תשובה:
שלום אימא יקרה!
ראשית הערכתי הכנה על המושקעות העמוקה שלך בילדייך, שניכרת היטב מבין השורות!
נראה שאת אם עם המון הבנה לילדייך, וגם לקשיים של אלו מתוכם שמתמודדים. את מבינה ומכילה אותם, רואה את הכוחות שלהם, שם בשבילם ומעניקה להם את המצרכים הכי חשובים להתפתחות: לב אוהב, עין מתפעלת של אימא וחום של בית.
את מתארת התמודדות עם ילד עם כישורים חברתיים ואישיים, שעקב קשיים לימודיים נשר מהמסגרת ונזקק לך על מנת להעסיק את עצמו. ברם, למרות שאת מגויסת אליו, הוא מתנהג כלפייך באופן חסר גבולות ודורש שתעמדי בכל מה שהוא מבקש- מיידית. הוא לא מכבד את הבקשות והצרכים שלך, ואף "מעניש" אותך אם אינך עומדת בדרישותיו או "חלילה" עומדת על דברים בסיסיים שנחוצים לך. אני מתאר לעצמי שהחוויה הזו מתישה מאוד, מתסכלת, אפילו מעט פוגעת, ובעיקר כואבת, שהילד נמצא במצב הזה..
לפני שננסה לחתור לתשובה ומענה, ברצוני להתנצל על העיכוב בתשובה, שלקחה לי זמן, עקב המקרה המורכב והניסיון לדייק את התשובה. אני מקווה שהיא תהיה עדיין לעזר למצב כעת..
—
על מנת למצוא דרכים למוצא מהסבך, הייתי רוצה לנסות לחשוב יחד מהם הקשיים והצרכים של הילד ושלך? ומה המקום שלנו כהורים מול המצב הזה?
לפי התיאור שלך, הבן מתמודד עם-
• משבר משמעותי של נשירה מהמסגרת, עם ההשלכות על הדימוי העצמי
• קושי להעסיק את עצמו
• קושי משמעותי בגבולות וביכולת שלו "לראות" אותך ולכבד את המרחב שלך
אם המיפוי של הקשיים נכון, אז נראה שהבן שלך צריך כמה דברים:
מחד – הוא נזקק לתמיכה במשבר, שיוכל לראות ולהרגיש שההורים מבינים את הקושי שלו, תומכים בו ועדיין מאמינים בו ובכוחות שלו.
אך מאידך – הוא גם צריך גבולות, לא רק בשביל שאת לא תיפגעי, אלא גם לצורך ההתפתחות התקינה שלו.
בנוסף- ברמה הפרקטית יש צורך לחשוב על אפשרויות תעסוקה לטווח הקצר וכן על מסגרת להמשך.
האיזון בין הצורך בתמיכה והבנה לבין צורך בגבולות, עלול להיות מאתגר ודורש דיוק. ברם, כשמצליחים להתכוונן לשילוב שנכון לילד ולהוריו, הם אף יכולים לתמוך זה בזה. התמיכה והקבלה מאפשרים לגבולות להתקבל על הלב והנפש, כשהילד ידע שהגבולות מגיעים ממקום אוהב ואכפתי כלפיו. ואילו הגבולות הופכים את התמיכה והמקום שלכם כהורים למשמעותיים יותר, מכיוון שהילד לומד שאתם דמויות נוכחות ויציבות, שיודעות להתוות דרך וגם להציב גבולות.
אז איך מייצרים את האיזון המורכב הזה?
אנסה לתת כמה קווים מנחים, שיכולים לסייע להתכווננות לעמדה הורית מיטיבה, אך מובילה ושומרת על מקומה. מתוך הדברים נראה שאת מכווננת לשם, אך ייתכן שהעמדת הדברים באופן ברור ומודע, יוכלו לאפשר התבססות בעמדה הזאת.
– לזכור את הנקודה הפנימית הטובה של הילד
גם אם הוא מתנהג עכשיו בצורה ממש בלתי נסבלת, זה יכול לנבוע גם מהקושי שהוא מתמודד עמו כעת וגם מהגיל בו הוא נמצא – גיל ההתבגרות הידוע באתגריו. אך מתחת לכל הקליפות הללו, מסתתר ילד עדין, קצת פגיע וגם פגוע, שרוצה להיות טוב. כשאנחנו מחזיקים את זה במחשבה שלנו, זה מאפשר לנו להיות במקום חומל יותר כלפיו ולהתנהל בחכמה, וגם עוזר לו לזכור שהוא ילד טוב. מומלץ גם למצוא זמנים מתאימים, שנוכל להביע את ההערכה שלנו אליו והאהבה הזו, באופן שיתקבל על ליבו. כמו כן, חשוב גם למצוא חוויות משותפות מיטיבות, כמו יציאה משותפת וכדומה בשביל לשמר את המקומות החיוביים הללו.
