חברה יקרה,

קראתי את שאלתך והתרגשתי ממך. מתוך השאלה עולה רצון יקר, נשי וטבעי כל כך, להעריך את בעלך, החצי השני של נשמתך.

את מתארת מציאות כואבת בה בעלך, האיש שאת אמורה לסמוך עליו, עשה טעויות הרות גורל, כמו שאת כותבת, ובחר ברע. הוא נמצא רחוק רוחנית מהמקום בו דמיינת ורצית לראות את חייך. ואת נמצאת בפחד אמיתי מהרעיון לתת לו להוביל, כי נכווית. היית רוצה כל כך להישען עליו אבל את מרגישה שאת לא יכולה.

את מנסה להחזיק, והאיש שלך לא מתחזק ומחזיק איתך, אלא עומד במקום ואולי אפילו נחלש, ונמצא במצב שורד. כמה מאתגר…

ובכל זאת את עושה נסיונות: לראות את נקודות הטוב שבו, להחזיק ולייצב את מה שביכולתך, ואפילו מגדילה לעשות ופונה לשאול מה ניתן לעשות. אשרייך.

ואני שואלת בכנות אם את מוכנה לאסוף שוב פעם כוחות, שוב לנשום עמוק ולהאמין, ולעבור עוד כברת דרך על מנת למצוא את האיש שלך כשהוא בכוחו הגברי?

כי לצאת לדרך ידרוש ממך להשקיע שוב, השקעה נוספת, שונה.

אם חבויה בך התקווה, ויש לך רצון, ופנית גם לקבל מענה, אני מאמינה שיש בך הכח והיכולת לעבור גם את הים הזה.

אבל איך?

על הפסוק בחומש ויקרא: "הכהן הגדול מאחיו", יש וורט חסידי שמפרש שהכהן הגדול, מקבל את כוחו, ונהפך להיות גדול – מאחיו. כלומר, מכח אחיו היהודים המקבלים אותו עליהם, הוא מקבל כח להיות גדול.

ואני רוצה לשאול אותך אם יש לך כח שמכוחו בעלך יוכל לחזור להיות בעל הכח בבית?

וגם – איך תוכלי לתת לו הכח הזה?

כבר התחלת לעשות זאת על ידי חיפוש נקודות הטוב שיש בו, כמו שכתבת: הוא עובד, וקשה. לא מתעצל. הוא מביא פרנסה. הוא נמצא איתך. כשאתם יחד הוא שומר על מצב רוח טוב.

בואי ננסה לחשוב איך כל הטוב הזה יכול לגדול? ואיך יתגלו עוד כוחות?

בבריאת העולם הקב"ה יצר מציאות של זכר ונקבה, המייצגים את המשפיע מול המושפע, ובמילים אחרות את הנותן לעומת המקבל. כל הבריאה בנויה על עיקרון זה: השמים = זכרי, נותן, משפיע גשם, לעומת הארץ, האדמה = נקבי, מושפע, מקבל. ועוד דוגמאות רבות.

במערכת הזוגית בין הזכר לנקבה ההתמקמות הטבעית בין האיש לאישה, היא שהאיש נמצא במקום המשפיע, הנותן. והאישה נמצאת במקום המושפע, המקבל.

בסדר הטבע הזה שיצר הבורא קיים סוד גדול של הקיום שצריך לגלות.

סדר ההשפעה הוא שהאיש משפיע לאישה, כיוון ההשפעה הוא כלפי האישה.

האישה היא כלי שהאיש אמור ורוצה להשפיע אליו את כל השפע = ההשפעה הטובה שלו.

וזה מתרחש כשהאיש מאיר את האישה שלו. כשהוא רואה אותה, באמת, לתוכה, באופן שמחיה אותה. האישה משתוקקת לחווית הנראות הזו. להיות מושפעת מאורו הטוב של האיש שלה.

אבל כשאישה מרגישה חווית בדידות ונטישה היא רוצה לשלוט במצב. ובניסיון השליטה הזה היא הופכת את סדר היוצרות הטבעי בינה לבעלה, ומפרה את האיזון העדין בין משפיע למושפע.

פעמים רבות תוך כדי הפרת האיזון היא שוכחת כמה היא טובה ויקרה וראויה להשפעה הגדולה שהקב"ה רוצה עבורה שתגיע אליה. ומרוב מאמץ לשנות ולהשיג האישה הופכת את כיוון ההשפעה, ועסוקה בבעלה, לעזור לו, לכוון אותו, לתקן אותו, להסביר לו. ומאמינה שמשם תבוא ישועתה.

או שהיא חוסמת את עצמה מההשפעה שלו ומתנתקת מההשפעה שלו.

כלומר, האישה יוצאת מכיוון המושפעת כלפי פנים, ועוברת להשפעה כלפי חוץ.

ניתן לחוות זאת אפילו ברמת הגוף. כשאישה מכוונת לקבלה ולעמדה מושפעת היא נשענת לאחור, תנוחה של קבלה. וכשהיא מכוונת להשפעה על בן הזוג שלה הגוף שלה נוטה קדימה, תנוחה של משפיעה.

הגוף הוא המדד האמין ביותר של האישה להבין באיזו עמדה ותודעה היא נמצאת.

