תשובה:
שלום וברכה איש יקר.
קראתי את שאלתך הכואבת. לא פשוט בכלל. אני חושב עליך שוב ושוב, ועם כל הקושי אני שמח שפנית, כי אתה בגיל שעוד אפשר לעשות שינויים בחיים, והגיע הזמן שתעשה אותם.
ובכן, אתה מתאר מצב לא פשוט, שממנו נגרר מצב מאד ברור, אין לך יכולת ללמוד זמן רצוף, אין לך סיפוק מלימוד, קשה לך ללמוד, וממילא אתה גם לא מסוגל להיות בכולל. אתה משועמם וממילא אתה מדוכא וחסר חשק לקום בבוקר ולעשות את המטלות הפשוטות ביותר. זה כל כך מובן, איך תהיה מאושר במצב כזה.
מה גורם לך אם כך לא לקום ולעשות מעשה? לעבוד בעבודה מסוימת שיהיה לך ממנה סיפוק. הרי לפי המציאות שאתה מתאר זה מוכרח, אתה חייב לעסוק בדבר מה, אין אדם שלא חייב להיות עסוק. אין מתכון של חיים בהם אפשר להיות משועמם מאושר. השעמום הוא המתכון הטוב ביותר לדיכאון ולעוד בעיות. אין לי ספק שיש משהו שאתה יכול לעסוק בו שתיהנה ממנו ותהיה לך ממנו תחושה של סיפוק.
בכדי שאדם יהיה מאושר הוא צריך משמעות, בכדי להרגיש משמעות צריך שהוא יהיה משמעותי. נכון אמנם שאתה לבטח משמעותי לאשתך ולילדיך, אך צריך לחוש את המשמעות גם במקומות אחרים. בכדי לקום בבוקר עם רצון, צריך לדעת שיש מקום שצריכים אותך שם. גם מי שעובד בעבודה מאד פשוטה מישהו מצפה לו, כשהוא לא מגיע שמים לב לכך, וכך הוא מרגיש שיש לו משמעות, ובאמת יש לו משמעות. כשאחרים מצפים לך וצריכים אותך, אתה לפתע תרגיש כמה אתה משמעותי יותר גם לעצמך גם לאשתך וגם לילדיך.
זה כל כך פשוט עד שצריך לשאול למה לא עשית את זה עד היום.
כיון שאני לא מכיר אותך אני אכתוב כמה השערות, ממקרים אחרים בהם שוחחתי עם אנשים שהיו באותו מצב ולא עשו את הדבר הפשוט הזה.
הסיבה הפשוטה ביותר, ששמעתי מכמה וכמה אנשים, זה הקושי לצאת לעבוד, הם מרגישים שאם הם יצאו לעבוד הם יתקלקלו, ולא יוכלו להמשיך להיות יהודים טובים. הם לא שמים לב שבשביל להיות יהודי טוב צריך לחיות עם רצון ואושר. אתה מספר שאתה לא יכול ללמוד, אם כך אתה לא לומד, אם תעבוד לא תעזוב את הגמרא כי כבר אתה לא מסוגל ללמוד מידי הרבה שעות. חשק להתפלל כראוי אין לך עד שאתה כותב שגם הנחת תפילין לוקחת לך זמן קצר מאד. נמצא אם כך שעבודה לא תגרום לך רעה מבחינה רוחנית. כך שזו לא סיבה.
אלא שפעמים הגם שאתה מבין ורוצה לצאת לעבוד, סובביך לא מבינים את זה. לפעמים זה ההורים, לפעמים זה אשתך, ולפעמים זה חברים שאתה חושש מהתגובה שלהם.
מובן מאד החשש. זה שינוי גדול, יש מחוזות בהם לצאת לעבוד זה ממש אמירה של שינוי שהסביבה נותנת תחושה מאד לא מעודדת לעשות את הצעד הזה.
