שלום לך שואלת יקרה מאד!
לפני הכל, אני חייבת לציין שפשוט התחברתי לשאלה שלך… כתבת כ"כ מתוק ואמיתי ומשתף, וממש אפשר לקרוא בין השורות וגם בהן עצמן- שאת בחורה עם כושר ביטוי מעולה, ויכולות וורבליות טובות ממש.
ולגופו של עניין…
אתייחס ברשותך קודם באופן כללי לגישת ה'דוגריות והקלילות' שאת מציינת, ואח"כ באופן אישי לעניין השיח והשיחות בפגישות.
מתחילה ממקום אישי: אני חושבת שקלילות וספונטניות, או מה שמכוּנה בלשון העם אנשים 'זורמים' – אלו תכונות מצויינות שהלוואי שעוד חלק ניכר באוכלוסיה היה זוכה להתברך בהן?
בגישה חיובית וקלילה, אפשר לפתור הרבה בעיות, ולפעמים אפילו למנוע מהן להיווצר. בעיני זו ברכה לבית שהאישה/האימא שם (או כל מישהו אחר מבני הבית…) התברכו בחוש הומור, והם משדרים את זה לסביבה.
אני משערת לעצמי שאת בחורה נבונה, ויש בך עומק שיודע גם להתייחס ברצינות לנושאים שבהם נדרשת מחשבה רצינית יותר.
נשמע באמת שאת בחורה כיפית, זורמת ואחת כזו שאוהבים להיות לידה, כי שוב- אנשים מתחברים לחיוניוּת ולחיוביוּת…
לגבי בנושאי שידוכים/פגישות:
את מציינת שאת רוצה שהפגישות יהיו קלילות ונעימות, וממילא לפעמים את 'זורקת עקיצות או בדיחות לאויר'. נראה לי שכדאי לנסות לדייק ולשאול את עצמך: מה עומד מאחורי ההתנהגות הזו?
-האם זה פחד משתיקות? אולי את מנסה למנוע אותן?
-האם זה מפני שאת רוצה שהמועמד יכיר אותך כמו שאת (as it…) וממילא את כבר רוצה שידע בדיוק מהן תכונות האופי שלך?
– האם העקיצות או הבדיחות האלו עלולות לפגוע במישהו?
-אולי זו מין מסיכה שמנסה למנוע היכרות עמוקה יותר? פחד מחשיפה?
כדאי לשבת רגע ולנסות להבין מה עומד מאחורי הדברים שאנחנו עושים. אני משערת שאם שלחת שאלה לאקשיבה (ותודה על המחמאות… מעבירה למנהלי האתר), כנראה שיש בתוכך את השאלה שרוצה לדעת איך לנהוג.
אני חושבת שבשום שלב בחיים אסור לנו לוותר על מי שאנחנו. אם את טיפוס קליל וזורם- ממש לא כדאי לך לנסות לשדר שאת מישהי אחרת.
אז מה כן? אולי לפעמים לא כדאי לפתוח בבת אחת את כל הקלפים, פשוט לתת לשיחה להתנהל באופן טבעי, גם אם יהיו שתיקות מביכות, וגם אם תהיה אוירה קצת רצינית. וגם אם תדברו על דברים של 'ילדים גדולים'…
קחי בחשבון ששלב הפגישות הוא שלב מאד ראשוני והתחלתי בהיכרות שלכם (גם עם מדובר על פגישה שהיא כבר לא הראשונה או השניה או השלישית…)
ועוד יהיו לכם בעז"ה לפחות 99 שנים של לחיות ולצחוק ביחד ☺
אז אולי כן כדאי בשלב מסוים, פשוט להעלות את הדיון הזה לשולחן, לקרוא לילד בשמו, ולומר: כזאת אני. רוב הפעמים הקלילוּת הזו חיובית ונכונה, אבל ייתכן שלפעמים יווצרו פנצ'רים, וזה בסדר.
בעז"ה תלמדו ביחד להכיר מה מיטיב עם האחר, ולהתחיל לבנות לכם את הדרך הנכונה ביותר לשניכם.
מאחלת לך שבקרוב ממש תמצאי את האיש שלך, וביחד תיצרו לכם אינספור רגעים משמחים ומצחיקים, כאלו שבעוד 100 שנים תתרפקו עליהם ביחד, בנחת…
תמשיכי להיות כזו מקסימה, בדיוק כמו שאת (ואני יודעת שאת כזו!)
ותחזרי כדי לבשר לנו רק דברים משמחים ?
בהצלחה בדרך!
לאה ש.
דלג לתוכן