ברגע שאישה נמצאת בעמדה של משפיעה, כלפי חוץ, האיש מרגיש שחודרים לטריטוריה שלו, והוא נרתע, ומאבד את העמדה מלאת הכח וההשפעה שלו. ונעלם או נאלם, וממילא אינו נמצא שם עבור האישה, שפחדיה הגדולים ביותר, להיות לבד, בלי בן-זוג תומך, מתגשמים.

החוויה הקשה הזו והכאב הנלווה, היא קריאה מלאת חמלה מלמעלה, להזכיר לאישה לחזור למקומה הטבעי, לעצמה.

כיצד האישה חוזרת למקומה? כשהיא מתמקמת גופנית ונפשית בעמדת המושפעת, להסכים להשתחרר מהשליטה, להאמין שמה שהיא רוצה נועד להגיע אליה מבלי שהיא צריכה להתאמץ להשיג אותו. ע"י הכח להיות מושפעת האישה יכולה למשוך כל דבר שתרצה מהאיש שלה, כבוד, אהבה, ערך, פרנסה…

הסוד הוא בהבנה שהכח הנשי אינו נמצא בשליטה, אלא בהשתוקקות, כמו אדמה צמאה שכמהה לגשם ומושכת מים משמים בכח ההשתוקקות והנזקקות. הכח של האישה הוא להתחבר בחוזקה אל התשוקה העמוקה שבה. לרגש שלה. לא בנסיון לפתור את הקושי או הבעיה. אלא להישאר ברגש, בהשתוקקות ובחסר, גם אם כואב.

דרך החוויה של החסר הקב"ה מראה לנו למה נועדנו, ואיזה שפע גדול הוא רוצה להזרים אלינו. הרגש שאותו את רוצה לחוות – חיבור, אהבה, הערכה, נראות, שמישהו לוקח ממך את האחריות ודואג לך, זה בדיוק גם מה שה' רוצה לשלוח לך! והוא שולח לך תזכורת לעורר בך את זה. שאת ראויה מעצם היותך, בלי צורך להצדיק למה.

כשאנחנו מצליחות לחוות זאת ולשקף את החסר שלנו, ואת הכמיהה של מה היינו רוצות להרגיש, מעמדה שמספרת לאיש שלנו את החוויה המושפעת שלנו, מתחילה הגאולה.

לא כדרישה, לא כהאשמה. לא בהתרסה.

ממקום שמספר לו: "כשאתה ישן כל השבת ואני צריכה לנהל את הסעודה אני מרגישה כל כך לבד, אני זקוקה כל כך לנוכחות שלך איתי להרגיש שאני לא לבד".

כשהאיש חווה את ההשפעה שיש לו על האישה, הוא מזדקף, הוא מתמלא באור וברצון להשפיע עליה עוד.

הכח הגדול ביותר למשוך שפע, הוא כח ההודיה. כשהאיש שלנו מנסה, אפילו מעט, אפילו עקום, אפילו רק רוצה ולא עושה, הכח של ראיית הכוונה ולא התוצאה, ואיך היא משפיעה עלי, בכוחה לגרור עוד טוב ושפע. "ראיתי שהתאמצת לקום בשבילי, תודה זה ריגש אותי, הרגשתי שאתה רואה את הרצון שלי", גם אם הוא לא קם בסוף. היכולת לזהות את הרצון הטוב ולהודות עליו מגבירה את מה שאני מודה עליו. אם אני מודה על שהתאמץ עבורי הוא יתאמץ עבורי עוד, אם אני מודה על שהקשיב לי הוא יקשיב לי עוד.

חשוב להדגיש שאין להשתמש בכח ההודיה בשביל לדרוש ולהשיג את מה שאני רוצה, כי אז שוב, אני הופכת למשפיעה, אני נוטה קדימה, כלפי חוץ. ההודיה צריכה לבוא ממקום מושפע, נשען לאחר, מאמין שנועד לקבל את כל השפע שבורא עולם רוצה לשלוח אלי דרך האיש שלי. זו לא אסטרטגיה אלא תדר להיות בו.

כשאני מצליחה לראות ולהמליל את הכוונות הטובות של האיש שלי, גם אם המעשים שלו כרגע פחות מתיישבים על ליבי, אני מצליחה לראות אותו, את הניצוץ האלוקי הטהור שבו, והטוב הזה שלו יגדל, וישאף להשפיע עלי עוד. כי הרצון האמיתי של האיש להשפיע על אשתו, לשמח אותה, להיות גבר עבורה.

לסיכום, אני לא שואלת מה אני רוצה להשיג או לשנות. זאת שאלה זכרית, של משפיע. אני שואלת את עצמי "מה אני כמהה להרגיש מהאיש שלי?" זאת שאלה מושפעת, שמחזירה אותנו אל עצמנו, לאנרגיה הנקבית שלנו, אל התשוקה הפנימית שאותה נוכל לחוות בגוף, לנכוח איתה, גם בלי פתרון מיידי, להאמין בבורא שרוצה לשלוח אלינו טוב, ולתקשר זאת ממקום מושפע, מכבד ולא מתאמץ.

מחזקת את ידיך

מכוונת איתך את שאלתך – "מה את כמהה להרגיש מהאיש שלך?"

מייחדת איתך את הלב באמונה שאת ראויה לכל מה שתרצי

ומברכת אותך שתזכו לחזור לדבוק אחד בשני,

גיטי