אם זה המצב אני מציע לך, להחליט החלטה על חייך, כאשר אתה מתעלה על האמירות של סובביך. יש לך בעזרת ה' עוד חיים ארוכים לחיות, החיים האלו יכולים להיות מאושרים, או חלילה לא מאושרים. ההחלטה אם הם יהיו מאושרים היא שלך. אני מכיר הרבה אנשים, מאושרים וכאלו שלא מאושרים. ואני יכול לומר לך שרובא דרובא של האנשים שאני מכיר החליטו את ההחלטה הזו אם להיות מאושרים או לא. לפעמים ההחלטה שלהם להיות מאושרים הייתה החלטה קשה וגורלית, הם עמדו מול אנשים שההחלטה שגרמה להם לאושר הייתה לצנינים בעיניהם. הם אזרו אומץ ועשו מעשה שמתאים להם לנפשם, וכך הם חרצו את גורל חייהם לאושר. לעומתם יש אנשים שלא העיזו להחליט החלטות כאלו והמשיכו את חייהם מתוך התחשבות ברצונותיהם של אחרים וחייהם המשיכו לא טוב, הם סובלים סבל רב, והסבל הזה היה יכול להימנע.
אחד הדברים הכואבים שההחלטות הללו שחרצו את גורלם של אותם אנשים היו נראים החלטות מאד אמיצות בשעת ההחלטה. כאשר תדבר עמם כעת הם יצחקו לנוכח הקושי שלהם להחליט את ההחלטה הזו. כי עבר זמן והמציאות כבר קיימת ואתם אנשים שאולי לא היה לרוחם ההחלטה שלהם, שינו את דעתם, או שהם הבינו שאין להם את הזכות לקבוע גורל של איש אחר. כמובן שלא כל המקרים הם כאלו, יש מקרים שהאנשים העומדים מול אותם אנשים היו אנשים קשי עורף, נרקיסיסטים שלא מוכנים להרפות מהם, וההחלטה שלא הייתה לרוחם גרמה לאותם נרקיסיסטים להפנות עורף למחליט, במקרים אלו, אולי זה נראה קשה, אבל ההתפטרות מאנשים שלא מבינים את מקומם שחושבים שהם יחליטו לאנשים אחרים מה לעשות עם חייהם, זו גופא ערך מוסף שהם הרוויחו, וכך הם חיים באושר ובעושר.
אם אתה לא עומד בפני בעיות מהסגנון הזה, לא מובן מדוע לא קמת והחלטת מזמן למצוא עבודה שתהיה עסוק בה ותמצא בה סיפוק.
פגשתי פעם איש שהבין שהוא צריך לצאת לעבוד, אלא שהוא לא מצא סיפוק בשום עבודה. הוא סבר שחוץ מלימוד תורה אין ערך לשום דבר. מבחינתו להיות משועמם או לעבוד זה אותו דבר. לולי זה שהייתי פוגש אדם שסבור כך לא הייתי מעלה את האפשרות הזו, אבל כיון ששמעתי מישהו שסבור כך אני מנסה להעלות גם את ההשערה הזו, למה נשארת בבית.
ובכן, אין ספק שיש ערך בכל דבר שאדם עושה [אם זה לא נוגד את התורה הקדושה חלילה]. העולם צריך להתקיים, ברור שלימוד תורה הוא הערך העליון ביותר, ואשריהם תלמידי חכמים שזוכים ללמוד תורה. אך לא כולם יכולים ללמוד תורה, יש כאלו שלא יכולים ואתה אחד מהם. אתה ירדת לעולם לשם מטרה אחרת. אתה יכול למצוא עבודה שיש בה חסד לאחרים, שבה ודאי יש ערך רב. אבל גם אם תמצא עבודה פשוטה מאד, יש בה ערך בעצם זה שאתה מביא פרנסה לבייתך, בזה שאתה לא משועמם ועושה דבר מה וממילא אתה תהיה איש מאושר. ויש ערך גם בעבודה הפשוטה שתעבוד בשביל לקיים את העולם, כי בורא עולם ברא עולם שצריכים בו חנויות וצריכים בו חקלאות ועוד ועוד דברים. וכל דבר שיש בו צורך לאנשים, אם אתה תהיה שותף בהבאת הצורך הזה לאנשים הרי שאתה עושה דבר עם ערך גבוה מאד.
אני מציע לך לחשוב היטב ולחפש משהו שאתה אוהב לעשות. וגם אם לא תמצא משהו שאתה ממש אוהב, תחפש משהו שאתה לא שונא לעשות, משהו שיביא לך פרנסה, שיהיו לך בו חברים, שייתן לך סיבה לקום בבוקר.
