת ממעמדך. תמצא איתה שפה משותפת במקום בו היא נמצאת. ו

ייתכן שהמקום בו היא נמצאת אינו נמוך כפי שאתה רואה אותו כעת. ואסביר זאת.

יש אנשים שיכולתם וצרכיהם האינטלקטואלים באים לידי ביטוי במישור העיוני, ויש אנשים שחכמתם היא "חכמת המעשה". לפעמים יש נטייה לייחס תכונות של חכמה ליכולת העמקה עיונית-תיאורטית, אבל אסור לשכוח שיש גם את חכמת המעשה, ויש אנשים שהם פשוט טובים בעיקר בחכמה זו. הם חכמים גם אם הם לא מגלים התעניינות בנושאים עיוניים תיאורטיים.

תנסה שלא לבוז לנטייתה לפרקטיקה וחוסר העדפתה לתחומי עומק ועיון. יש אנשים כאלה וזה לא מעיד על חוסר ערך. זה סגנון אישיות, או מצב מסויים בחיים. תחשוב איך אתה מגדיר לעצמך מחדש את האופי שלה. הגדרתה כ"שטחית ורדודה" בהחלט לא  עושה לך טוב. ייתכן שהיא לא באמת שטחית. אולי היא פשוט אדם מעשי ולא עיוני.

חיינו מתנהלים במתח שבין טבע לתרבות, בין חומר לרוח, בין קדש לחול. כל אדם מוצא לו את האיזון הנכון עבורו. אולי אתם משלימים אחד את השניה, ייתכן שאתה עיוני והיא מעשית. בשביל שתוכל לפנות את עצמך מהעניינים הטכניים, אתה צריך שותף לחיים שיהיה טוב בחלק הפרקטי. אולי לא בכדי בחרת בה. לפעמים אנשים בוחרים בבן זוג שהוא שונה מהם, כדי שישלימו זה את זה.

ייתכן שאם תחפש ותפתח לתחומים מעבר לאלה שאליהם אתה מרגיש שייך, ותתחבר לעולם הפנימי שלה, לתחומי העניין שלה – אולי תמצא שם טעם ועניין. הרי הייתה בניכם תקשורת בעבר, ייתכן שהבסיס לתקשורת קיים. התוכן פחות חשוב. היא רוצה את קרבתך, היא רוצה שתעניין אותה, היא רוצה קרבה פיזית. למרות הקושי היא לא התייאשה והיא מחפשת את הנוחם בך. היא רוצה אותך. היא מבקשת אותך, תיענה לה. מעבר לחשיבות שבעצם ההיענות, כך גם תגדיל את השפעתך עליה. כיום אתם מתבצרים כל אחד בתחומיו וזה גורם לכם ריחוק. יכול להיות שהתפתח בניכם מאבק סמוי. מי ילך לקראת מי. מי יקבע את סגנון השיח. ייתכן שאם אתה תשחרר, גם היא תתגמש ותלך לקראתך בללמוד יחד וכדומה.

אינני יודע מדוע היא מתרחקת היום מכל מה שנוגע ללמידה. אולי בעקבות ההריון היא עסוקה יותר בחיים עצמם, בהתארגנות. גם אם זה לא רק בדברים שקשורים להכנה ללידה ולולד, עדיין ייתכן שהראש שלה נמצא כעת יותר בעולם העשייה. ייתכן שהמצב שאתה מתאר הוא זמני. כך או כך, היא נושאת ברחמה את העובר שלכם והיא זקוקה לתמיכתך עתה ביתר שאת. נסה ללמד עליה זכות ולהתקרב אליה ממקום פנימי, אוהב ומקבל.

נראה מדבריך שאתה מלקה את עצמך על כך שהלכת אחרי ליבך ובחרת בה. חזרת בתשובה ואין מקום לעסוק כעת במה שהיה בעבר. בשלב זה מוטלת עליו אחריות כלפי אשתך, העובר שבדרך והבית שאתם בונים. ה"תיקון" הוא שיהיה לכם בית מלא אהבה ושמחה. השלמות היא שתצליחו לעשות לעצמכם אושר יחד. מאחר שאתה איש ספר, אחסוך מעצמי להביא מובאות מחז"ל שתומכות בכך, אלו דברים פשוטים וידועים. (ואף על פי כן, אעז ואשאל: האם אתה חושב שהנישואין הללו הם "עונש" שקיבלת? האם גם הילד כלול בעונש הזה? האם העונש ניתן לך למרות שחזרת בתשובה? האם אתה חושב שה' נוקם ומתאכזר? האם ייתכן שזה לא עונש אלא דרך של תיקון?)

אתה חושש שהוטלה בה "זוהמה של חטא" שבגללה אינה פתוחה ללימוד עיוני. אבל מצד שני אתה מספר שזה לא קשור ללימוד תורה, גם בלימוד על היריון היא לא מתעניינת. אני מתקשה אם כך לראות את הקשר בין הדברים. אנשים עמוקים או שטחיים תוכל למצא בכל התרבויות, גם אצל שומרי מצוות וגם אצל אחרים. חוסר עניין בצדדים העיוניים של החיים אינו מעיד על לקות רוחנית או שכלית. זו פשוט נטייה אישית או העדפה חולפת.

ייתכן שאני אופטימי מידי. יכול להיות שהיא לא אשה פרקטית – כהגדרתי, אלא אשה רדודה ושטחית – כהגדרתך. אז יש לה חסרון. האם יש לה מעלות אחרות? בסופו של דבר לכולנו יש חסרונות… השאלה אם זהו חסרון שתוכל לחיות איתו בשלום? האם תוכל "לשחק" עם ההגדרות ולהגדיר אותה לעצמך כ"מעשית" ולא כ"שטחית"?

בסיכומו של דבר, אתה עם אמביציה לעשות ולהצליח. אתה עובר כעת משבר של התפכחות. אתה מגלה אצל זוגתך חלקים שלא מתיישבים עם המטרות שלך כעת. כעת היא בהיריון מתקדם, ולכן בשלב זה אני מציע שתעשה עבודה עצמית, תהרהר בדברים שכתבתי. תנסה להשלים עם מי שהיא, להתרכז בכך שהיא רוצה את קרבתך, שהיא אולי משלימה אותך ושאפשר שבעזרתה תוכל לפתח את החלקים הרוחניים שלך. אם זה לא יעזור, חכה לאחר שרעייתך תתאושש מהלידה ותפנו להיעזר בייעוץ זוגי.

לסיום, נאמר: "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה", ניתן לומר שכדי שבתקופת הנישואין תישמר החוויה שהיית בתקופת האירוסין – צריך לצד הביקורת שמפעילים (צדק ומשפט) להפעיל גם לימוד זכות ועין טובה (חסד ורחמים)… תאמין בעצמך שלא בכדי בחרת בה.

היה שלום

חיים

[email protected]