שלום רב,

ורוב תודות על השאלה הכנה, המגלה חשיבה מעמיקה על מצוות התורה ועל יסודותיה. הלוואי שכולם היו מעמיקים כך במצוות התורה, לעמוד על עניינן הפנימי ולראות בהן מקור השראה לחיים טובים ואמתיים.

כדי לתת מענה, לפחות חלקי, לשאלות אותן את שואלת, כדאי להקדים את דברי החינוך (מצווה רסו) לאיסור התורה "אשה זונה וחללה לא יקחו" (ויקרא כא, ז):

"לפי שכהנים נבחרו לעבוד עבודת ה’ יתברך תמיד, ולכן ראוי ומחויב להיותם קדושים ונקיים יותר מכל שאר העם בכל עניניהם, אף כי בעניין הזווג שהוא דבר עיקרי באדם, וקצת מחשבות האדם על בת זוגו תמיד, לכן נתחייב שלא לישא הזונה שמזגה רע ומר, פן תסירנו ותטנו ברוב לקחה מדרכו הטוב וכוונתו הרצויה. גם היא בושת ופגם אל כל הקרב אליה, שכל העם מרננים אחריה בטומאתה אשר בשוליה".

כלומר, מצוות התורה מכוונת לשמור על מעלת הכהונה, שמהווה קבוצת עילית של משרתי ה' במקדש, ולאסור עליהם את הפחיתות של נישואים עם "זונה", "שמזגה רע ומר".

אצל חז"ל, המינוח "זונה" אינו מתפרש בהקשר של "מופקרת" (דווקא), אלא כמי שחל עליה תואר "זונה" בשל בעילה האסורה, גם עם בעילה זו הייתה באונס, ולא היה בה פגם נורמטיבי. פירוש זה מקביל לפסול "חללה" שנסמך לפסול "זונה" בפסול הנ"ל, שאף היא נפסלה מן הכהונה בשל פסול יוחסין ולא בשל פגם התנהגותי.

רוח הדברים משתקפת בדברי פילון, מקור קדם-הלכתי המזכיר הבנה רווחת לאיסור המקראי על נישואי כהנים: "על הכהנים… אסר עוד לשאת זונות ועיכב בידם לשאת שפחה או שבויה או נשים המתפרנסות מתגרנות ומפונדקות או שנפרדו מבעליהן הקודמים מאיזה סיבה שהן" (קדמוניות, ג, 277-276). חז"ל פירשו את האיסורים באופן אחר קצת, אבל רוח הדברים דומה.

כלומר, ביחס למעמד האישי התורה (לפי הבנת חכמים) קובעת שגם אישה כשרה לחלוטין, שאין כל עוול בכפה, יכולה להיות בדרגה נמוכה ולהיקרא "זונה", ככל שנבעלה לאסור לה או לעכו"ם. זאת הסיבה שגיורת נפסלת לכהונה – לא בגלל פגם מוסרי או חשש לצדקות, אלא משום קטגוריה משפטית החלה עליה בהיותה נבעלת לגוי (ולכל הפחות ראויה לכך) טרם גיורה.

היחס שלנו לפסולים אלה אינו קל. כמו הממזר, שנפסל מן הקהל שלא באשמתו (אלא באשמת הוריו), קשה לנו להבין את "פחיתותה" של מי שנבעלה (נניח באונס) לפסול לה. אלה קטגוריות הלכתיות הקשורות למעמדו של אדם, כאשר כאמור אין קשר בין המעמד לבין שיפוט ההתנהגות. כך גם ביחס לגיורת, העומדת ברום המעלה מצד מוכנותה להקריב למען ההצטרפות לעם ישראל; וכך גם ביחס לגרושה, שקובעת קטגוריה בפני עצמה ביחס למעמדה האישי, למרות שבוודאי אין בגירושין כל פגם נורמטיבי או ערכי.

על אף הריחוק של רעיונות אלה מהעולם המודרני נטול המעמדות, התורה לא תהא מוחלפת, ואנו ממשיכים להקפיד על האיסורים שנקבעו גם כאשר קשה לנו להבין אותם על רקע התרבותי הרווח כיום.

עם זאת, חז"ל בהחלט היו ערים למצוקות שאיסורים אלה עשויים לגרום, ובפרט כאשר מדובר בזוג נשוי שעלול לעמוד בפני חיוב גירושין בשל מקרה של אונס. בפועל, עם השנים פותחו מנגנונים ותקדימים הלכתיים שלפיהם נדיר יהיה המקרה שבו נחייב זוג נשוי להתגרש בגלל מקרה של אונס – אך מקרים מצערים אלה עדיין קיימים (לא ניכנס במסגרת זו לנימוקים ולדיון ההלכתי בנושא)

הלכות אלו אינן עומדות בסתירה ל"רוח המוסרית" של התורה. עיון בפסוקי התורה והנביאים יגלה שהתורה מדגישה באינספור מקומות את ערכי החסד, הצדקה והמשפט, את האחווה והערבות ההדדית, החמלה על החלשים, אהבת הגר, ועשיית הישר הטוב בעיני א-לוהים ואדם. יחד עם זאת, החוקים המוזכרים לעיל, יחד עם הלכת הממזר ועוד הלכות הנוגעות למעמד האישי, אף הם חלק מהתורה, ולפעמים נוצרות התנגשויות.

אוסיף שבכל מערכת משפט יש התנגשויות בין ערכים שונים. מנסים למצוא פתרונות. לפעמים מצליחים, לפעמים לא.

אני מקווה שדברים אלו יניחו את דעתך בנושא, ולו במקצת – ואאחל לך הצלחה רבה בכל.

יהושע

[email protected]