אתה יכול למצוא את עצמך מאושר הרבה יותר מהר ממה שאתה חושב. האושר נראה רחוק מאד מהאדם אך הוא ממש לא רחוק, שינוי קל של החיים יכול לגרום לאושר רב לאדם. כדאי לך, תאזור אומץ ותעשה עם עצמך משהו. זה חיזוק נפלא לחודש אלול, לקראת ימי התשובה הממשמשים ובאים תקום ותצא לעבוד, כך תביא תועלת לעולם ותועלת לעצמך.
בתפלה וברכה שיהיו לך חיי אושר ועושר ברכה והצלחה בכל אשר תפנה
שלמה
[email protected]
4 תגובות
ישר כוח על התשובה הנפלאה!
כמי שגם מגיע מהעולם הישיבתי הליטאי,
וגם היה עם קושי דומה, עם הבחירה לעשות לי טוב, ולצאת לעבוד, למרות…
אין לי אלא להעריך את התשובה שמסכמת את המניעות והקשיים ואומרת את האמת שצריך לומר ולא מספיק נאמרת.
בכאב לב אני אומר שלדעתי רבים, יותר ממה שנהוג לחשוב, סובלים שנים לפעמים שנים רבות, בגלל החינוך של ה"רק תורה" והחששות שהוזכרו בתשובה.
שואל יקר,
כרגע, אתה מספר לעצמך סיפור מדויק אך כואב של כישלון: "ניסיתי להיות מלאך, נכשלתי, ועכשיו אני שבור". המודעות הזו, כל עוד היא מלווה בשיפוטיות, משאירה אותך תקוע ומזינה את הדיכאון.
תשובתו הנפלאה של הרב מציעה לך יעד מעשי ("קום תעבוד"), אך חשוב להתייחס לקושי הרגשי שאולי מכביד ומונע ממך לזוז.
במקום לשפוט בחומרה את הבחור בן ה-20 שיצר דמות "מלאך", נסה להסתכל עליו בחמלה, הוא לא היה פגום או טיפש; הוא היה צעיר שהרגיש כנראה לא מספיק טוב, וזו הייתה הדרך המוכשרת אך המוטעית שלו להתמודד. (אגב, גם מהקב"ה אנחנו מבקשים בימים נוראים: "חמול על מעשיך" – חמלה היא מדרכי הרחמים של ה'..).
ברגע שתפסיק לנסות "לתקן" את עצמך ותתחיל לקבל את עצמך כפי שאתה היום – אדם פצוע, שבור, אך שלם וראוי כפי שהוא (אין שלם יותר מלב שבור, וקרוב ה' לנשברי לב).
מתוך מקום של חמלה וקבלה עצמית תוכל לאזור את הכוח ליישם את התשובה הנפלאה שקיבלת.
כשהמבקר הפנימי שופט אותך על כל צעד, הפחד מכישלון משתק. כשיש קול פנימי חומל ומקבל, קל יותר לקחת סיכונים קטנים, לנסות ולהיכשל, ולקום שוב.
היכולת להבין ולחמול על עצמך ביחס למסע שהביא אותך לכאן, ולקבל את עצמך בהווה. זו התשתית הרגשית שבלעדיה כל תשובה נפלאה, טובה ככל שתהיה, עלולה להישאר בגדר תיאוריה.
הקושי הראשוני
לדעתי, הקושי הראשוני הוא עצם הרצון שלך לעלות למקום גבוה יותר בעבודת ה׳, בעוד שעדיין לא נבנית פנימית לכך.
מעשים חיצוניים ועומס על הנפש גרמו לירידה, עד כדי תחושה של דחייה מן התורה.
כעת אתה מוצא את עצמך בתוך סתירה שרבים מהלומדים חשים בה: אם באמת רצון ה׳ שאדם יתקדם בעבודתו, מדוע ה׳ לא עזר לי להמשיך ולהתקדם?
הבירור
נראה שאכן רצון ה׳ הוא שתתקדם,
אבל לפני כל צעד נוסף יש לברר: האם הנפש שלך בנויה ומסוגלת לשאת את ההתקדמות הזו?
המסקנה
ייתכן שבמקרה שלך עדיין לא נעשתה בדיקה פנימית מספקת, ולכן ההתקדמות נעצרה.
דוד
שאלה חשובה מאוד!! ותשובה מדהימה!! נהנתי מאוד לקרוא! תודה רבה!