שלום לך יקרה,

את מתארת מצב כואב מאד.

התחושה של אשה שמגלה שבעלה לא אוהב אותה- קשה מאד ומעלה חוויה בסיסית של דחיה ואולי אפילו של נבגדות.

ואם היא נדרשת לוותר על כל ה"אני" שלה כדי לזכות באהבתו- אנה היא באה?

חשבתי על דבריך, ואני רוצה לשתף אותך במחשבותי.

בין בני זוג יכולים להיות חלוקי דעות ואפילו חלוקי דעות עמוקים,

בנושאים רבים ומגוונים- מבלי שהדבר יפגע בכבוד, בהערכה ובאהבה ביניהם.

חלוקי דעות הופכים לבעיה כשהם מגויסים למאבק סמוי או לדינמיקה קבועה שכבר קיימים בין בני הזוג.

אם באויר ביניהם עומדת השאלה מי יותר חכם- הנושא עליו הם חלוקים יהפוך לזירה בה כל אחד יתאמץ להוכיח את עליונות חכמתו.

אם הם רוקדים את ריקוד "הרשע והצדקנית" הרי שאותו נושא, אותם חלוקי דעות, יגויסו להוכיח שוב את רשעותו ואת צדקנותה.

במילים אחרות-

העניין הוא לא תוכן הנושא עליו הם חלוקים, אלא המשמעויות האישיות שבני הזוג מעניקים לדברים, וההשפעה של המשמעויות האלה על הערך העצמי שלהם.

פער אידיאולוגי בין בני זוג לא שולל חיים של אהבה, אחוה שלום ורעות. והדוגמא המרשימה ביותר היא העובדה

שישנם גם זוגות של חרדי- חילוני שחיים בזוגיות מלאה ועשירה.

במקרה שלך, הדעות ההפוכות שלכם, "פמיניזם" לעומת "שוביניזם", טומנות בחובם משמעות אישית עמוקה.

זה לא רק מה נכון, איך נכון, מה מקום האשה ומה מקום הגבר מה צודק מה משפיל ומה מחפיץ-

זה מי אני ביחס אליך, ומי אתה ביחס אלי.

זה נושא שנוגע בעצם הקשר הזוגי. בהגדרת הנשיות והגבריות ולכן בהכרח גם בקשר ביניהם.

אני לא רק חושבת אחרת ממך אלא גם בוחנת את היחס שלך אלי דרך משקפי הצדק שלי.

אני לא רק חושב אחרת ממך אלא גם עומד על המשמר ומוודא שמקומי כגבר כפי שאני מבין אותו- לא ימחק.

את חווה את דעותיו ככאלה שמנחיתות אותך – " איני מוכנה להסכים לדברים שבתחושותי הם מנחיתים אותי כאישה"

והוא חווה את דעותייך ככאלה ששוללות את מקומו הראוי לו "על פי הספר".

כשבעלך מציב לך תנאי בו את אמורה לוותר על כל דעותייך כדי שהוא יאהב אותך,

סביר להניח שהוא לא מתכוון לשלול את עצם זכותך לדעה משלך,

ואני מנחשת שהוא גם לא חושב שאהבה היא אמצעי תשלום או מטבע במשא ומתן,

הוא מבטא, באופן לא מהוקצע ואולי אפילו לא מודע את המשוואה הפנימית שלו שאומרת:

כל עוד הדעות שלך מהוות איום על המקום שלי בבית ובקשר-

אין בי פניות לראות את מי שאת באמת, ולכן אני לא מצליח לאהוב אותך.

לא כי אין מה לאהוב בך. לא כי את לא ראויה לזה.

כי במצב הזה אני לא מסוגל.

והשאלה המתבקשת היא איך משנים את המצב הזה.

כדי לשנות את מה שקורה ביניכם- אין צורך שתשני את האידיאולוגיה שלך.

אין צורך שתוותרי על הדעות שלך.

יש צורך להתחיל לייצר קשר בינך ובינו, כבני אדם.

בין אדם לאדם- במקום בין רעיון לרעיון.

והצעד הראשון הוא ליצור קשר עם עצמך כאדם. להקשיב לעצמך.

אלו רגשות עולים בך מול המציאות הזו? האם פגשת רגשות כאלה בעבר?

האם יש בסיטואציה הזו דמיון לסיטואציות אחרות עם דמויות קרובות?

למה את זקוקה? מה עושה לך טוב? מה נעים או לא נעים לך?

להעביר את הפוקוס מהאידיאולוגיה והצדק לקשיבות פנימית.

להרחיב את הנאמנות – מנאמנות לדעות לנאמנות לעצמך, לרגשות שלך.

האם תוכלי לכבד את עצמך ולצפות לכבוד מבעלך-פשוט כי את ראויה לכבוד? בלי לנפנף בדגל הפמיניזם?

מתאים לך לשתף אותו ברגשותיך מבלי להצדיק אותם? רק כדי לשתף, כי ככה את מרגישה…..

נראה לך שאם תבקשי מבעלך לעשות דבר או להמנע ממשהו- כי נעים לך או לא נעים לך-

הוא עשוי להרגיש ולהגיב אחרת מאשר אם תוכיחי כי המעשה הזה לא נכון\צודק\שוויוני וכו'?

ובמקביל-

האם תרגישי בנח להתעניין במה שחשוב לו, באיך הוא רואה ורוצה דברים רק כדי להבין אותו? בלי להכנס לאידיאולוגיה שבדבר…

האם הוא ראוי בעינייך לכבוד, למקום, לקבלה כמות שהוא?

האם מתאים לך לזרום, לבוא לקראת, להתגמש, להעניק לו מה שחשוב לו- כמו שהיית רוצה שהוא יעשה בשבילך? כי הוא ראוי לכך ולא כי הוא הגבר ואת האשה….

אני נוטה להאמין שככל שתביאי יותר חלקים שלך אל הקשר,

ככל שתחווי את עצמך ואותו באופן מלא,

ככל שתהיי מחוברת לגוף, לנפש ולדעת שלך כאחד,

ככל שתכבדי את זכותו לדעות, רגשות וצרכים משלו,

השיח ביניכם ינוע ממאבק על עקרונות, ממאבק על מקום והכרה,

להתעניינות, לאנושיות, לשתוף, לנתינה, לסקרנות- וב"ה גם להנאה ולאהבה.

מאחלת לך חבור ואהבה. לעצמך. מבעלך. לבעלך.

זלטי