שלום וברכה יקרה,

את כל כך יהודית במהות שלך, של הודיה ושל שאיפה לקרבת ה'.

ומובן שאת שואפת שהבית שלך, הקרקע ממנו את צומחת, יהיה מדושן בחומרים משובחים.

וב"ה ישנם, ואת בתודעת הודיה על כל הטוב שקיים עבורך.

ועדיין… החומר הרוחני מרגיש לך לוקה, והחסר הזה גורם לתסכול כל עוד הוא אינו מתמלא.

בשורות הבאות אשתדל לתת כיוון שיסיע בע"ה לצמצם את הפער בין הרצוי למצוי ולהפיג, ולו במעט, את התסכול שאת חווה.

ראשית, קיימת הנחת יסוד ידועה אך הכרחית: אינך יכולה לשנות אף אדם בעולם- זולתך. את יכולה להשפיע על בחירות של אחרים, אך לא לבחור במקומם.

עם אבן הפינה הזו, אני מציעה לך לעצור לרגע ולחשוב: עבור מי את רוצה את האוירה הרוחנית בבית? אם זה בעבורך, האפשרויות הן להשלים עם המציאות, או לבחור בין מידות טובות לרוחניות.

אך אם את שואפת לבית שיעשה את רצון ה' (כפי שעולה ממכתבך) – הרי שהכיוון הוא לברר מהו רצון השם ממך כרגע.

אני מחזיקה בידך ופוסעת איתך בדרך העולה להר ה', באמונה שזוהי כוונתך ורצונך.

קחי נשימה, הוציאי אויר לאט, ואפשרי ללב שלך לאתר את מחשבת הציפיה שלך. זו שכאשר אינה מתממשת, היא מאכזבת מאד.

נשמע שזה משהו בכיוון של "בעלי צריך להיות מחובר לקדושה" או הנחה אחרת.

נסי למצוא את המשפט ש'מדבר' אותך.

כעת התבונני בו, הפכי בו שוב: האם הוא לגמרי נכון, במאת האחוזים? האם את יכולה לדעת במקום בורא עולם מה 'אמור' להיות?

קיימות שתי סכנות עיקריות בהנחת ציפיה שמעבר לגבולות הבחירה שלנו:

– כשאת מציבה רף מסוים שבו מישהו או משהו בחייך אמור/חייב/צריך להמצא בו, זה לכאורה מקדם את הענינים לכיוון הציפייה. אך כאשר היא אינה מתממשת, סיכון האכזבה גדול מאד. אכזבה מרוקנת מחסני כח נפשי ומרחיקה בין בני אדם.

– בנוסף, יש את 'גורם הקפיץ'" כשאדם לוחץ ודוחק באחר, זה יוצר התנגדות באופן מיידי ומצטבר. ככל שלוחצים יותר, כך התנועה הנגדית מתגברת.

חשוב ביותר להפנים שביחסי אנוש, ישנם שני דברים שעושים נזק כמעט בלתי הפיך: ביקורת ואשמה. אלו הם חיצים מורעלים ששוהים בנפש ומפעילים אותה.

בפרשת האזינו שקראנו זה עתה, כל השבטים מקבלים ברכות ממשה רבנו לפני פטירתו. יוצא דופן הוא שבט שמעון שלא קיבל ברכה. מסביר הרמב"ן שהיה זה על עוון פעור שנכשלו בו. כלומר: ישנן טעויות שגורמות להשלכות לא פשוטות בכלל. האשמה וביקורת שורפות בלב, וגורמות לריחוק ש(ניתן, אך) קשה מאד מאד להשיב.

לכן, את יכולה להחליט מה הקוים האדומים שלך, אבל לעולם לא יהיה נכון לסמן אותם עבורו, אלא עבורך. סמני רק את ההתנהלות שלך ("לי זה בלתי אפשרי להיות בחדר כשמופעל בו אייפון עם סרט")

יהודית, כעת את נמצאת בצומת כואבת מאד, אך אין מנוס אלא מלהתבונן על מיקומך במפה: את נמצאת כאן. עלייך לבחור בין פרידה על בסיס חוסר התאמה רוחנית, לבין בית שלם.

כי אם אינך יכולה לשנות אותו, עלייך לקבל את המצב כפי שהוא כיום, עם תפילות ותקווה, אך לא בציפיה שעלולה לנפץ את כל חלום.

המסע שלו הוא גם המסע שלך, מהזוית שה' הועיד לנשמתך.

זה לא קל לקבל, אך כאשר הבהירות הזו קיימת, ישנה תחושה של שלוות הבוטח; הידיעה שאת עושה את שלך, וזה כל מה שיש בידייך. התוצאות וההמשך הם בידי אב גדול ומנחה אל הטוב.

בתפילה איתך לשלום של אמת- בכל מעגלי חייך,

שפרה

[email protected]