– לזכור שתמיד נישאר אנחנו ההורים והוא הילד
כמה שהילד מנסה לאתגר את העמדה שלנו כהורים, הוא עדיין זקוק לנו כהורים, בתור דמויות בוגרות יציבות ומכוונות. ואולי אדרבה- הוא מייצר מבחנים משלו, בשביל לבחון עד כמה אנחנו יכולים לעמוד באתגרים שהוא מציב, ועדיין להישאר בעמדה הורית יציבה ומיטיבה. חשוב שנזכור שאיננו בעמדה שווה וישנה היררכיה, גם אם היא מיושמת בכבוד ודרכי נועם. את הדיון מול הילד וגם את הגבולות שנציב לו, נשתדל להציב מתוך עמדה זו.
בעמדה כזו, נשתדל להמעיט בוויכוחים, אך כן נביע בבהירות במקום בצורה ובזמן שנראה לנכון את עמדתנו. כמו כן, נשתדל עד כמה שנצליח.. לנשום ולשמור על איזון פנימי ורוגע, גם כשהילד מביא אותנו למקומות מאתגרים, כי הורים אנחנו! (ברור שאנחנו גם בני אדם, שיכולים לפעמים גם לצאת מאיזון וזה נורמלי ואנושי, אבל חשוב לזכור את ההתכווננות הבסיסית).
– זכותנו ואף חובתנו לשמור על הגבולות האישיים שלנו
שמירה על הגבולות שלנו, נחוצה משתי טעמים: א' בשביל שיהיה לנו כוח להעניק לילדים שלנו ולא נחוש כמו סמרטוטים סחוטים.. ב' בשביל הילד שילמד על קיומו של הזולת בחייו, ושלזולת צורך בגבול ומרחב משלו, גם אם הזולת הוא ההורה שלו. ככל שזה יהיה ברור לנו שאנחנו זכאים וראויים ליחס מכבד שלנו ושל הגבולות שלנו, יש יותר סבירות שהילד ייענה לזה ויכבד זאת. מותר לנו לומר בפה מלא שעם כל אהבתנו, אנו צריכים את המרחב שלנו והתנהגות הולמת ומכבדת ולדרוש מבננו לכבד זאת. אם נעמוד על כך באופן עקבי לאורך זמן, זה יחלחל לתודעה של הילד ויסייע לו לכל חייו להיות בעמדה בריאה ומכבדת מולנו ומול העולם.
– גבולות מציבים בחוכמה
להציב גבולות זו מלאכה מורכבת.. אשתדל להציג כמה עקרונות-
• לזכור שיש לנו שליטה רק על עצמנו. אנחנו יכולים לבחור את הכללים שלנו וגם איך להגיב להפרה של הכללים, אך אין לנו שליטה על מה הילד יעשה בסופו של דבר. ברם, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שלתגובות שלנו – באופן מותאם ועקבי, תהיה השפעה משמעותית על הילד לאורך זמן.
• לנסח לעצמנו בבהירות מה העקרונות והקווים המנחים שלנו שנרצה להעביר לילדינו. כשהדברים והעקרונות המנחים יהיו ברורים לנו, נוכל להעביר אותם גם לילדינו. את העקרונות יש לנסח באופן בהיר וחיובי כגון: אנחנו מאמינים שחשוב לכל אחד למצוא סיפוק אישי, לכבד את המרחב של השני, להתנהג בכבוד לאימא ואבא ועל זה הדרך..
• לתאם מראש את הכללים ולהכות על הברזל בעודו… קררר! כן, זאת לא טעות. בשעת מתח כשהרוחות מתלהטות, לרוב זה יהיה פחות מועיל להתחיל ללמד ולכוון לגבולות. בזמן הזה בעיקר נחפש איך לנהל את האירוע ולצאת ממנו בשלום. את הגבולות יש להציב כאמירה עקרונית מראש, ובמקרה הצורך תוך תיאום מראש של ההשלכות והמחירים במידה והגבולות לא יכובדו. וכן לאחר מעשה, כשהרוחות נרגעות לדרוש חשיבה על האירוע שהיה, על ההשלכות והמחירים שלה ובעיקר על מניעה והתמודדות הלאה. לעתים הגבולות יהיו ברורים וחדים ולעתים נהיה נכונים למשא ומתן מסוים וחשיבה משותפת, הכל לפי האינטואיציה שלכם ומה שנראה לכם נכון. אך כל זאת לאחר שהעמדה והיעד שלכם, ברורים לכם.
• לייצר שיתופי פעולה של עולם המבוגרים הסמכותי- מן הראוי שלא תעמדי לבד מול הילד אלא תקבלי גיבוי ממבוגר נוסף משמעותי. זה יכול ורצוי שיהיה אבא, אם אפשרי, אך זה יכול להיות כל מבוגר משמעותי. הילד צריך לדעת שהמבוגרים מתואמים ביניהם ומציבים יחד את הגבול וגם עומדים יחד על קיומו, ממקום מטיב ואוהב.
עד כאן כמה מהעקרונות שנראים לי לנכון, באיזון הרגיש הזה בין תמיכה ואהבה לגבולות ואיך להציב את הגבולות. העקרונות הם כלליים, ואת יכולה להתאים אותם וכן לבחור מה שנראה לך נכון בסיטואציה שלך עם בנך. ייתכן שיהיה מומלץ גם להתייעץ עם אנשי מקצוע, על מנת לדייק את המענים לצרכים שלכם.
בהיבט הפרקטי, חשוב לתת מענה גם לשעמום עמו הוא מתמודד. אפשר לנסות לבות לו סדר יום שיכלול דברים בסיסיים שיכולים למלא את יומו, כגון: יציאה לקניות, תפילה לימוד וכדומה. היום לא צריך להיות מלא, אך כן עם עוגנים שיתנו לו מעט תעסוקה ומשמעות. מומלץ גם להיעזר בשירותים לנוער שפעמים רבות קיימים באזור המגורים כמו רכז נוער עירוני וכדומה, ו/או להעזר בארגונים עם התמחות בליווי של נוער מתמודד. הם יוכלו לספק אוזן קשבת ואולי גם חונכות אישית לנער ולסייע במציאת מסגרת מתאימה. מגוון המסגרות כיום גדול, וסביר שישנה מסגרת המתאימה יחסית, לצרכים של בנך היקר.
מעל הכל, חשוב לזכור שדווקא כשהילד מגלה התנהגויות כל כך קשות, הוא מראה לנו שהוא זקוק לנו יותר מכל, על מנת שנאמין בו למרות הכל, ונסייע לו לצלוח את התקופה המורכבת הזו, לצמוח ממנה ולבנות את אישיותו.
מקווה שהדברים מותאמים ונכונים לך ולילדך.
בהערכה רבה
דוד ל.
2 תגובות
המקרה הזה דומה להרבה מקרים אחרים של נערים שלא מתאימים ללימוד רגיל בישיבה.
ישנה אפשרות שלצערי היא נפוצה,שמי שלא מתאים לנורמה בישיבה,מסתובב בחוסר מעש,מרגיש כישלון(כי זה מה שמשודר לו),ומדרדר.
ישנה אפשרות אחרת,להבין ש"חנוך לנער לפי דרכו",משמעו הוא שכל ילד צריך לגדול וצריך להעניק לו חינוך לפי כשרונותיו ואופיו.
וזה,לכתחילה לא בדיעבד.ראה פירוש הרש"ר הירש פרשת תולדות פס' כז.
נער זה צריך לחזקו שגם אם הוא לא מתאים לישיבה רגילה,אולי צריך לשלב לימודי קודש עם לימוד מקצוע,או משהו דומה.בדרך הזו שהוא ילך בה,הוא לא פחות אהוב ונרצה בעיני ה'.
לתת הרבה אהבה,כבוד וקבלה.
נער שמרגיש פחות מאחרים,יתדרדר עוד ועוד.
הוא לא אשם שהוא נברא אחר.והבורא שעשה אותו כזה,רוצה שיהיה כזה.
אהבה,הערכה ונתינת כיוון נכון לכשרונות הילד,יעשו פלאים.
בהצלחה!!!
ממש נכון, תודה שהדגשת את הנקודה הזו!